הסיפור שפרסם אדם מסוים על ספר תורה שנאכל "לצד ספרי קודש נוספים" על ידי חולדות. ובדבריו ציטט גם דברי זעזוע של מ. סופר הסת"ם שכתב את ספרי התורה ולדבריו "הגיעו מים עד נפש וזה הולך ומחמיר".

אלא שכל הניסיונות שנעשו מטעם עיריית בני ברק להתחקות אחר בית הכנסת בו אירע המקרה המדובר, עלו בתוהו. איש מתושבי העיר לא הכיר את המקרה, כך גם פניות למפרסם הידיעה נתקלו בקיר אטום ובסירוב לשיתוף במידע - שלו היה נכון, אמור היה לסייע לתושבי העיר.

לאחר מכן הופצה גרסה כי ספר התורה "מוחזק אצל סופר פרטי בביתו". כאשר גם כאן לא הושג בדל מידע והשיח היה אפוף מסתורין באופן חשוד 
 

אלא שההד התקשורתי הגיע לאחד מגדולי סוחרי הסת"ם והיודאיקה בעולם, שספר התורה היה מוכר לו במיוחד והוא זיהה את היריעה האכולה דווקא בשירת האזינו במילים "והיה לאכול" ה"י. 

עוד נודע כי הסוחר אימת את התמונות עם התמונה שבידו והעביר בבהלה את המידע לעירייה בתוספת שם ופרטים של המחזיק בבעלות הספר כיום המוכן לספר את הסיפור המלא והמדוייק.

ואכן לאחר בדיקה פשוטה התברר כי תמונות הספר שעלה ארצה לפני 8 שנים מהונגריה האירופאית והוצע ברשת לסוחרים ולסופרים לתיקון אומנותי - הפכו ל"סיפור" מונפץ על "אכילת חולדות".