הרב אליהו שוויכה

הליכה בסמטאות ירושלמיות עתיקות מעוררת הוד קדומים. ההוד מוכפל, כשהמטרה היא ישיבת המקובלים הוותיקה ביותר בעולם, ישיבת המקובלים בית א-ל.

צעדתי לשם עם בני, אל אותה ישיבה שנוסדה בירושלים לפני כמעט שלוש מאות שנה, ופעילה עד עצם היום הזה.

הישיבה הוקמה על־ידי הרב גדליה חיון, שעמד בראשות הישיבה, ולאחר מכן החליפו המקובל הנודע הרב שלום שרעבי הידוע בכינויו הרש"ש. גדולי עולם למדו ולימדו בישיבה זו, ביניהם החיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי), הרב אברהם גרשון מקיטוב שהיה גיסו של הבעל שם טוב, המהרי"ט (רבי יום טוב) אלגזי, הרב שאול דוויק הכהן, ועוד רבים מגדולי המקובלים.

תלמידי הישיבה היו גם חברים יחד באגודה סודית. זה התבטא בשמה הנוסף של הישיבה, 'מדרש חסידים' - בני חבורה אחת שעבדו את ה' בחסידות. תלמידי הישיבה חתמו על כתב אמנה שבו הם כורתים ברית ביניהם להיות אהודים אחד לשני תמיד, ואם אחד יחטא לחברו, ימחל לו מיד, לסייע אחד לשני, והעיקר, לעשות יחד נחת רוח ליוצרם, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.

עובדות אלו גרמו להילה מיוחדת סביב ישיבת המקובלים הזו. עד לפני שנים בודדות ניתן היה עוד לראותם בלבושם המסורתי, תרבוש שחור צנוע לראשם, ג'לביה ארוכה באותו צבע על כל גופם וזקן מלא יורד על פי מידותם.

ראשי הישיבה בכמאה השנים האחרונות נמנים עם בני משפחת הדאיה, החל מחכם רבי שלום הדאיה, מגדולי המקובלים בדור ההוא, מחדֵש נפלא בתורה וראש אבות בתי הדין לעדה הספרדית בירושלים, ולאחר מכן בנו הגאון הגדול, הדיין והמקובל, הפוסק הנערץ חכם עובדיה הדאיה, שבנה את הישיבה מחדש לאחר מלחמת השחרור, ולאחריו בנו רבי שלום מרדכי הדאיה, וכעת מכהן בנו, הרב רפאל הדאיה שליט"א.

ישיבת המקובלים כיום

זכיתי להמנות על צאצאיו של אחיו של חכם שלום הדאיה, חכם עזרא הדאיה, מחכמי ארם צובא וירושלים. גם אשתו של חכם שלום הדאיה היא בת משפחתנו, צאצאים משותפים של חכם חיים מרדכי לבטון, ראש רבני ארם צובא.

רבות שוחחתי לאחרונה עם ראש ישיבת המקובלים הרב רפאל הדאיה. היה זה בקשר לאגרת קודש מהרבי אל סבו, הרב עובדיה הדאיה - אגרת שמלמדת אותנו הרבה על שיטתו של הרבי בחיבור תורת הנגלה ותורת הנסתר.

האגרת הגיעה אליהם רק לאחרונה, בדיוק בזמן. שום דבר אינו מקרי, הכול בהשגחה פרטית.

•

אך לפני שניגש לסיפורו של המכתב המיוחד, מבוא לסיפורה של ישיבה הזו.

ישיבת המקובלים בית א-ל נוסדה על ידי הרב גדליה חיון במטרה ללמוד את תורת הנסתר.

תורת הנסתר הגיעה אלינו יחד עם התורה הגלויה במתן תורה, ועברה מדור לדור ומרב לתלמיד. לכן היא נקראת גם בשם 'קבלה', כי מהותה היא קבלת סוד מדור לדור.

רבי שמעון בר־יוחאי גילה סודות תורה רבים, והם כתובים בספר הזהר הקדוש. האריז''ל ביאר וגילה סודות מהקבלה, וכתב שבתקופה שלפני ביאת המשיח יש מצווה לגלות את החכמה הזאת.

