ערב תקופת בין הזמנים ושנת הלימודים החדשה שבפתח, מפרסם היועץ למנהלי מוסדות חינוך הרב מוטל וועכטר מקנדה, מחקר יסודי ונוקב, בו הוא זועק על מצב בלתי נתפס של 'אצבע קלה' על ההדק מצד מנהלי מוסדות חינוך, שלא מוכנים לקבל מציאות שלא לכל ההורים יש אמצעים כספיים לתשלומי שכר לימוד עבור ילדיהם. להלן עקרי המחקר המקיף:

שכר לימוד הינו נושא נפיץ ורגיש בכל מוסד חינוכי ובכל קהילה יהודית. והאמת תיאמר שלנושא זה יש השלכות הרות גורל על עתידו של כלל ישראל מכמה בחינות, בעיקר מזווית ראיה שדווקא איננה נראית בהשקפה ראשונה.

ערך זה ידון בנושא מבחינה הלכתית, פרקטית, חינוכית, אנושית, היסטורית וכן הלאה. אך בשער זה נגלה לקוראים היקרים את הסוד הגלוי שרבים נמנעים מלדון בו מכמה סיבות שונות ומשונות. אך דא עקא – היא היא המכשול העיקרי לפתרון בעיה עמוקה וגורלית זו.

להחזיק ולפתח מוסד חינוכי עולה הון תועפות. מוסדות שאינם במימון ממשלתי נחנקים וקורסים תחת המשא הכבד של גיוס כספים. יעידו ע"כ אלו שהתנסו בכך. ואין זה ניסיון קל כלל ועיקר. אך גם מוסדות שמקבלים מימון ממשלתי מלא, חייבים לגייס כספים לפרויקטים אלו ואחרים. ואין מוסד בעולם שיכול להתחמק מזה. השאלה היא רק כמה.

הכנסות המוסד מגיעות איפוא מכמה מקורות: תקציבים ממשלתיים, מענקים ממשלתיים, תרומות, שכר לימוד, והיתרה, מחובות שלפעמים לא רואים בהם את האור בקצה המנהרה.

במסגרת זו לא נדון בחלקו של כל אחד מהכנסות אלו בתקציב הכללי. בכל מקרה ברור הוא ששכר הלימוד הינו חלק קטן בלבד מהכנסות המוסד. למרות זאת, ברור שההורים חייבים ליטול חלק נכבד בעול זה, בצורה זו או אחרת.

חז"ל אומרים: "כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יוֹם טוֹב, וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה - שֶׁאִם פָּחַת, פּוֹחֲתִין לוֹ; וְאִם הוֹסִיף, מוֹסִיפִין לוֹ" (ביצה דף טו/ב). (בעוד ההלכה הפשוטה מופנת להורים, בהמשך נגלה פן ומשמעות נוספת לפסיקה זו).

בזמנים של פריחה כלכלית, המוסד מגייס את הכספים מנדיבי עם שמטעמים אלו ואחרים (פטור ממס, ייסורי מצפון, כבוד מדומה ועוד. ו"עשרה בטלנים" נותנים לשם שמים) מזרימים הון רב למוסדות.

הבעיות צצות כאשר המוסד עדיין לא מספיק יציב, או לחלופין כאשר המוסד נקלע לקשיים כספיים מטעמים אלו ואחרים, או כשהמוסד איבד תורם נכבד, נקלע למיתון כלכלי וכדומה. במקרים אלו, המוסד מתחיל לחפש מקור הכנסה חדש, כאשר הקורבן הראשון הינו, איך לא, ההורים.

לכל הורה ברור ומובן ששכר לימוד חייבים לשלם. גם מובן שאי אפשר לחיות חיי מותרות כאשר למורים אין מה לאכול. הרי המוסד חייב להתקיים איכשהו... השאלה היא רק כמה ומי. כלומר כמה על ההורים לשלם וכמה על המוסד להשלים?

וכאן עומדים שני הצדדים משני צידי המתרס, כאשר לרוב המוסד מנופף עם קלף המיקוח "אתה לא חייב לשלוח... באם אתה רוצה תשלם את המחיר"...

הוויכוח הינו נצחי. הסיבה לכך פשוטה למידי: נכון להיום, העולם התורני והרבני לא יצא באף מחקר ראוי ומקיף בנידון. ובהעדר פס"ד ברור, מפורט ונוקב, עולם כמנהגו נוהג ו"כל דאלים גבר".

המחירים עולים מדי שנה בשנה במספרים שההגדרה "לא בפרופורציה" הינו "אונדר סטייטמנט"... והשאלה הנשאלת - מה האמת?!

