אני לא מאמין, אבל הוא הגיע. הטור המאתיים שכקודמיו כולם מכוונים לגעת בנפשות הקוראים ולהלהיב אותן אל מול פני המנורה הטהורה אור שבעת הימים קודש הקדשים, הוא אדוננו מורנו ורבינו שבשבוע הבא הוא יום ההילולא שלו.

כפי שהרבי לימד אותנו אין ספור פעמים יש לכל מספר שלם משמעות מיוחדת ובודאי שהטור המאתיים הוא ציון דרך ותחנה לעשיית חשבון נפש הן בהבטה לאחור והן בראיית החזון לעתיד.

יראתי בפצותי שיח להשחיל, שכן יש לכל מילה כתובה השפעה רבה לטוב ולמוטב. מספרים שפעם שאל הצאר הרוסי את אדמו"ר הצמח צדק על המסופר בגמרא במסכת בכורות שפעם נפלה ביצת בר יוכני והטביעה שישים כרכים. הכיצד מתקבל הדבר על הדעת? ענה לו הצ"צ שהאגדות הללו משקפות את מי שבכוחו להשפיע על רבים מהאנושות כמו למשל במעט דיו מהקסת שעל שולחנך אתה יכול לכתוב אגרת של גזירה או של ביטול גזירה שתשפיע על יותר משישים כרכים ועיירות.

לא פעם ולא פעמיים העליתי דברים על הכתב אך במחשבה שניה מחקתי אותם כי לא כל דבר ולא כל אירוע כבר הגיע זמנו להחשף. ישנם דברים שזמנם להשמע הוא בעת התוועדויות מצומצמות בימי השבת ומועדים שבהם האוזניים האלקטרוניות כבויות. תובנות רבות שנרכשו במשך עשרות שנים ימתינו בסבלנות עד שיעלו על הנייר אך על אחת מהן אכתוב.

•

כילד התפללתי בבית כנסת מאוד יחודי בביתו של הרב הגאון החסיד רבי שלמה יוסף זוין ע"ה שהתגורר ברחוב יונה בשכונת גאולה בירושלים. הרב זוין התבגר מאוד וביקש מקבוצת אנ"ש שיתפללו בשבתות וחגים בביתו. למעלה ממנין אנשים התפללו שם מסוף שנות הכ"פים ועד לסוף שנת הלמ"דים.

בביתו של הרב זוין שהיה מוקף כולו בספרים תורניים היה ארון מגירות ולשם היה מכניס את הניירת החשובה שהגיעה אליו בימים הסמוכים. בעיקר היו שם מכתבי הרבי אליו וכן מסמכים הקשורים לניהול מוסדות חב"ד באה"ק. המבוגרים שבמנין היו מנצלים כל דקה אפשרית לעיין באותם מכתבים ומסמכים ואנו הקטנים היינו שומעים על תוכנם מאוחר יותר כשהיינו מקשיבים לשיחתם. מפעם לפעם היו המבוגרים מדובבים את הרב זוין וכך דלו ממנו פירורי מידע מרתקים.

כילדים ידענו שהמוקד החב"די התוסס ביותר באה"ק הוא קיטון ביתו של הרב זוין שם נתקבלו הכרעות והחלטות כבדי משקל שהיו מתואמות עם ברוקלין שבניו יורק. דברים רבים ששמענו ומכתבים מעניינים שראינו הובנו כחלוף שנים רבות בבחינת 'להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן'. 

•

כשלמדתי בישיבה קטנה בתורת אמת מצאתי פעם בפינה נסתרת פיסות דפים קרועות. יצר הסקרנות שלי גרם לי לאסוף את כולן ובמשך שעות עמלתי לחבר אותן כפסיפס. כשהשלמתי את המלאכה התפלאתי לראות שהיו אלו דפי טיוטה שכתב החסיד הפרטיזן רבי זושא וילימובסקי לרבי ובו דיווח לרבי על מוסדותיו בירושלים.

ר' זושא היה מגיע לישיבת תורת אמת ליום או ליומיים, מטייל בירושלים ומסווה את עצמו מבלי שאיש יבין שהוא בא לבחון דברים מקרוב. מאז נצרתי בתוכי את מעשיו ודרכיו.

לאחר כמה שנים שעברתי ללמוד בתות"ל כפר חב"ד ראיתי אותו מידי יום שישי יושב בכולל מתחת לזאל מתחת למאוורר. היה זה לאחר שחזרתי ממבצעים בימי שישי הארוכים וחיפשתי פינה מאווררת להעביר הסדרה וכו'. ר' זושא ישב אף הוא מתחת למאוורר וכשהייתי נכנס לשם הוא היה אוסף את כל הדפים שלפניו ומכניס אותם לתיקו אותו נשא תמיד בחיקו.