הבעל־שם־טוב הקדוש הנגיש את תורת הקבלה להמונים, והפכה למשמעותית בחיי עבודת ה' היום יומית. הוא קראהּ בשם 'תורת החסידות', ובכך העניק לנו את האפשרות להתמודד עם חושך העולם ההולך וגובר.

אדמו''ר הזקן בעל התניא ביאר את תורת החסידות כשיטה שנועדה להשפיע על שכלו של האדם, וכתב עליה ספר מסודר ובנוי היטב שישמש כ'תורה שבכתב' של תורת החסידות – ספר התניא –  בכדי שנתכונן היטב לגאולה העתידה במהרה בימינו, אז מלך המשיח ילמד את תורה זו לכל העם.

בתקופתו של הבעל־שם־טוב, זרח אור הקבלה בירושלים. חיו שם חכמי עולם ומקובלים קדושים. רבנו אור החיים הקדוש, רבי עמנואל חי ריקי, ועוד רבים. אחד מגדולי המקובלים היה החכם רבי גדליה חיון, שעלה מטורקיה לירושלים ופתח בתוככי העיר העתיקה בית מדרש לחסידים הידוע בשמו 'ישיבת המקובלים בית א-ל'. בישיבה למדו קבלה והתפללו בכוונה יתירה.

באותו הזמן עלה בחור צעיר מתימן ושמו רבי שלום שרעבי. הוא הסתיר את גדולתו בתורה ושירת כשמש בית הכנסת. אך בעקבות מעשה שאירע גילה רבי גדליה חיון את גדולתו והורה בצוואתו שהוא יהפוך להיות ממשיכו בישיבתו. ואכן רבי שלום, הידוע בכינויו הרש"ש, שכלל את הישיבה, חיבר ספרים המבארים את תורת האריז"ל, וכתב ספר כוונות לתפילה הידוע בשם סידור הרש"ש. מאז מתפללים בישיבת המקובלים על פי כוונות אלו.

חכם עובדיה הדאיה מוסר שיעור בישיבת המקובלים

שמעה של הישיבה יצא למרחוק. גיסו של הבעל שם טוב הקדוש, רבי אברהם גרשון מקיטוב שעלה לארץ הקודש, הצטרף אל תלמידי הישיבה ולמד מפיו של הרש"ש. שמו מופיע ברשימת חכמיה לצד החיד"א ומהרי"ט אלגאזי.

הישיבה הייתה חידוש גדול בתקופתה, בכך שלומדים בה קבלה.

•

ייחודיות נוספת הייתה לישיבת המקובלים. לצד היותם בקיאים בתורת הנסתר, ראשי הישיבה היו גדולים גם בתורת הנגלה.

סיפור מכונן שמעתי מה'חוזר' של הרבי, הרב יואל ע"ה כהן, בסעודת פורים שערך בביתו:

אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, עמד בצומת דרכים לאחר חתונתו והתלבט היכן ימשיך בלימודיו: האם בוילנה, ללמוד תורה מפי הגאון מוילנה, או במזריטש, ללמוד תורה וחסידות מפי ה'מגיד' ממזריטש, ממשיכו של הבעל־שם־טוב.

לבסוף הכריע: ללמוד אני קצת יודע, להתפלל אני לא יודע. אלך למזריטש בכדי ללמוד איך להתפלל.

הוא הגיע למזריטש. בבואו נכנס לרב המגיד, שאל אותו שאלה קשה בספר 'עץ חיים' לרבי חיים ויטאל, תלמידו של האר''י הקדוש, הרב המגיד קרא את העץ חיים בנעימה, ומהקריאה כבר התשובה נענתה.

אדמו"ר הזקן נשאר שם לשבת, ונהנה מאוד מההתעלות רוחנית ומהחידושים בתורת הקבלה והחסידות. אבל ביום ראשון הוא נכנס למגיד ממזריטש להודות על השהות ולהיפרד. הוא נטה שלא להישאר במזריטש אלא להמשיך לחפש את מקומו.

בהיותו בחדר המגיד נכנסה אישה עם ריאה של בהמה ושאֵלה בפיה האם הבהמה כשרה או טרפה. ה'מגיד' החל להתפלפל ולהעלות סברות לכאן ולכאן ולבסוף הכריע. המקרה הזה שינה את דעתו של אדמו"ר הזקן, והוא נשאר במזריטש לעוד שנה וחצי והפך להיות מגדולי תלמידיו של ה'מגיד'.