על מנת לתת מענה ברור, יש לכל לראש לנתח עמדת הצדדים.

טענת המוסד היא:

למוסד תקציב ענק. הנהלת המוסד עובדת במסירות נפש לגייס את הכספים הנדרשים. לגייס כספים זו עבודת פרך על כל המשתמע מכך. לחץ בעלי החובות אינו עוזר למשימה, אך עומדים בזה בכבוד. מן הראוי אפוא שגם ההורים ייטלו בעול הכספי של המוסד. באם הורה אינו יכול לשלם את מלוא שכר הלימוד, אולי מן הראוי שיקדיש מזמנו לגייס כספים לטובת המוסד. כאשר הסכום יקוזז משכר הלימוד.

טענת המוסד, ובצדק רב ולית מאן דפליג על זה, שההורים יכולים להרשות לעצמם חיים על רמה גבוהה, וכאשר זה מגיע לשכר לימוד, ההורים בוכים "אין לי".

טענה זו מתחזקת כאשר מדובר בתלמיד שאינו נמנה על תושבי העיר, מעבר לים וכדומה: באם מדובר בתושב המקום, הרי שבמידה מסוימת המוסד "תקוע" עם התלמיד. בגלל חוסר האפשרות לשלם שכר לימוד - אי אפשר לזרוק תלמיד לרחוב או לשלחו לעיר אחרת (שהרי באם להורים אין מימון למוסד חינוכי מקומי, בוודאי שלא יהיה להם עבור העלויות בלשלוח את בנם מחוץ לעיר). כך שהמוסד חייב לקבלו. אך כאשר תלמיד מעיר אחרת מתעקש להתקבל דווקא לישיבה זו, כגון במקרה שלדעת המקצוענים התלמיד יצליח דווקא במוסד זה, המוסד טוען "באם אין לך, תגייס"!

טענת ההורים הינה:

רוב מנין ובנין של עם ישראל, במיוחד משפחות מרובות ילדים (הגדרה נכונה אצל הרוב) גם אלו שמתפרנסים בצורה מכובדת, בקושי גומרים את החודש... בלשון המעטה. חלק נכבד מהם מתבוססים בחובות שרק הולכים ותופחים עם הזמן. אלו מהמעמד הבינוני מצבם עוד יותר קשה מעיניי עירך, שהרי אין להם את האפשרות לומר "אין לי"... ואי לכך אינם מקבלים הנחות באף מקום, וגם אינם זכאי לסבסוד ממשלתי. במידה מסוימת ובשורה התחתונה, מצבם של אלו כמו אלו שמלכתחילה מרוויחים פחות.

משפחה ממוצעת זקוקה לעשרות אלפי דולרים בשנה, לו רק בכדי לממן את שכר הלימוד שמוסדות החינוך, הישיבות, הסמינרים וכו' דורשים ולפעמים גם תובעים. וזאת טרם התחילו לדבר על הוצאות מחיה מינימליים.

מאידך, טוענים ההורים, למוסד חינוכי יש האפשרות לגייס כספים מתורמים ונדיבים. זה אכן לא קל, אבל האפשרות קיימת. משא"כ להורים, הרחבת תקציב המשפחה כאשר פשוט "אין" מהיכן, פירושו להכניס את המשפחה לבור ענק בתקציב אשר סופו מי ישורנו. ולצערינו רוב העמך סוחבים את החובות של שכר לימוד וחיתון הילדים ממסגרת אשראי על חשבון הבית עד היום האחרון עלי אדמות...

באשר להצעת המוסד שההורים יתחילו לגייס כפסים לטובת המוסד:

א) אצל מגייסי כספים זו עבודתם ושליחותם. להורים יש משרות מליאות משלהם, וקבלת "משרה" נוספת, לא תמיד עומדת במבחן המציאות בלשון המעטה. ולמען הדיוק, זה ללא ספק יפגע בשלום המשפחה ובחינוך הילדים בכללם.

ב) מה יעשה הורה שיש לו כמה ילדים? לאיזה מוסד הוא יגייס כספים בשעות שאין להם לא יום ולא לילה?

הרבי, שההוראות המדהימות שלו בנושא חינוך ממלאות אלפי מכתבים, שיחות, והוראות פרטיות אין ספור, כתב הוראות ברורות בנושא.

