בשבוע שעבר התאשפזתי ב"נוהל" לטיפול כימותרפי והמשך הקרנות.

כל מה שביקשתי, שהטיפול יעבור בשלום ואחזור הביתה כדי לגלח את הראש ממעט השיער שנשאר עליו (הרוב נשאר על הכרית כבר בכימו הראשון).

אז זהו שהחיים הם לא תוכנית כבקשתך, חוויתי שבוע זוועתי במיוחד, חלקו ביחידה המוגברת. לקח זמן להבין מאיפה מגיע החום הגבוה שתקף אותי, הלחץ דם הנמוך והרעידות הבלתי פוסקות שהופיעו משום מקום.

7 סוגי אנטיביוטיקה הוזרמו לי לגוף, דקרו ובדקו, בדקו ודקרו עד שהבינו שמדובר בזיהום רציני והצליחו להתגבר עליו.

תופעות הלוואי היו נוראיות.

כל מי שמכיר אותי יודע שאני פריק של אקטואליה 7\24.

בזמן האישפוז, לאור מה שכתבתי, כבר לא יכולתי לעקוב אחר האירועים, הייתי מנותק מהחיים, אבל

ברגע שחזרתי אליהם, יצאתי מהמחלקה לנשום קצת אוויר ופגשתי אדם נפלא, חבדניק מחצרו של הרבי מלובביץ׳ שמטופל גם הוא במחלקה האונקולוגית. שוחחנו. הוא סיפר לי סיפורים על חייו ואני סיפרתי לו על חיי.

שלוש שעות היינו מרותקים, זה לסיפור חייו של זה, אח"כ ניפרדנו לשלום, חזרתי למחלקה לקבל את התרופות והלכתי לישון.

כשאני חושב, באיזה עולם היתה נוצרת סיטואציה כזו, החבדניק ואני.

בשישי בצהריים שוחררתי ומיד השלמתי ״חוסרים חדשותיים״ מהשבוע הסוער שעבר על מדינתנו הפצועה.

כל הייסורים, הכאבים, המחטים שבהן נדקרתי כל השבוע, התגמדו מול הכיווץ והכאב החד שפילח את נשמתי.

אני לא כאן כדי לחנך איש, אלא בשביל לבקש שמה שלא יהיה, לאן שלא נגיע, בעיקר בתקופה הבוערת של בין המיצרים, אל תשכחו שאנחנו אחים, כוחנו באחדותנו.

נסו לדבר טוב, לזכור מה עבר עלינו כעם,

תחשבו על הילדים, על בני/בנות הזוג , על ההורים, תזכרו שעם הכל ולמרות הכל, אנחנו עם אחד,  יהודים וישראלים, יש דרך לשמור על שתי הזהויות הללו ועדיין לחיות ביחד, למען עתיד אופטימי ומי כמוני צריך את זה.

אגב, השיחה בין החבדניק וביני התחילה מהנושא: מתי אנחנו מדברים עובדות ומתי פרשנות אישית:) תחשבו על זה.

סורי על החפירה, בריאות לכולם❤️