שאל הרב יואל כהן: לכאורה, הלוא אדמו"ר הזקן הגיע למזריטש בכדי ללמוד חסידות וקבלה, ואת זה הרי הוא מצא ובהצלחה רבה. ובכל זאת רצה לעזוב. ולבסוף, מה גרם לו להישאר – שאלה בהלכה!?

הרב הדאיה מקדיש את ספרו לרבי

והסביר הרב יואל: מכאן לומדים שאם אין תורת הנגלה, אין גם תורת הנסתר. תורת הנסתר היא גילוי של תורת הנגלה. התורה היא תורה אחת, שהגיעה אלינו מה' יתברך, לא שתי תורות נפרדות. לכן כל זמן שלא ראה את תורת הנגלה, הוא לא יכול היה לקבל גם מתורת הנסתר.

ואת זה עשה אדמו"ר הזקן כל ימיו. לצד ספר התניא, חיבר גם שולחן ערוך עם הלכות בטעמים. בכל שבת וחג חזר מאמרי חסידות וענה לשאלות הלכתיות. שמו רמז על כך: שני-אור, שני האורות יחד. רק כך אפשר.

את זה ראינו אצל כל אדמו"רי חב"ד. גדולתם בתורת הנגלה לצד גדולתם בתורת החסידות, מדגישה תמיד את היות שתי התורות תורה אחת, ומוכרחים ללמוד את זה לצד לימוד זה.

אצל הרבי רואים את זה בצורה מיוחדת: יש 'שיחות' רבות שבהן הרבי שואל שאלות בתורת הנגלה, לדוגמה בסוגיה תלמודית, ומתרץ על פי חסידות, במין יצירה היברידית מיוחדת. שיחותיו הקדושות על רש"י מתאפיינות בעמקות נפלאה בדברי רש"י על פי הפשט, ולאחר מכן על פי החסידות עם הוראות למעשה לחיי היום יום.

הכול תורה אחת, תורת חיים שמלמדת אותנו כיצד להתנהג בחיים.

•

במעלה גדולה זו התאפיינה משפחת הדאיה.

חכם שלום הדאיה היה גדול בתורת הנגלה לצד גדולתו בתורת הנסתר. על אף עוורונו, הוא היה בקיא בתורה, וכשעלה לירושלים מארם צובא הוא התמנה להיות דיין בבית הדין בירושלים. בהמשך התמנה לראש ישיבת המקובלים בית א־ל. לאחר מכן, במקביל, לראש בתי הדין של קהילות הספרדים בירושלים.

היה דיין נערץ בתורת הנגלה, לצד היותו מקובל גדול בתורת הנסתר. ספריו כוללים ספרי חידושים בתורת הנגלה לצד דרושים בתורת הנסתר. ספריו הידועים, שלום לעם, ודבר שלום, החיים והשלום, שה לבית אבות, ועוד, כוללים כרכים רבים המבארים את שתי התורות יחדיו, שהרי הם תורה אחת. היה חותם לצד שמו "עבד אל וואחד", עבד לה' אחד. כך גם אחיו, סב סבי חכם עזרא היה חותם.

לאחר פטירתו בשנת תש"ה התמנה בנו חכם עובדיה הדאיה לראשות ישיבת המקובלים בית א-ל.

חכם עובדיה היה דמות פלאית. היקף עבודתו ומשרותיו מעורר השתאות. הוא היה דיין בבית הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, רב העיר פתח תקווה, פוסק נערץ שסדרת ספריו 'ישכיל עבדי' משמשים מקור לפסיקות רבות בהלכה. עוד כתב ספרי חידושים בש"ס, בזוהר, ברמב"ם. הכול יחד.