1. בספר "עסקנות ציבורית", בעריכת הרב זושא וולף שליט"א, עמוד 100 מצוטט: "בז' מרחשוןן תשכ"ו שיגר הרב חדקוב את המכתב הבא אל הרב וולף, על נייר המכתבים של מזכירות הרבי: הגיע אלינו היום השמועה אשר הישיבה... ממאנת מלקבל תלמידים חדשים שכפי דבריהם אינם יכולם לשלם שכר לימוד בסך שדורשים מאיתם. ואף שקשה להאמין בשמועה זו ואשר תלמידים יסתובבו בחוצות אך ורק משום שאין להם כסף, בכל זאת מצאנו לנכון למהר בבקשתינו לברר לפנינו את המצב בענין הנ"ל".   
2. באג"ק חט"ו: "בשאלת שכר לימוד מאלו שיכולים לשלם ואינם רוצים. מובן שיכולים לקחת האמצעים המתאימים לזה, אבל תקוותי אשר אם יזהיר את המסרבים שיפרסמו שמותיהם גם זה בלבד יועיל.

בהנוגע להגבהת שכר הלימוד. זה תלוי בתנאי המקום ותנאי הארץ בכלל, ולכן יתייעצו בזה ביניהם ביחד עם ועד הרוחני של הכפר". עכלה"ק. 

יתירה מזו מדגיש הרבי שוב ושוב: הצלחת המוסד בגשמיות ובגיוס כספים הינה דווקא ע"י הגדלת מספר התלמידים. וגם כאשר חסר בתקציב המוסד, לעולם אין לסגור שער היכלי המוסד לתלמידים! לשלוח תלמיד שהוריו לא עומדים בהסכמים - איננה אופציה כלל וכלל. זה פשוט לא מוזכר. וכי בשופטני עסקינן??
ישנן עוד מענות רבים בעניין ושיחות קודש ארוכות מהרבי שאין כאן המקום להביאם מפאת אורכם. 

ברור כאור השמש שהנוהל שקיים בהרבה מוסדות חינוך שתלמיד ייזרק מכותלי המוסד בגלל שההורים לא שילמו שכר לימוד, כאשר התלמיד נקרא אל משרד ההנהלה, ו"בצער רב" מודיעים לו שעליו ללכת הביתה, בגלל... "שההורים לא שילמו שכר לימוד" – אין מקומה בדת יהודי ובמוסדות חינוך על טהרת הקודש!

הנזק שנזרע בלב התלמיד הינו נצחי! את הכסף המוסד כנראה יקבל בצורה כזו או אחרת. אבל את הנזק - לא יוכלו לתקן! ישנם תלמידים שלעולם (!) הם לא יסלחו למוסד על הבושות שגרמו להם! האם יש טעם בכל ההשקעה בתלמיד כאשר נזיפה אחת יכולה להוריד את כל ההשקעה לטמיון?

יתירה מזו: בשוק הנושרים מסתובבים היום הרבה תלמידים לשעבר שהמכה בפטיש, ואולי הגורם המרכזי לכך שזנחו את הדת היא בגלל הבושות שקיבלו מהמוסד בגלל העדר תשלום שכר לימוד.

והאמת חייבת להיאמר: מוסד חינוכי שמסוגל להשתמש בתלמיד כערבון לקבלת תשלום, אינו זכאי לרישיון לנהל מוסד חינוכי - חד וחלק!

ישנן הרבה דרכים לגביית שכר לימוד וחובות. התלמידים לא נמנים ברשימה הזו.

הגיע הזמן שגדולי ישראל מכל עדות והחוגים יצאו בקול קורא אחיד שמוסדות חינוך הינם יסוד היסודות של עם ישראל ולא ביזנס!

הגיע הזמן שהמחירים למוסדות חינוך, בכל רמה וגיל שרק יהיו, יהיה בגדר ש"הציבור יכולים לעמוד בו".
חייב שהמחירים יהיו אחידים, ולא איש הישר בעיניו יעשה.
כל גבייה של בית הספר מההורים, חייבת להיות מוצדקת!
חייב שהמחירים ייקבעו לא ע"י המוסד עצמו שהוא נוגע בדבר, אלא ע"י וועדה חיצונית. והכי נכון ע"י רב העיר, קהילה, עדה או חוג.
לעולם אין לסגור שערי מוסדות החינוך לאף נשמה יהודית!
לשלוח תלמיד לשערי רומי בגלל "חטא" הוריו אינה אופציה בבית ספר בו לומדים תורת משה ומתחנכים ברוח ישראל סבא!
הנושא של שכר לימוד אינו נושא שמדברים עליו כאשר הילדים בכל גיל שרק יהיו מציצים מן החרכים.
שכר לימוד מההורים יש לגבות בפורום המשפטי הנכון. קרי בית דין, בוררות וכדומה. הילדים בכל מקרה אינם כשירים למקצוע זה.

לקריאת ולהורדת המחקר המלא לרבות המקורות (לא ערוך) >>לחץ כאן<<