לאחר כמה שבועות כשהדבר חזר על עצמו ומבלי שאשים לב שגזלתי מזמנו בו חפץ לכתוב את הדו"חות שלו, הוא היה מרחיק אותי מקרבתו: "אייזנבך, תעבור לשולחן ההוא". הוא חשש שאציץ לדפיו.

הזמן עשה את שלו ובאחד מימי השישי הללו רמזתי לו כי אני יודע היטב על כתיבתו וכו'. הוא חייך והזהיר אותי לא לדבר! "אתה יכול לשבת קרוב, אבל לא לדבר"! מאז - במשך שנים - כל פעם שנפגשנו ביחידות הוא היה שופך את ליבו ומספר על דא ועל הא. אם רק היה איש מתקרב הוא היה באותה שניה מפסיק את דיבורו. האיש שכולנו הכרנו אותו כ"בונקר" וכמי ששומר מרחק רב מכל סוגיה פוליטית ושנויה במחלוקת, היתה לו דעה חדה כתער ומשנה סדורה על כל דבר וענין בחב"ד ואותה הוא הצליח להסתיר ולהצפינה בגאונות יתירה.

כשהייתי בקבוצה בשנת תשמ"ג הגיעו לידי אוצר ענק של צילומים של מכתבי הרבי לשז"ר שבהם הרבי כתב רבות לשז"ר בעניני עסקנות ושיתף אותו בדברים שהשתיקה יפה להם ובכמה מהם היה כותב לשמור על סודיות הענין כפי שהיה כותב גם להרב זוין וכך עם השנים נחשפתי להתכתבויות רבות מהרבי לעסקני אנ"ש.

•

לשם מה אני מגולל את כל זאת לפניכם בטור המאתיים? 

כל זאת כדי לנצל את המספר השלם הזה לתובנה איתנה שנרקמה וקרמה במוחי והתגבשה במשך השנים הרבות ובודאי לא ימצא מי שיחלוק עליה:

הדבר שגרם לרבי את הצער הגדול ביותר לאורך כל השנים, - יותר מכל העגמת נפש שנגרמה לו בגין המנגדים להפצת תורת החסידות אשר חרפו עקבות משיחך, ויותר מכל כאב הלב ממנהיגי המדינה שלא שמעו בקולו - היה חילוקי הדיעות במחננו פנימה. הביטויים הנוראים שנשמעו ממנו וחלקם גם כתב בקולמוסו הטהור הם היו הקשים ביותר עבורו.

בעיניים פקוחות ונכוחות מול מצבים שידע שלא ניתן לשנותם הוא המשיך לדרבן את חסידיו בעבודת הקודש להמשיך השכינה למטה ולהביא לימות המשיח וזאת למרות שחש כמדקרות חרב בליבו.

מצאתי לנכון להדגיש את הדברים אל מול אמירות שונות ומשונות שנשמעות לפעמים כי התחרויות והמאבקים בין קבוצות מביאות להצלחה יתירה לשני הצדדים. לדבריהם הם מגייסים את מאמרי חז"ל: "קנאת סופרים תרבה חכמה", "קדירה דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי" ועוד כהנה רבות.

ברור הדבר כשמש בצהרי היום כי המאבקים הללו לשם שמים הם יצורי כפיו של היצר הרע המשחית שמוביל את המתחרים בתחילת דרכם כדי להובילם לאחר שנים למלחמות עקובות מדם שמחריבים הצלחות של שנים רבות ומסיגים התקדמויות לאחור.

דעתו של הרבי היתה מאז ומקדם ש"אין שלום יוצא מתוך מריבה" וזאת הדעה לא תהיה מוחלפת לעד ולעולמי עולמים.

•

במדרש תנחומא מובא שכל מי שנכפל שמו הוא בשני עולמות. נח נח, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, שמואל שמואל, פרץ פרץ. וכפילות השם הוא לשון של חיבה וזירוז.

כאשר המלאך פונה אל "אברהם אברהם" בקריאה של חיבה לא היה זה בעת התגלות ראשונית אליו אלא כאשר הוא מבקש ממנו לבל ישלח ידו אל הנער ומבקש ממנו לעצור אותו לבל יעשה פעולה.

תעצומות הנפש הנדרשות מחסיד לבל יעשה פעולה למען השלום והאחוה הן גדולות מכל עשיה ופעולה שהיא.

ומי יתן שבפרשת קורח שכל כולה נועדה להדריכנו שלא נהיה כקורח ועדתו נזכה לקיום היעוד, ל"עיר שחוברה לה יחדיו" ול"ישליו אוהביך" עם רבינו בראשנו.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]