מפעלו העיקרי התורני היה שו"ת (שאלות־ותשובות) 'ישכיל עבדי', בן שמונה כרכים, שזיכה אותו בפרס ישראל. מלבד הפסיקות ההלכתיות, בסוף כל כרך מתנוסס מדור נרחב בשם 'דעה והשכל' הכולל שואלות ותשובות בענייני קבלה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עקב אזרחותו העותומאנית הוא נאלץ לברוח לארם צובא, היא חאלב שבסוריה, שם התגורר בבית דודו, סב סבי חכם עזרא הדאיה. בתום המלחמה חזר לארץ.

לאחר חתונתם, חכם עובדיה וזוגתו לא זכו לילדים במשך כמה וכמה שנים. כסגולה להיפקד הוא החליט להדפיס את ספרו של ראש משפחתנו, חכם חיים מרדכי לבטון, 'בן יאיר'. בהקדמתו לספר כותב חכם עובדיה שלאחר שראה סגולה בספר של רבי חיים פלאג'י על אדם חשוך ילדים שנושע לאחר שהדפיס ספר של רב אחד, התעורר אף הוא להדפיס את הספרים של סבו. ואכן, במהלך עריכת הספר, עוד קודם הדפסתו, נושעו הוא וזוגתו בשתי בנות ברוך ה'.

עוד הוא מציין, שמי שעזר לו רבות בהדפסת הספר הוא קרוב משפחתו, החכם בנם של קדושים רבי אליהו שוויכה מארם צובא, הלא הוא סב סבי.

לאחר פטירת אביו מינו את חכם עובדיה לראשות הישיבה בעיר העתיקה, והמינוי נמשך שלוש שנים, משום שבשנת תש"ח (1948) התחולל קרב אימתני בעיר העתיקה בירושלים בין המגינים היהודים ללגיון הירדני. תושבי הרובע היהודי נכנעו בלית ברירה, הרובע נחרב, וישיבת המקובלים הוותיקה הפכה לעיי חרבות.

חכם עובדיה חיכה לראות מה ילד יום. בשנת תשי"ד (1954), בחלוף כחמש שנים מסיום המלחמה, כינס את תלמידי הישיבה מחדש ופתח את הישיבה בבית כנסת מדרש מטלון לעולי דמשק בעיר החדשה בירושלים.

לאחר 4 שנים נוספות החליט לעשות מעשה. מעל גג ביתו בנה בית מדרש עם כיפה יפיפייה וישיבת המקובלים התמסדה מחדש. שוב חזרו לראות אנשי צורה מתהלכים יחד, פניהם מעוטרות בזקן ארוך ולבן, תרבוש שחור לראשם לצד ג'לביה בצבע תואם.

שנה לאחר פתיחת הישיבה, הרב הדאיה החליט לייסד באותו מקום ישיבה נוספת לתורת הנגלה. יחד עם בנו הוא הקים את ישיבת 'שלום עבדו', על שם אביו. לאחר פטירתו בשנת תשכ"ט (1969) ירשו בנו חכם שלום מרדכי חיים הדאיה, איש עניו וצנוע מאד על אף גדלותו הרמה.

לאחר פטירת חכם שלום מרדכי, התמנה בנו, הרב רפאל הדאיה לראשות הישיבה. תחת הנהגתו פורחת הישיבה וכיום יש בה שבעים תלמידים, הלומדים במשמרות בכדי שקול התורה לא יפסק לרגע.

•

עד לפני עשור לא היה ידוע על קשר בין חכם עובדיה הדאיה לבין הרבי. לכן רבה הייתה פליאתנו. שבת אחת התארחתי אצל אבי שי' וראיתי את הקונטרס השבועי של שיחות הרבי שיוצא על ידי מכון 'ועד הנחות בלשון הקודש' מניו יורק, ובסופו תמיד אגרות קודש מהרבי שמתפרסמים שם לראשונה. ופתאום הפתעה, מכתב מהרבי לחכם עובדיה הדאיה.

