מאת יאיר בורוכוב

ליל חמישי שעבר, ערב ג' תמוז תשפ"ג. השעה קרוב לאחת אחר חצות. יש מעט מאוד רגעים בחייו של אדם בהם הוא חווה תחושה כזו של התעלות והתרוממות. טפח מעל הקרקע.

בית קונגרס יהודי בוכרה בתל אביב. על השולחנות מפוזרים בקבוקי 'משקה' ריקים, סביב השולחנות עשרות אברכים מכל רחבי הארץ, על גבי מסכי ענק משודרת ההתרחשות באמצעות האינטרנט לכל העולם.

שלחן הנשיאות התרומם לקול צלילי הניגון החסידי המקפיץ.

כולנו אחרי ארבע שעות רצופות של התוועדות לא מהעולם הזה. העיניים מטושטשות. לא ברור לי לגמרי אם מדמעות של התרגשות או שמחה, אם מסחרחורת של ה'משקה', אולי העייפות, או פשוט הרגע הזה הוא מאותם רגעים של התעלות, בהם הנשמה מתעלה, מתעצמת, והגוף יורד לשוליים.

היו אלה רגעי השיא בהתוועדות "יום ההילולא" העשרים ותשעה של הרבי. סביב שולחנות ערוכים התיישבו כמאה בני הקהילה הבוכרית, בוגרי ישיבת 'אור אבנר' חב"ד בהם צוות הישיבה בעבר, רבנים ונכבדים, בהם אב"ד העדה הבוכרית רבי זבדיה כהן, הדיין רבי אייל יוסף ואחרים.

לקריאת והורדת התמליל המלא מההתוועדות בעיתון 'מנורה' > לחצו כאן

בהתוועדות המיוחדת השתתף נשיא הקונגרס ר' לוי לבייב, שהקשר רב השנים והשמיימי שלו עם הרבי, היווה השראה לפעולות רבות בכל פינה בעולם. מר לבייב הגיע יחד עם ילדיו זבולון, אור אבנר וחתנו אפרים אלעזרוב. בני משפחתו האחרים הצטרפו לשידור החי באמצעות האינטרנט.

כבר כשהתיישב ר' לוי לבייב אל השולחן והתחיל באמירת 'לחיים' חמה, היה ברור לי שהערב הזה הולך להיות מיוחד ולא רגיל. התחלנו ברגל ימין, בהילוך גבוה.

בידיי הפקידו מיקרופון נוסף, כדי לעורר את לבייב בזכרונות ובשאלות. אבל תוך זמן קצר מאוד הבנתי שצריכים לתת לו לשפוע. העושר שבנשמתו כמו התפרץ החוצה והאיר את כולנו באור יקרות. הזכרונות נבעו ככל שה'משקה' בבקבוק התרוקן, ומר לבייב סחף את כולנו לערב מרומם שהתערבו בו עבר (זכרונות), הווה (שמחה והודיה לה') ועתיד (החלטות טובות).

•

"מי שזכה לדבר עם הרבי או להתכתב עימו", פתח לבייב, "ידע שהרבי תמיד שאף ליותר. כשהיינו עושים איזו פעילות טובה, פותחים בית ספר חדש וכדומה, והיינו כותבים על כך לרבי ומצפים למחמאה - הרבי היה מסתכל עלינו במבט תמוה. היינו מתחילים להצטער ולחשוב, 'מה אמרנו לא בסדר שהרבי ככה מסתכל, הרי עשינו פעולה טובה'. אבל הרבי היה מסתכל ואומר: אתם יכולים לעשות הרבה יותר מזה. כזה היה הרבי.

לבייב בהתוועדות המיוחדת, לצדו הסופר הרב יאיר בורוכוב (צילום: פוטו ניסים)

"אני מדבר באירועים רבים ובמקומות רבים, ואומר שצריך ללמוד מהרבי מה זה פשטות וענווה. הרבי היה מסתכל על כל יהודי כמו שמביטים על היהלום היקר ביותר. בשביל לקבל יחס מיוחד וחשוב מהרבי לא היית צריך להיות רוטשילד. גם יהודי הכי פשוט שאפילו משכורת לא הרוויח - הרבי היה מתייחס אליו באופן מיוחד ונותן לו חיות והוראות איך וכיצד לחיות.

"אצל הרבי הכל היה קשור בתורה ומצוות. כשהיו אנשים מגיעים אליו ואומרים לו שיש להם בעיות בפרנסה - היה אומר להם תנו צדקה, כשהיו באים ואומרים לו שיש בעיות בחינוך ילדים - היה מדריך אותם :תעשו מצוות.

