מענדי קורטס, שבועון כפר חב"ד

"למי אתה מקורב?" הביט חוקר הקג"ב בעיניו של הנער היהודי בן ה-20 שישב מולו. "לברסלבסקי או לשניאורסון?"

זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שבה נחשף הרב נתן קנלסקי, בן להורים חסידי ברסלב, לשם המשפחה של אדמו"ר הריי"צ והרבי.

הוא אמר זאת לחוקר הרוסי שניסה להכריח אותו לחתום על מסמך התחייבות לשלטון הקומוניסטי.

החוקר הגיע ממשפחה יהודית. לרגעים אחדים סירב להאמין שתשובתו של הנער כנה.

"איזה מין יהודי אתה", הטיח בפניו תָּמֵהַּ, "אם אתה לא מכיר את השם שניאורסון?"

•

הזמן: שנת תשח"י

המקום: משרדי הקג"ב, טשקנט בירת אוזבקיסטן

כמעט ארבע שעות נמשכה החקירה. מול קנלסקי ישב שוטר קג"ב. מאחוריו שוטר נוסף, לצדו עוד שוטר. הם ניסו לגרום לו לחתום על נייר הצהרה שבו נכתב כי הוא נאמן לרוסיה מולדתו ונכון לבצע את הנדרש ממנו.

אבל הוא לא היה מוכן לחתום.

"הקב"ה העניק לי תרופה לפני המכה", מסביר השבוע הרב קנלסקי. "זמן מה קודם לכן הכין אותי הרב יעקב יוסף לפקיבקר, חסיד חב"ד שהתגורר בעיר, לשיחה הזו עם שוטרי הקג"ב. הוא הזהיר אותי לא לחתום בשום אופן, אם יבקשו ממני, והסביר לי מה משמעות החתימה".

> מה הוא הסביר?

"לדוגמה הוא סיפר לי שהיה יהודי ירא שמים שהסכים לחתום, ובשביל 'לבדוק' אותו שלחו כעבור פרק זמן סוכן שחלף לידו ברחוב ואמר כינויי גנאי על סטאלין. היהודי לא התייחס לאמירה בשעת מעשה והמשיך בדרכו. קראו לו אחרי כן למשרדים של הקג"ב ושאלו אותו אם שמע מישהו שדיבר נגד סטאלין. הוא השיב שלא שמע, אבל החוקרים אמרו לו: 'איך זה יתכן? הרי ההוא וההוא אמר זאת לידך'. אני שמעתי זאת והבנתי מה לא אעשה. לכן כאשר ישבתי בחדר הקג"ב לא חתמתי".

הרב קנלסקי בראיון (צילום: שמואל עמית)

מכבש הלחצים לא היה קל. "באמצע הדין ודברים נשמע בחדר לפתע צלצול טלפון", משחזר הרב קלנסקי. "אחד השוטרים הרים את השפופרת. מעבר לאפרכסת נשמעה השאלה - 'נו, הוא כבר הסכים לחתום?' העיניים הופנו אליי. אבל לי היה ברור שלא אחתום. שאלו אותי: 'אתה בעד רוסיה? אם כן תחתום, אם לא אתה מרגל'. אמרתי להם: 'מרגל אני לא, אבל אני גם לא חותם'.

"כששאלו אותי אם אני קרוב לשניאורסון אמרתי שזו פעם ראשונה שאני שומע את השם הזה. לא ידעתי מה פשרו. כן ידעתי מה זה ליובאוויטש, שמעתי על הרבי וידעתי שיש חסידי ליובאוויטש, אבל על 'שם המשפחה' טרם שמעתי".

•

הזמן: ערב חג הגאולה י"ב תמוז תשפ"ג.

המקום: קריית מלאכי.

הרב נתן קנלסקי יושב בראש השולחן בבית בנו, העסקן החסידי הרב אברהם קנלסקי, בשכונת נחלת הר חב"ד. הוא מוותיקי תושבי השכונה. זקנו לבן. הוא נעתר באופן נדיר לגולל בפרוטרוט את סיפור מסירות הנפש האישי שלו ברוסיה הסובייטית מאחורי מסך הברזל.

הפרטים קולחים מפיו בשטף, מרתקים. הוא מדבר בקול מלא להט, בחיוך. בתנועות ידיים. סיפורו הוא סיפור של דור שסירב להיכנע לשלטון הקומוניסטי ונלחם בנכונות למסור נפש כפשוטו, עבור שמירת הגחלת היהודית.

זיכרונותיו המלאים של הרב קנלסקי מתפרסמים השבוע, כאמור, במגזין כפר חב"ד בהרחבה, וכאן במרכז התקשורת החב"די COL אנו מגישים קטעים מרכזיים על קצה המזלג.

במהלך הראיון סיפר הרב קנלסקי על מסירות הנפש שלו על חינוך בנו הגדול, מרדכי. "כשמוטל היה ילד קטן התחלתי כבר ללמד אותו קריאה בבית", נזכר הרב קנלסקי, "אבל כשהוא גדל מעט והגיע לגיל חמש, חיפשתי עבורו מלמד. אני עצמי לא יכולתי ללמד אותו וגם השווער שלי לא יכול היה מסיבות שונות.

"בכל יום כשהלכתי לעבודה חשבתי על חינוכו. באותה תקופה כבר נחשפתי לספר 'היום יום' של הרבי, שהגיע לברית המועצות והסתובב בין החסידים, ושם ראיתי את הוראת הרבי הרש"ב המפורסמת, המופיעה כפתגם לכ"ב בטבת, כי כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצווה על כל יהודי מדאורייתא, כך הוא חוב גמור לחשוב בכל יום על חינוך הילדים במשך כחצי שעה ולעשות הכל בשביל שהילדים יילכו בדרך שבה מדריכים אותם. לי היה זמן בכל יום, בדרך לעבודה וממנה, לחשוב על חינוך".

אחרי חשיבה מאומצת וחיפושים נמצא מלמד מתאים.

הרב בערל ריקמן ע"ה, בוגר ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, התגורר באותה תקופה במוסקבה. הוא הגיע לעיר אחרי שנות מאסר וגלות שהושתו עליו בשל ניסיון שלו שנים קודם לכן לברוח מרוסיה. הרב ריקמן נולד וגדל ביקטרינוסלב, עיר לידתו של הרבי, וכאשר היה ילד צעיר למד בכיתה יחד עם הרבי, אצל המלמד הרב שניאור זלמן וילנקין. הוא גידל זקן לבן במוסקבה בשנות הכ"ף - מה שהיה מראה נדיר באותם ימים.

הרב קנלסקי ושני בניו הגדולים ברוסיה. התיעוד צולם במיוחד על מנת לשולחו לרבי עם בקשת ברכה

בכל יום החל הרב ריקמן ללמד את הילד הקטן לבית משפחת קנלסקי. האבא, הרב נתן, התאמץ בעבודתו על מנת לכלכל בתמורה את הרב ריקמן. לימים סיפר הרב קנלסקי הבן כי כבר ביום הראשון ללימודיו אצל הרב ריקמן שמע אותו מוסיף בברכת המזון "הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבינו" ושמע הסבר נרחב, לראשונה בחייו אז, לרבי אשר שוכן ופועל בארצות הברית.

אבל כל זה היה רק הקדמה.

"כשהגיע מוטל לגיל 7, הייתי צריך לפי החוק ברוסיה לשלוח אותו לבית הספר המקומי הציבורי", מספר הרב קנלסקי. "אבל אני לא הייתי מוכן לשלוח אותו. לימודים בבתי הספר כללו, מלבד שמיעת דברי כפירה, גם חילול שבת ודאי. היה לי ברור שאת מוטל לא אשלח לבית ספר.

"ידעתי שהרב חזן ע"ה, שהתגורר באזור, שלח את ילדיו לבית הספר אולם ניהל מלחמת חורמה על כך שלא יחללו שבת. ילדיו לא היו מגיעים לבית הספר בשבת או לא היו כותבים. כולם שמו לב לכך. זו הייתה מסירות נפש. הוא ניהל מלחמה גלויה עבור ילדיו. אני לעומתו הרגשתי שאין בי המסוגלות לנהל מלחמה כזו, ולכן החלטתי למצוא פתרונות אחרים כדי שמוטל לא יאלץ לחלל שבת.