במכתב שנכתב בתאריך ט''ו באלול (בהשגחה פרטית זה יום האזכרה של דודו – סבי, חכם עזרא הדאיה) כותב הרבי על כך שנהנה לראות את ספרו של הרב הדאיה, המחבר תורת הנגלה עם תורת הנסתר ולבסוף כתב הרבי עניין בקבלה לקשר עם זמן המכתב:

ב"ה, ט"ו אלול תשי"ט

ברוקלין

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ רב פעלים

יושב על מדין וכו'

מוה' עבדי' שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתב כת"ר ולפני זה תשורתו היקרה ספר שו"ת ישכיל עבדי חלק ה',

ותודה חמה תודה חמה על מתנה זו, ובפרט שהרי נתאחדו בה חלק הגליא וחלק הסתים, והרי פסק דין בתורה היא שמתנה בעין יפה נותן,

ובפרט על פי המבואר בספרי קבלה ובביאור יותר בספרי חסידות, שאי אפשר להנגלה בלא חלק הנסתר כמו שאי אפשר לחלק הנסתר בלא חלק הנגלה, שהרי ענין התורה היא בדוגמת נשמה בגוף המאוחדים ע"י תורה תמימה תורה אחת, ועל ידי' עם הוי' אחד עד שנעשים ישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד (זוהר חלק ג' עג' א')

שזהו גם כן  הוראת ימים אלו, ארבעים יום האחרונים עת רצון כהראשונים, אלא שעוד בכפלים לתושי' (שמו"ר ריש פרשה מו') שכפלים אלו ה"ז לא רק שני פעמים ככה, אלא בעין ערוך, וכמובן בשמו"ר שם.

והרי נמצאים אנו בימים שכל יום כופלים לדוד ה' אורי וישעי, מבריח מן הקצה אל הקצה, אורי, מאור שנברא ביום הראשון, אור זרוע לצדיק (עיין זהר חלק ג' יב' א') וישעי עד לעוה"ז התחתון להושיע מיצה"ר כפירוש האלשיך, אילנא דחיי ואילנא דטו"ר (רע"מ זח"ג קכ"ד ב') ובמואר בארוכה באגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה להצלחה בעבודתו בקדש.

לאחר צאת השבת יצרתי קשר עם הרב שלום דובער לוין, מנהל ספריית חב"ד, ושאלתי אותו אם ברשות הספרייה קיים מכתבו של הרב הדאיה. הוא ערך חיפוש, את המכתב הוא לא מצא, אבל את הספר ישכיל עבדי חלק ה' עם הקדשתו של הרב עובדיה הדאיה הוא מצא גם מצא:

"לכבוד מעלת ערך קדושת האדמו"ר מורנו הרב רבי מנחם שניאורסון שליט"א, מאתי המחבר, עבדיה בן כבוד מורנו הרב שלום הדאיא".

מיד לאחר פרסום המכתב, התקשרתי לראש ישיבת המקובלים הנוכחי, הרב רפאל הדאיה וסיפרתי לו את המכתב.

הוא נדהם, ואמר לי: "ראשית, מרגש אותי שסבי התכתב עם הרבי מליובאוויטש, לא ידענו על זה. הרבי מלמד את כולנו כיצד לעשות הכול מתוך מסירות נפש למען שמו יתברך, זו הצלחת שלוחי חב"ד וזה גם סוד הצלחת סבי ואבי חכמי הקבלה.

"אבל אתה לא מאמין", הוא אומר לי, "איזו השגחה פרטית מופלאה".

וכך הוא מספר:

"בדיוק בימים אלה אני עורך מחדש את הספרים 'ישכיל עבדי'. בהוצאה הראשונה הספרים הופיעו כאשר ענייני הקבלה משולבים בתוכן הספר. בהוצאה השנייה הנושאים הופרדו לספר אחר. כעת מתעתדים לההדיר את הספרים בהוצאה מפוארת ויפה, והייתה לנו התלבטות האם לכלול בסט הספרים של ההוצאה החדשה את ספר הקבלה, או לא. כעת התשובה ברורה".

המכתב הגיע בזמן.

בחורף האחרון יצאו לאור סדרת הספרים ישכיל עבדי יחד עם הספר דעה והשכל בסט ספרים אחד יפה ומהודר. תורת הנגלה לצד תורת הקבלה, תורה אחת.

•

במרחק לא רב מרחוב רש"י התגורר באותם שנים חכם עובדיה נוסף (הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל). בשנים אלו הוא נודע כפוסק צעיר ששמו הולך לפניו, ספריו כבר נודעו לשם ולתהילה. הוא היה מוסר שיעורי תורה רבים בשכונות האזור. קשר חם היה לו עם חכם עובדיה הדאיה, בו הוא ראה את אחד מפוסקי ההלכה החשובים בדור, והוא מצטט אותו כה רבות בפסקיו ההלכתיים.