המוטו ברור של הרבי היה שבספרים הקדושים שלנו, ב'שולחן ערוך', כתוב בצורה פשוטה מה על יהודי לעשות כדי שהכל אצלו יהיה טוב. בשביל לחיות חיים טובים לא צריך לחפש כל מני סגולות בנרות, הכל כתוב באופן ברור בתורה. לזה הדריך הרבי.

"פעם היה רב מפורסם שאמר שהיום יש 'ירידת הדורות', ושיש בעיות בקרב בני הדור הצעיר. לעניות דעתי הרבי לא היה מקבל את הנוסח הזה. אצל הרבי הקו היה שונה בתכלית. בשביל הרבי יהודי צריך להיות 'חי'. אנחנו יודעים שהרבי היה מקבל יהודים ליחידות באמצע הלילה. הרבי לא התחשב בהגבלות הטבע. בשבילו החיות הייתה לעזור ליהודים, לעורר יהודים, להדריך אותם ולרומם אותם".

•

אתה מדבר על 'רבי', ואני רוצה ברשותך רגע להחזיר אותך לילדות שלך. מתי הייתה הפעם הראשונה בחייך שבה נחשפת לכך שיש רבי בעולם, ושמעת את המושג הזה 'רבי'?

"מאז שאני זוכר את עצמי אני חי עם הרבי. אתן דוגמה אחת: כאשר החלו החקירות נגד אבא שלי, ועצרו את כל האנשים סביבו, אימא שלי אמרה לנו לא לדאוג כי כתוב שהקב"ה יגאל את עם ישראל על 'כנפי נשרים', ושהרבי בירך שבעזרת השם נעלה לארץ. אני מדבר על שנות השבעים. אני זוכר ששאלנו 'איך כנפי נשרים?'... עבורי 'כנפי נשרים' היה מושג דמיוני שהופיע רק בציורים בספרים. חלפו מספר שנים והצלחנו לברוח מרוסיה. עלינו למטוס ואני זוכר שאימא שלי הצביעה על הכנפיים של המטוס ואמרה – הרבי אמר 'כנפי נשרים' והנה הכנפיים. אנחנו על כנפי המטוס נוסעים לארץ ישראל. לא היה לנו ספק שכל מילה של הרבי היא אמת. כבר מילדות.

ר' לוי לבייב ביחידות לגבירים אצל הרבי

"הסבתא שלי והסבא שלי והאבא שלי, כל המשפחה שלי, הדודים ובני הדודים, כולם היו סביב הרבי. כל הזמן. גדלנו בתוך חב"ד. ואין ספק שכל העשייה שלנו וכל מה שאנחנו עושים - הכל בזכותו של הרבי באלף אחוז. אפילו פרומיל לא אנחנו. הכל זה הוא. זה היה ברור לנו מאז שהיינו ילדים".

•

על המסכים מוקרן קטע וידאו משנת תשל"א (1971) בו נראה רבי רפאל צמח חודיידטוב ע"ה, מהאנשים המזוהים ביותר עם הקשר שבין חב"ד ליהדות בוכרה. רבי רפאל ניצב בהתוועדות של הרבי לאחר צאתו ממסך הברזל, ומנגן את הניגון הבוכרי "אתם שלום". קדמה לכך בקשה של הרבי ממנו, לעיני אלפי החסידים המצטופפים בבית המדרש, שינגן ניגון של יהודי בוכרה.

רבי רפאל הפך לימים למחותן שלך. הבן שלך זבולון נשוי לנינה שלו, רותי. גם המשפחה שלי, סבא שלי, רבי אברהם בורוכוב, היה מחותן עימו. הבן של רבי רפאל התחתן עם דודתי. אני חושב שדמותו של רבי רפאל שווה התוועדות בפני עצמה, ובכל זאת כאשר אתה מביט על קטע הוידאו המיוחד הזה, מה המחשבות שצפות בך?

"אני מביט על התמונה הכוללת, בשמחה גדולה: מאז אותה הופעה של רבי רפאל אצל הרבי חלפו חמישים ושתיים שנה, ואני רואה את הבנים ואת הנכדים והנינים והבני נינים שלו, שכולם הולכים בדרך של הרבי ברוך השם.

