הגיע לפתחי השבוע סרטון של בחור יושב ומדווש על אופני כושר שאינם זזים ממקומם ועל עיניו משקפי-אפל מדמי מציאות. לפתע הוא מתנשם ומתנשף, מדווש מהר ואז מנסה להאט ובבת אחת מתחיל לצעוק וכמעט שנופל מהאופני הכושר שאינם זזים ממקומם, אם לא שהיה שם מי שתפס אותו כשכולו רועד.

לרגע זה משעשע, גם התגובות לסרטון היו של צחוק או לפחות אימוג׳י צוחק, גם אני השתעשתי למראה הסרטון אבל רק לרגע, רק עד שקלטתי שהבדיחה על חשבוני.

הרי מה ראיתי פה, אדם מרכיב משקפיים מסויימים שמדמים לו מציאות. כלומר, למעשה הוא יושב בבטחה על אופני כושר שאינם זזים ממקומם, אבל המשקפיים שהוא מרכיב מדמים לו שהוא על אופני הרים במהירות שיא ולפתע תהום פעורה והוא נופל מגובה רב. ברור למה הוא נשם ונשף, צעק ורעד, המציאות המדומה מפחידה עד מוות.

ואני, כמה פעמים אני מרכיב משקפיים שכאלה, אמנם שקופים שאינם נראים, אבל בהחלט מרכיב אני משקפיים שמדמים לי שהמציאות שאני חי בה מפחידה, שהנה אני מאבד שליטה, הנה התהום הפעורה והכל בום, כשבעצם, אני עומד על קרקע יציבה. אז על מי הבדיחה עלי או עליו?

וכמה קינאתי בו, הוא לפחות יכול אחרי החוויה לראות סרטון של עצמו עם המשקפי-אפל מדמי המציאות, הוא יכול להביט על עצמו כצופה מהצד ולראות שהוא סתם נלחץ וסתם פחד והכל בסדר. ואני? היכן אמצא סרטון כזה שיראה לי במבט לאחור שאני מרכיב לפעמים משקפיים מדמי מציאות?

*

הרבה מסעות עברו בני ישראל במדבר, מחר בקריאת התורה בפרשת ׳מטות-מסעי׳ נקרא עליהם בבית הכנסת. כל שלב במסע נשא עימו סיפור, או כמו שאומרים בארץ הקודש ׳פרשה׳, בכל מסע הייתה פרשה שהסעירה את המדבר. בני ישראל התלוננו חזור והתלונן על כל צעד ושעל, אינני בא אליהם בטענות, כי לא הרכבתי את המשקפי-אפל שלהם שם, אבל אני משוכנע שהמשקפיים שלהם הציגו להם מציאות מדומה של רעב, צמא, מוות ומה לא.

אז מה עושים עם כל זה? איך נוכל לבחון את מה שהיה וללמוד לפחות להבא?

לעצמי מצאתי שני כלים שעובדים, אולי יעבדו גם לאחרים והנה הם לפניכם:

הראשון הוא: מבט מבוקר לאחור. אף אחד לא הכין לך סרטון על העבר, עשה זאת בעצמך לעצמך ואם זה קשה (וזה קשה) אז בעזרת אדם נוסף, אם איש מקצוע או חבר עם ראש ישר שלא מפחד לומר לך את האמת (אפשר גם לקרוא לזה התוועדות). קח מקרה אחד שאתה זוכר מעברך, ספר אותו, נתח אותו, בחן את החיובי והשלילי שהיו שם. אם תצליח לחוות מחדש מה חווית שם בכלל טוב, זה יעזור לך למקד את הענין וללמוד מזה לפעם הבאה. לא לפעם הבאה שמקרה זהה יגיע, כי זהה לא יגיע, אלא לפעם הבאה שתצטרך להתמודד עם אתגרי החיים ודפוסי ההתנהלות שלך הם שיהיו זהים, כאן תוכל לעצור ולומר, אופס, אני חוזר על הטעות שלי. 

אולי קצת כמו שמשה רבנו עשה בפרשת דברים. הוא עבר עם עצמו ועם עמו על מסעות העבר, עצר ובחן אחד אחד או לפחות את המשמעותיים שבהם, ובעצם די הראה לבני ישראל סרטון של עצמם יחד עם אבותיהם נבהלים ממציאות מדומה, רועדים, צועקים, נושמים ונושפים. ברור שהמטרה איננה סתם לעשות להם טוב על הלב, כי אם לאפשר להם לראות מי, מה, כמה ולמה כדי לשפר ולצמוח בעתיד, הקרוב.

הכלי השני הוא ׳עשה לך רב׳. 

אני לא מתכוון לרב אותו אתה שואל שאלות הלכתיות (בתקווה שיש כזה), כי אם ל׳עשה לך רב׳ עליו דיבר הרבי רבות. מצא לך חבר או אדם אחר שאתה אוהב ויודע שהוא רוצה בטובתך, הוא אינו חייב להיות רב קהילה או פוסק הלכות, כי אם אדם עם ראש בריא ולב פתוח ובלשונו של הרבי, הקריטריונים לבחירת רב אישי הם ״לכל לראש יש לבדוק אם ישנם ג' סימנים אלו – ביישנים רחמנים וגומלי חסדים״. בקש את רשותו והבא לפניו את המקרים בהם אתה לא בטוח, בהם אתה בספק . תן לו לשמוע, הוא יגיב ללא האמוציות שלך כי הוא לא מרכיב את המשקפיים מדמי המציאות שלך, הוא יתן לך נקודת מבט אחרת, לרוב מעצבנת, אבל נקיה מ׳שוחד עצמי׳ כזה שיש לנו כלפי עצמנו.

ושיהיה לנו בהצלחה,
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי