שלוחי הרבי באלסקה נרתמים לעזור במותו הטראגי של נער יהודי ממחנה קייץ תמרק מדיטרויט, מישיגן, בטיול ליד קרחון היציאה בפארק הלאומי פיורד, בעיר קינאי באלסקה.
 
שלוחי הרבי באלסקה הרב יוסף יצחק ואסתר גרינברג והרב לוי ומושקי גליצנשטיין טיפלו בנער המנוח סיימון מירקס בן השש עשרה מפרמינגטון הילס, מישיגן, וארגנו את ההסעה שלו מעיר קינאי, אלסקה לדיטרויט, דרך אנקורג'.
 
סיימון מירקס מדיטרויט נפטר באופן פתאומי אחר הצהריים ביום שני, לאחר שסבל ממצב חירום רפואי במהלך טיול ליד קרחון היציאה בפארק הלאומי פיורדס, בעיר קינאי, אלסקה.
 
סיימון מירקס בן ה-16 מפרמינגטון הילס, מישיגן, שהה החודש באלסקה כחלק מטיול עם מחנה קיץ יהודי במישיגן. מנהיגי מחנה תמרק מדיטרויט יצרו מיד קשר עם השלוחים באלסקה כדי לבקש עזרה להביא את הנפטר לקבורת ישראל מקינאי, אלסקה למישיגן, דרך אנקורג'. גם משפחתו של המנוח התקשרה וביקשה את עזרת השלוחים בשמירה על כבודו של המנוח בתהליך הבדיקה הרפואית, ושהכל יעשה לפי ההלכה. 
 
בנוסף, מנהיגי מחנה תמרק ביקשו מחב"ד לספק עזרה ל-30 החניכים שנפגעו מאותה טרגדיה. השלוחים נרתמו מיד וסיפקו אירוח, ארוחות חמות, ייעוץ, תמיכה רוחנית לחניכי הקעמפ תמרק שנכנסו לטראומה מהטרגדיה הנוראה שפקדה אותם. עם הגעתם בשעת לילה מאוחרת מקינאי, חיכתה להם ארוחה חמה בבית חב״ד, וכמה מחברי חברי הקהילה היהודית באנקורג', שהם גם עובדים סוציאליים.
 
לאחר מכן קיימו הרב יוסף גרינברג והרב לוי גליצנשטיין טקס מיוחד לבני הנוער לזכרו של חברם סיימון מייקס. החניכות הדליקו נרות לזכרו והחניכים הניחו תפילין ואח״כ התפללו תפילת מנחה עם אמירת קדיש לזכרו. 

השלוחים דיברו איתם ארוכות, נתנו להם תמיכה רוחנית והסבירו להם שכיהודים אנחנו תמיד פונים בזמנים כאלו למעיינות הנצח של היהדות כדי לקבל הדרכה והשראה. השלוחים הסבירו להם כי היהדות מלמדת אותנו שבתקופה כזו אנחנו מתאחדים ומתחזקים באמונתנו בה׳ ובמחויבותנו זה לזה. היהדות מלמדת אותנו שהכלים היחידים שאנו יכולים לתקשר עם הנשמה הם במעשים טובים ובעשיית מצוות ותפילה.

‎השלוחים המשיכו ואמרו לחבריו של המנוח כי אין ספק שהחבר שלהם, שנמצא עכשיו בגן עדן, רוצה לראות אותם ממשיכים בחיים וזו הדרך הטובה ביותר לגרום לו שמחה, שכתוצאה מכך הם יגדלו ברוחניות שלהם ובעשיית מעשים טובים זה למען זה.

‎הנפטר סיימון היה ידוע כאישיות מאוד ייחודית. הוא היה תלמיד מאוד מוצלח במתמטיקה, במדעים, וכן הוא היה מוזיקלי, והיה ילד מאוד חסר אנוכיות. הנחמה הגדולה ביותר עבור סיימון תהיה, שהמורשת שלו תימשך. לא רק שהוא ייזכר ע״י חבריו אלא שחייו ומורשתו משיכו על ידי משפחתו וחבריו.
 
‎החניכים בילו את כל הלילה בקמפוס של חב"ד באלסקה, שם ישנו וקיבלו ארוחות חמות, וטלפונים בשביל שיחות טלפון הביתה. כל הטלפונים בקמפוס שימשו את הילדים במשך 24 שעות כדי להתקשר הביתה להוריהם ולחבריהם כדי לחלוק את רגשותיהם.

כמו כן, שלוחי הרבי באלסקה טיפלו במנוח, קיבלו את פניו בהגיעו בטיסה מקינאי, ועבדו עם הרופא  על מנת לוודאות שהכל נעשה על פי ההלכה ועל פי רצון ההורים. חברי הקהילה היהודית התנדבו לעשות ״שמירה״ ליד הארון עד הטיסה. 

לפני שסיימון נלקח לשדה התעופה, ערכו השלוחים מסע הלוויה מחוץ לקמפוס חב״ד באלסקה בהשתתפות חברי הקהילה היהודית של אנקורג' ובהשתתפות הורי המנוח ובני משפחתו שצפו בזום מדיטרויט. לאחר טקס ההלוויה נסעה תהלוכת מכוניות מאחורי הארון לשדה התעופה.

בהלוויה נשא הרב גרינברג הספד לסיימון ואמר שהטרגדיה אירעה בשלושת השבועות שהעם היהודי מתאבל על חורבן ביהמ״ק, זו תקופה שכדברי הרבי על העם היהודי ללמוד מטעויות העבר ולהתאחד באחדות ישראל ולהוסיף באהבת ישראל ובעשיית מעשים טובים. המנוח היה מודל לחיקוי בהיותו חסר אנוכי ומסור לחברים ולעם היהודי. 

‎הרב גרינברג הוסיף כי שני שמותיו היהודיים, שמעון ויוסף, משקפים את חייו ומסעו.
‎שמעון, בנו של יעקב, נודע כמי שהיה חסר אנוכיות וכמי שהעמיד את חייו בסכנה עבור אחותו, משפחתו ועבור העם היהודי. ויוסף היה ידוע כלכם ומוכשר מאוד ואהוב על הוריו.
‎כך גם, סיימון מירקס היה ידוע כתלמיד מבריק מאוד, מוכשר מאוד, ובו בזמן היה מאוד חסר אנוכיות.
‎חייו תמיד יהיו המודל לחיקוי הגדול ביותר עבור חבריו והקהילה שלו.

‎קבוצות החניכים ממחנה תמרק בדיורויט, מחנה קייץ יהודי ידוע, מגיעים לטייל באלסקה ב-30 השנים האחרונות ומדי שנה מגיעים לשבת עם חב"ד באלסקה.
כמו כן, רבים מהחניכים הם גם חברים בחוג מעגל הידידות של חב"ד בדיטרויט, ומשתתפים בתכניות רבות של חב"ד במישיגן.
השלוחים בדיטרויט מספרים שכל הקהילה היהודית רועשת ומשבחת את חב״ד ושהם קיבלו טלפונים ממנהיגי הקהילות היהודיות שטילפנו אישית לספר ולהודות לחב״ד ושזה היה קידוש ה׳ עצום. 
הדברים הגיעו עד כדי כך שביום שישי כשהבחורים של ישיבת חב״ד בדיטרויט הלכו למבצעים, פנו אליהם יהודים רבים שעד עכשיו סירבו להניח תפילין והפגינו קרירות ליהדות, אבל הפעם הם ביקשו להניח תפילין כאות תודה לחב״ד עבור הסיוע עם הנער שנפטר ועבור התמיכה הנפשית והפיזית לבני הנוער באלסקה.