הרב רפאל צמח חודייטוב בהתוועדות אצל הרבי

"אצל הבוכרים היו בעלי מסירות נפש רבים. אני חייב להזכיר שאחד מהחברים הכי טובים של אבא שלי ז"ל היה סבא שלך, רבי אברהם בורוכוב שאותו הזכרת. אבא שלי תמיד היה אומר, שהוא (רבי אברהם) לא היה למדן גדול אלא איש עסקים, יהודי שיש לו כסף ונקרא עשיר, והוא היה תומך בחסידי חב"ד שהגיעו מכל מיני מקומות בעולם. הוא החזיק את כל ישיבות 'תומכי תמימים' במחתרת בסמרקנד. המון חסידי חב"ד היו סביבו כל הזמן והוא תמך בכל הפעולות שלהם. אבא שלי תמיד היה מזכיר אותו. אני זוכר שכאשר הוא עלה לארץ והתיישב בחיפה נסענו לבקר אותו. אבא שלי אמר שיותר חשוב ללכת אליו מאשר לרבנים. אני זוכר את זה היטב.

"נשוב לרבי רפאל חודיידטוב. הוא היה יהודי שלא היה לו פחד בכלל. כאשר השלטונות הקומוניסטים רצו לעצור אותו, בעת שבנה מקווה טהרה, הוא הלך להפגין מול הבניין שלהם. כתבו על זה בעיתון. אני זוכר את הסכנה והפחד. אני זוכר כיצד אבא שלי חזר הביתה עם העיתון ובו הכותרת נגד רבי רפאל והוא אומר: אבוי, מה יהיה עם רבי רפאל... ואז לא אחר מאשר רבי רפאל דופק בדלת שלנו, אבא שואל אותו: רבי רפאל מה קורה איתך? והוא אומר: אני הולך להפגין מול בניין השלטונות... יהודי בלי שום פחד".

שמעתי מבני המשפחה שלי שאחרי שרבי רפאל עלה לארץ, הוא היה הולך לאזכרות, ובגלל שלא ידע אם הפירות והירקות שהגישו בהן מעושרים היה נוהג לקחת חתיכה מהפירות ולהכניס אותה לכיסו. האנשים מסביב לא הבינו מה הוא עושה, זה היה נראה מוזר, אבל הוא ברוב טובו היה עושה זאת בשביל לעשר עבור כל האנשים האוכלים מהפירות...

"יש הרבה דברים מיוחדים שאפשר לספר עליו. כשהיה יוצא מהחצר אצלנו בבית והיה חולף על פני עצים שונים שהיו לנו בבית בחצר, שבהם גדלו משמשים ותאנים וכדומה. הוא היה קוטף את הפירות, ובאמצעות סכין חותך את הצד בפרי שאותו תולעת אכלה (לא היו אז כימיקלים להשפריץ נגד תולעים כמו היום), ואז מברך ואוכל.

לבייב בהתוועדות המיוחדת (צילום: פוטו ניסים)

"שאלו אותו למה עושה כך, וענה כי הפרי הזה נועד לכך שיהודי יברך עליו ויאכל אותו, ואם לא עושים כך זה בל תשחית.היו לו הרבה תכונות חסידיות. וכיום ברוך השם רואים באמת את הפירות. בכל העולם יש לו צאצאים שלוחים. הצאצאים שלו הולכים כולם באותה דרך שהתווה וזה הנחת הכי גדולה.

"על מה שקורה היום ניתן לומר 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו': אחרי שנים של מסירות נפש בקרב אבותינו, שנשלחו לסיביר ונגזר עליהם גזר דין מוות - היום צאצאיהם 'קוצרים ברינה'. הייתי ממש לאחרונה בחתונת בתו של הרב בערל לאזאר, רבה של רוסיה והשליח הראשי של חב"ד ברוסיה. הייתם צריכים לראות מה קרה שם. אלפי אנשים הגיעו, איזו הערכה והערצה לפעילות האדירה. כל הרבנים מכל העולם מגיעים. היו שם הרבה שליחי חב"ד  מערים שונות ברוסיה. כל אחד מהם בנה אימפריה בעיר שלו. ואתה מסתכל עליהם ושואל את עצמך מאיפה כל זה? הרי זו פעילות שעולה מיליארדים, מאיפה הכסף? איך זה עובד? והתשובה היא: זו מנגנון שהתפתח ומתפתח מאנרגיה פנימית שהוביל הרבי. אין עוד שום עסק בעולם שהצליח ככה כמו חב"ד. אין היום נשיא בעולם שלא שמע על חב"ד. והכל התחיל מחדר צנוע, פשוט, קטן וישן, בו ישב הרבי במשך שנים. בכלל, אי אפשר לתאר את הפשטות שבה הרבי חי. אפילו את הנעליים שלו הרבי לא החליף, וכאשר הם התבלו, הוא המשיך לנעול אותם כמו כפכפים.