"אגב, באותה תקופה ברוסיה, היו יהודים ששלחו את ילדיהם לבית הספר כבר מגיל 6. הם עשו זאת בשביל שילדיהם יהיו פטורים מגיוס לצבא. החוק אז היה שאם הילד לומד באוניברסיטה הוא פטור מגויס, אולם בשביל להתקבל באוניברסיטה יש צורך בעשר שנות לימוד בבית הספר. ומכיוון שאם הילד מתחיל את לימודיו בבית הספר בגיל 7 אין הוא מספיק להשלים עשר שנות לימוד לפני שמגיע גיל הגיוס שלו לכן היו שולחים כבר מגיל 6.

"אני לא הייתי מוכן לקבל זאת. חשבתי אז: איך יתכן למסור כך ילד לחילול שבת? מילא מגיל 7 והלאה אין ברירה, החוק מחייב, אז שולחים. אבל כבר מגיל שש לשלוח? כאשר לא חייבים? בגלל תכנונים עתידיים? כולם אז חשבו לטווח ארוך, לא התחשבו באפשרות של יציאה מרוסיה. באותה תקופה ביאת משיח הייתה נראית קרובה יותר מאשר יציאה מרוסיה. ועדיין לא הייתי מוכן לקבל את ההתנהגות הזו. אמרתי: משיח תיכף יגיע וכך נקבל את פניו? כששלחנו ילדים כבר מגיל 6?"

עובר לפני הרבי בקבלת לעקאח (צילום: JEM)

הפתרון שמצא הרב קנלסקי, כאשר בנו הבכור חגג יום הולדת שבע, היה לשחד רופאה ובתמורה להשיג ממנה מכתב המעיד כי הבן חלש ואינו יכול להגיע לבית הספר.

אבל הפתרון הזה לא נמשך זמן רב. כאשר סירבה הרופאה לחדש את אבחונה, החליט האב באין ברירה לבצע את האפשרות היחידה שנותרה לו - להחביא את הילד בבית. לספר לכולם שהוא נסע אל מחוץ לעיר. זו הייתה החלטה מסוכנת, שדרשה הקרבה אישית כבירה.

"לכל מי ששאל אותי על מוטל, איפה הוא, אמרתי שהוא איננו", מספר הרב קנלסקי. "סיפרנו לכולם שהוא נסע לסמרקנד. הבן שלי למד במרתף של הבית. המלמד הרב ריקמן היה מגיע בהיחבא. אף אחד לא ידע על בואו. באחד הימים אחות של השוויגער שלי אמרה לי שראתה את הרב ריקמן בבית. היא לא ידעה על כך שהוא מלמד את מוטל והשבתי לה במבט חתום שאינני יודע מדוע. בשעות הלילה, כדי שישאף אוויר צח, הייתי יוצא עם מוטל לחצר הבית למשך מספר דקות, ומסתובב עימו זמן קצר".

באותה תקופה החל הרב קנלסקי לגדל זקן. זו הייתה החלטה נועזת והרפתקנית שטמנה בחובה גם מסוכנות גדולה בדמות משיכת תשומת לב מיותרת בתקופה שבה הילד מוחבא מהשלטונות. במשפחת קנלסקי מספרים כי כאשר נשאל על כך באותם ימים, השיב ר' נתן לחמיו כי ברצונו דווקא בתקופה כזו, שבה גובר הסיכוי למעצרו והפרדתו מבנו, לגדל זקן, כדי שבנו יזכור אותו עם זקן.

אבל הרב קנלסקי לא נעצר, והילד מרדכי, שטרם הגיע לגיל עשר, המשיך ללמוד בחשאיות במחתרת. לעיתים ערכו השלטונות חיפוש בבתים. באחד הפעמים הגיעו לבית שבו למד קנלסקי והחלו להסתובב בחדרים. זה לא היה בשעת הלימודים והילד מרדכי הסתובב אז בבית למעלה. הוא מיהר לחמוק וברח למרתף הסודי בחוץ.