מספר ר' מושי פוגלמן, חסיד חב"ד מקליפורניה:

עליתי על מטוס בשעה 6 בבוקר מלוס אנג'לס לניו יורק.

כשעה לאחר ההמראה קמתי, הוצאתי את הטלית והתפילין והתחלתי להתפלל. המטוס היה די שקט, רוב האנשים ישנו, וזה היה ממש נעים. בעודי מוריד את התפילין של רש"י, התקרבה דיילת. יכולתי לראות שהיא מרגישה לא בנוח. היא אמרה לי: "אתה יודע שתצטרך לשבת בקרוב". אמרתי לה שבדיוק אני מסיים וזה לא ייקח יותר זמן.

כשהרמתי את מבטי, עמד ג'נטלמן, דיבר עם בנו והצביע לעברי. שמעתי אותו אומר "תפילין", ואז הוא ניגש. הוא אמר לי שיש לקהילה שלו תוכנית שבה חיילים ישראלים פצועים באים להתארח בבתים של אנשים. גם הוא אירח חייל שנפצע וזה הניח תפילין בביתו בכל יום. החייל נתן את התפילין שלו לבן, הנער הצעיר, שבר המצווה שלו יהיה בעוד חודשיים אם יבטיח להניח אותם.

בעודנו מדברים, דייל אחר מגיע למקום בו אנו עומדים והתחיל לחוג סביבנו וגרם לנו לאי נוחות. שנינו חשבנו שזה מוזר, אבל ברור שהוא רצה שהשיחה תסתיים. כעבור כמה דקות חזר האדון למקומו, ואני לבשתי את תפילין דרבנו תם.

ראיתי משהו קורה בקדמת המטוס, ואז הקברניט יצא מהתא שלו, וחשבתי שהצרות מגיעות. בעודי עוטף את התפילין, הקברניט ניגש מאחוריי, ואני חושב: "הנה הלך עלי". הוא לוחש לי באוזן: "תשמע, אם אתה צריך להתפלל או ללמוד או מה שזה לא יהיה, לך למטבח. אמרתי להם לפנות מקום. לגויים האלה אין מושג מה קורה".

כמובן, כשהבנתי שהוא יהודי, ביקשתי ממנו שיניח תפילין. הוא אמר: "אני לא יכול, אני צריך להטיס את המטוס", וחזר לתא שלו.

המטוס נחת, ואני קפצתי כדי שאוכל להיות הראשון להגיע אל הדלת, ידעתי שהקפטן (הטייס היהודי) יעמוד שם כדי להיפרד מכולם.

ניגשתי אליו ואמרתי: "יש לי טובה לבקש, אני אחכה עד שכולם ילכו". הוא אמר: "תשאל עכשיו, אני עוזב ברגע שכולם יורדים". אמרתי: "אני רוצה שתניח תפילין, זה ייקח 60 שניות". הוא אמר, "בלתי אפשרי." אמרתי, "אני באתי לניו יורק ליארטצייט של הרבי מליובאוויטש (שיחול ביום חמישי השבוע ג׳ תמוז), למען האמת, אני נוסע ישר לשם. אתה יכול לעשות לי טובה אישית, תלבש אותם כדי שיהיה לי משהו חיובי לחלוק ולכתוב  לרבי?"

הוא הושיט את זרועו ואמר, "בוא נעשה את זה, שכולם יראו".

קוראים לו חיים ברוך בן לאה. "אני צריך שתגיד את זה לרבי", אמר.

בסרטון המצורף הוא נפרד מכל אדם שנושא תפילין. (כולל מי שהתלונן).