בחלוקת הדולרים אצל הרבי

"בשכונה שבה אני גר במוסקבה יש שליח חב"ד. היה לאחרונה אירוע מכובד ביותר בשכונה ולשליח ניתנה האפשרות להביא יחד עמו לאירוע עוד עשרה אנשים. הייתי באירוע וראיתי איזה אנשים הוא בחר להביא יחד עימו. הוא לא הביא את הגבירים של השכונה אלא דווקא את היהודים הכי פשוטים ועניים, כאלו שביום יום אנשים לא מסתכלים עליהם ובקושי אומרים להם שלום. אחד מהם אפילו בלי שיניים. והוא רקד איתם יחד. אמרתי לעצמי - זה בדיוק מה שרצה הרבי. לחפש דווקא את היהודים הללו ולקרב אותם. צריך להסתכל על הנפש של היהודים ולא על הכיס שלהם. זו האמת לאמיתה וכך חינך אותנו הרבי".

•

האמת היא, שאתה מדבר ונשמע ממש כמו חסיד. מי שמכיר את משפחת לבייב יודע שזה לא מובן מאליו. משפחת לבייב ידועה כמשפחה שכלתנית מאוד. אתם אנשים פיקחים, ריאליים, רציונליים, והנה אפשר לראות שכאשר הדברים מגיעים לרבי לפתע אתם הופכים ממש לחיילים. ממש חיילים של הרבי. "קבלת עול" כמו שקוראים לזה בחסידות חב"ד.

לרבי אבנר, אביך, הייתה ממש אהבה לרבי. אני זוכר שלא פעם סיפרת לי על בתי התפילין שהעניק לרבי ביחידות. תוכל לשתף מה היה שם?

"אבא היה סוחר גדול בטשקנט, ותומך גדול בחסידי חב"ד שפעלו בעיר. יום אחד הגיע לאבא יהודי ואמר לו שיש ברשותו בתים לתפילין גדולים, כמו שחסידי חב"ד מניחים, הכל חצוב בעבודת יד מכסף טהור. מעשה אומן מפואר מאוד. כשאבא שלי ראה את הבתים עיניו אורו. הוא שאל כמה זה עולה, והמוכר נקב בסכום עצום. כמעט מחיר של בית. אבא שלי התחיל להתמקח על הסכום ולבסוף רכש את הבתים. הוא החליט להעניק את הבתים הללו במתנה לרבי. במשך תקופה ארוכה שמר עליהם קרוב לליבו מאוד, יותר מאשר שמר על התכשיטים והיהלומים שלו. מיד כשהגענו לארץ אבא נסע לרבי עם הבתים הללו.

"אגב הרבי מימן לאבא את הכרטיס אליו כי רצה שיהיה אורח שלו. בכל אופן כשאבא הגיע לרבי היה שם איזה חסיד שאמר לו: ר' אבנר אותך הרבי לא יקבל. אבא שאל אותו מדוע, והחסיד השיב כי 'אתה הגעת לנחלת הר חב"ד, השכונה של הרבי, ועזבת אותה לטובת בני ברק, זה לא חב"ד'. אבא שלי אמר: בסדר, אני לא חושב שהרבי חושב כמוך. בדיוק קראו לאבא שלי להיכנס אל הרבי והוא נכנס.

"הוא שהה בחדרו של הרבי במשך כמעט 40 דקות. באמצע הלילה. כשיצא מחדרו של הרבי, אבא לא הפסיק להתפעל. הרבי התעניין אצלו על החיים ברוסיה לפרטי פרטים ושאל הרבה שאלות. אבא סיפר שהדבר הכי מרגש היה כאשר הביא לרבי את בתי התפילין. הרבי אמר לאבא תודה שוב ושוב ושוב, פעמים רבות, שוב פעם תודה ושוב פעם תודה.

האבא רבי אבנר לבייב עובר לפני הרבי בכוס של ברכה

"אבא אמר לי לימים: חשבתי לעצמי - הרי הרבי לא השתמש בבתים הללו. הרבי נהג בפשטות והשתמש בבתים פשוטים, ובכל זאת יצא מגדרו בשביל להודות לי. כדי לתת לי הרגשה מיוחדת.

"אחרי שאבא יצא מהרבי הרימו אותו על הכתפיים. היו שם חסידים רבים שציפו גם הם להיכנס. אבא שלי פנה אל אותו יהודי, שיהיה בריא, שאמר לו שהרבי לא יקבל אותו, ואמר לו: אתה רואה? כמה זמן אתה היית אצל הרבי? הוא ענה: שלוש דקות. אבא שלי אמר לו: אני הייתי 40 דקות, הרבי לא מסתכל כמו שאתה חושב על החסידים שלו אלא אל תוכם פנימה.

