רק עכשיו הגיע אליי הסרטון בו איש חב״ד מגורש מהבימה בידי יהודיה. זה מזעזע. אני לא דתי, לא שומר, בקושי נימול, אבל אני מאוהב בחב״ד. וזה הסיפור:

2010: בנגקוק, תאילנד. השתחררתי מעזה לפני שבועיים, ואני כבר מסתובב בעולם פלופ ואבוד. מגיע לבית חב״ד בנגקוק, קופצים עליי איזה 200 מנדי ומרגיעים אותי. הגעתי הביתה.

2011: קוסקו, פרו. נגמר לי הכסף. הרב עופר נדלק עליי ומציע לי להיות שליח פיצה בתמורה ללינה חינם. לא מכריח אותי להניח תפילין או לשמור שבת, וזה בדיוק מה שגורם לי להצטרף אליו לקורס קבלה. 4 ימים שבהם אני לא מבין כלום כי אני בן 22 עם יכולת ריכוז של קיפוד אבל מי יודע, אולי חזרתי משם יהודי טוב יותר.

2012: קאסול, הודו, 400 מעשני סמים. ראש השנה. הרב צ׳ילום מברך. מדי פעם אני זורק הערות וכולם צוחקים. במקום להתעצבן, הוא מזמין גם אותי לתת ברכה. זה היה הסטנד-אפ הראשון שלי.

2013: ראשל״צ, ישראל. בית החייל המשוחרר. במשך שנה אני לא מפסיד סעודת שבת עם הרב דותן. ממשיך להתאהב במסורת. לימים הוא היה אמור לחתן אותי.

אז תודה צדיקים, אל תתייחסו לכל שטות, אתם עושים עבודת קודש. אתם משרד החוץ האמיתי ואתם דוגמא ליהדות אוהבת ומאפשרת. ותזכרו מה אני אומר, גלגול הבא אני שליח חב״ד. בכיכר הבימה. היכן שאמא נדרסה.