כתב המבשר, מדור 'זקניך יאמרו לך', מוסף 'קהילות'

בצעירותי למדתי בישיבת 'תורת אמת' חב"ד בירושלים. מאחר שלא היו אז ישיבות רבות באותו אזור בירושלים, למדו בישיבה גם תלמידים שלא באו ממשפחות חב"דיות.

זה היה בשנים הראשונות לנשיאותו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, ואותם בחורים התעניינו ושאלו כל מיני שאלות על הרבי. ידעו שהוא חתנו של הרבי הקודם, ושמעו גם שהוא בן אחר בן של האדמו"ר הצמח צדק, אבל בדיוק איך ומה לא ידעו.

ניסיתי לברר אצל חסידים מבוגרים אבל גם הם לא ידעו, והדבר חרה לי מאד. איך ייתכן שהנשיא של חב"ד - לא יידעו מי היה אבא שלו והסבא שלו? התייעצתי עם הרב טוביה בלוי ועם הרב חנניה יוסף אייזנבך ושיתפתי אותם בתחושותיי, וגם הם הסכימו אתי, ועודדו אותי לעשות משהו בנידון.

התיישבתי וכתבתי מכתב לרבי שאני רוצה לכתוב ספר על אביו, רבי לוי יצחק שניאורסון, ושלחתי את זה בדואר מהיר, אך לא קיבלתי תשובה. כעבור זמן נסע הרב טוביה בלוי לרבי, וביקשתי ממנו שכאשר ייכנס ליחידות ישאל את הרבי בקשר לספר.

הוא אכן שאל את הרבי, אבל הרבי ענה "יש עוד זמן, נראה.." הסקתי מכך שכנראה הרבי לא מעוניין בכך, וממילא החלטתי לוותר על הרעיון.

חלפו מעל תשע שנים מאז אותו מכתב, ולקראת חודש תשרי שנת תשל"ה נסעתי לרבי לראשונה. במוצאי שמחת תורה חילק הרבי "כוס של ברכה", כהרגלו, וגם אני עברתי עם הכוס ביד. הרבי מזג לי יין מהגביע שלו, ותוך כדי שאל אותי לפתע, "הלא הבטחת לי ספר על אבא שלי. איפה הספר?"

ככה, קצר וחד.

השאלה הפתיעה אותי. אני הרי הספקתי כבר כמעט לשכוח מזה שבכלל רציתי לכתוב ספר. גם כשהגעתי וזכיתי להיכנס אל הרבי ליחידות לא הזכרתי את נושא הספר; מאחר שהרבי לא ענה לי בשעתו, לא חשבתי כלל על העניין.

אחרי שהתאוששתי מההלם הראשוני, אמרתי לרבי, "שלחתי לרבי מכתב, ולא קיבלתי תשובה". בתגובה הרבי צחק בקול ואמר בחיוך, "אני צריך לתת לך תשובה? הקב"ה צריך לתת לך תשובה!" והרבי הוסיף ואמר, "עכשיו שאתה פה, תאסוף את החומר, יש פה כמה וכמה שהכירו את אבי, ותשתדל שהספר ייצא במהירות.