•

"אשתף בסיפור נוסף: הייתי אצל הרבי בשנת 1989, כשבאתי להתייעץ עימו אחרי שחתמתי על הסכם לעסקה בברית המועצות. הרבי בירך אותי ודיבר על חינוך. בכל אופן, לפני שנסעתי לניו יורק אבא שלי ביקש ממני שאזכיר אותו לפני הרבי ואבקש עבורו ברכה.

"כשהגיע תורי אמרתי לרבי ש'אבא שלי, ר' אבנר, מבקש ברכה. הרבי זוכר אותו?'. פניו של הרבי הפכו לרציניות. החיוך שהיה נסוך על פנו נעלם. הרבי הביט בי ואמר: בוודאי. הרבי נתן לי דולרים נוספים עבור אבא שלי והזכיר שהוא היה מן הפעילים שם, ברוסיה.

"נסעתי למנהטן, למשרד, והתקשר אליי המזכיר של הרבי, הרב גרונר. הוא אמר לי: אני צריך לדבר איתך, תחזור ל-770. עשית כנראה דבר לא כל כך טוב. נבהלתי. חזרתי מיד ל-770, והרב גרונר סיפר לי: כשהזכרת לרבי את אבא שלך ושאלת אם הרבי זוכר אותו, פניו של הרב הרצינו והוא בירך ונתן את הדולרים. אחרי שהלכת הרבי אמר: 'כנראה הוא לא זוכר את אבא שלו'... הרב גרונר המשיך ואמר לי: אני חייב להגיד לך את הדבר הזה כי אתה צריך לראות איך לתקן את העניין הזה.

"אני יכול לומר שבגלל זה יש היום כל כך הרבה 'אור אבנר' בכל העולם על שמו של אבא שלי. אני לא יודע אם ישנה עוד רשת, מלבד אור אבנר ובתי ספר של הרבי, כה גדולה כמו אור אבנר היום בעולם. הכל לזכרו של אבא".

ר' לוי לבייב משתף גם בסיפור הקמת רשת הכוללים 'תפארת זקנים – לוי יצחק', על שמו ולזכרו של אביו של הרבי, הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון. הכל נעוץ בהתוועדות אי שם בכ' מנחם תשמ"א (1981). הרבי קרא לחסידים להקים כוללים לזכר אביו, ומר לבייב שנכח בהתוועדות עם הרבי עלה והתחייב על כולל בבני ברק. הרבי העניק לו בקבוק וודקה סמירנוף וברך. "הברכות של הרבי ממשיכות להתקיים עד היום. אנחנו מחזיקים את רשת הכוללים יחד עם בניי, זבולון ויהושע, ואני מוכן גם להגדיל את הכמות. אפילו להכפיל!", משחרר מר לבייב הצהרה שבטח תעלה לו מאות אלפי שקלים בשנה הקרובה. הלוואי על כולנו החלטות טובות ומעשיות כאלו מהתוועדויות. "יש לנו החלטה טובה", אני אומר למר לבייב, "החלטה מצוינת", הוא עונה ופונה לצד ימין, אל סמנכ"ל הקונגרס ר' יוסי ניאזוב שיושב בסמוך, "נו, יוסי, נראה תוך כמה זמן אתה מיישם את ההחלטה הזו"...

•

סיפור רודף סיפור, ניגון רודף ניגון, 'לחיים' רודף 'לחיים'. הלבבות מתלהטים ומתרוממים.

אל האולם נכנס הזמר חיים ישראל שהתגורר בזמנו בבני ברק מול בית הכנסת שהקים ר' אבנר ע"ה. הזכרונות מהילדות צפים ועולים והקול מסתלסל ועולה: לך א-לי תשוקתי.

אכן, בליל ג' תמוז תשפ"ג, בהתוועדות הבלתי נשכחת, התשוקה, הגעגועים והאהבה לרבי צפים ועולים.

לנגד עיניי ראיתי הלילה חסיד אמיתי, מסור בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. חסיד במלוא מובן המילה. אני מודה לה' שנתן לי את הזכות לחיות ברגעי החסד הללו של ליל ג' תמוז תשפ"ג.

אם היו מספרים לי את כל מה ששמעתי וראיתי הערב, מבלי שהייתי רואה ושומע בעצמי, ספק אם הייתי מאמין.

אבל על הרבי מליובאוויטש יש סיפורי מופתים כל כך מיוחדים, אז אחד ומיוחד זכיתי לראות הערב.

למופת הזה של הרבי מליובאוויטש קוראים - החסיד ר' לב לבייב.

תודה רבי!