באותן השנים נוצר קשר חם ואוהד בינו ובין נציגו של הרבי בירושלים, הרב עזריאל זליג סלונים. הוא אף היה מוסר שיעורים בבית כנסת חב"ד בשכונת בית ישראל, ובניו התפללו שם.

הרב סלונים סיפר רבות לגאון הצעיר על הרבי מליובאוויטש, וחכם עובדיה יוסף ביקש לשלוח את ספריו אל הרבי. הוא צירף מכתב אל הרבי, והרבי ענה באגרת קודש מיוחדת.

לפני ארבע שנים ה' זיכה אותי לחשוף את אגרת הקודש הזו לראשונה. ותוכנה של אגרת זו, אף הוא, על חיבור שתי התורות לתורה אחת.

במכתבו כותב חכם עובדיה יוסף לרבי:

ב"ה יום ה' ג' בניסן תשט"ז, כבוד האדמו"ר הקדוש מליובאוויטש שליט"א. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו! הנני שולח אליו את ספרי, חזון עובדיה על סדר ליל פסח, ושו"ת יביע אומר ב' חלקים, על ד' חלקי השולחן ערוך, ואשמח מאד אם כבוד קדושתו יכתוב לי הערות והארות בדברי תורה וחוות דעתו הקדושה על הספרים.

את הספרים שלחתי על ידי הרה"ג רבי עזריאל זליג סלונים שליט"א מנהל כולל חב"ד בירושלים. ומטובו קבל עליו לטפל במשלוח הספרים. תודה לה' יתברך יש אצלי עוד בכתובים בכפל כפלים לתושיה ממה שנדפס כבר, ומקוה שבעזרת ה' יתברך אוכל לשלם את החובות שעלי מהספרים שנדפסו, ושוב אוכל בעזרת ה'  להמשיך בהדפסת עוד ספרים כיוצא בזה, להגדיל תורה ולהאדירה, כי הם חיינו ואורך ימינו. והנני בזה דורש שלום כבוד קדושתו, בברכת חג כשר ושמח. בכל הכבוד והיקר. עובדיה יוסף ס"ט.

על הספר הוא כתב הקדשה חמה:

כבוד ידידנו הדגול איש חי רב פעלים לתורה ולתעודה, הגאון הגדול המפו' בוצינא קדישא פאר הדור, כ"ק האדמו"ר ר' מנחם מנדל שניאורסון שליט"א. מוגש בהוקרה והערצה רבה ונאמנה, וביקרא דאורייתא, מאת המחבר עובדיה יוסף.

ועל כך ענה לו הרבי:

ב"ה. כז'  ניסן תשט"ז, ברוקלין, הרה"ג אי"א נו"נ מלאכתו מלאכת שמים מוה' עובדי' שליט"א. שלום וברכה! מאשר הנני קבלת מכתבו ואח"כ גם הספרים, ונעם לי לקרות במכתבו של ש"ב הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב פעלים מוהרע"ז [מורנו הרב עזריאל זעליג] סלונים שליט"א, שקיבל כת"ר [כבוד תורתו] ספרי חסידות תמורתם.

"ובודאי יקבע בהם שיעור לימוד ככל הדרוש, ובפרט בדורותנו אלה אשר הודיע האריז"ל שמצוה לגלות זאת החכמה (ראה אגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כו' עמוד קמ"ב ע"ב) והוא במכש"כ וק"ו [במכל שכן וקל וחומר] מדין תורתנו (מרדכי, הובא להלכה בשו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף כ') בספרים המופקדים ועאכו"כ [ועל אחת כמה וכמה] שהם שלו.

כדרכי במילי דחביבותא כגון דא, באתי באיזה הערות בשולי הגליון בעברי בין הדפים בחפזה מתאים לרשיון הזמן וכמרז"ל [וכמאמר רבותינו ז"ל] עה"כ [על הכתוב] ואת וָהֵב בסופה. בברכה.

הלכה וחסידות. תורה אחת הם. ובשניהם נלמד יומם ולילה.