איסור הדחת רב ושלא לעזוב משרות רבניות

לאור דחיית הבחירות לרבנים הראשיים לישראל: סקירה מרתקת על מאבקו של הרבי על האיסור להדיח רב בישראל על ידי בחירות.

מדוע ציפה הרבי שהרב שלמה גורן יסיר את מועמדותו למשרת הרב הראשי לישראל? מה ענה הרבי לועד העדה הספרדית שפעלו להדיח את הראשון לציון הרב יצחק ניסים בבחירות שהתקיימו? מדוע דיבר הרבי עם שז"ר על הנושא  ומה ביקש ממנו הרבי? למה המשיך הרבי רב שעוזב את משרתו בחו"ל? מה כתב הרבי לרב משאש כדי לשכנעו שלא יעזוב את מרוקו? 

מאת הרב שבתי וינטראוב, מחבר הספר 'אקטואליה בזוית חב"דית'

"והביע דעתו בפרנציפ שאין להוריד רב"

היה זה בשנת תשכ"א, כאשר על הפרק עמד סיום כהונתו של הרב הראשי דאז הרב יצחק נסים. ועד העדה הספרדית בירושלים החליט לפנות בשאלה אל הרבי,  האם לתת יד להדחת הרב ניסים, וכך הם כותבים: "באשר יקר בעינינו נכבד והוא נערץ ונקדש גם בעיני אלפי בני עדתנו יהודי ספרד בארץ ישראל ותפוצות הגולה, הננו מרהיבים עוז בנפשנו להגיש אליו תעצמותנו"..

.."שמענו כי כ"ק אדמו"ר שליט"א כתב לירושלים לכבוד הגאון רבי שלמה יוסף זוין הי"ו, בענין בחירת הרב הראשי הראשון-לציון והביע דעתו בפרינציפ שאין להוריד רב ממשרתו. רצוננו עז שידע כ"ק שליט"א, שגם אנו כואב לבנו על כך, ואלם שקולה עדתנו כנגד כל רב שלה, חכמינו קבעו שקול משה כנגד רבוא מישראל, ויוצאי ששים רבוא מישראלים שקולים כנגד משה, ועדת יהודי ספרד, בארץ ובירושלים בפרת, בחזית אחת נגד הרב הראשי נסים.... לאחר שנות שרותו כרב ראשי אין כאן כל הדחה כלל. הדחה באה אם מדיחים רב תוך הקדמת כהונתו לה בלבד הוא נבחר. אחרת למה לנו בחירות?...".

בנספח למכתב, עליו חתומים נשיא הועד אליהו אלישר ודוד סימון יו"ר הועד הפועל, נאמר בסיום: "הצענו דברינו לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א בתום לבב ותקוותנו כ"ק יבין לרוחנו ויאמר לפעלנו טוב בעזהי"ת וישלח לנו את ברכתו להשכין שלום בעדתנו ולהחזיר את האחוה והאחדות השלמה במחננו".

עמדת השולחן ערוך פשוטה וברורה שאסור לדחות רב ממשרתו

מכתב התשובה של הרבי הוא מתאריך ערב חג המצות, ה'תשכ"א "ולתוכן מכתבם בשאלת בעית הרבנות הראשית, יותר נכון – בעית הרב הראשי הראשון לציון, אף שלכאורה כבר אינה אקטואלית כעת, בכל זה על פי מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל אבהיר עוד הפעם עמדתי, אף שלכאורה נתפרסמה די צרכה, והיא: אין בזה שאלה פרטית כלל וכלל, כי אם ענין עקרוני, ומפני זה נוגע לא רק לכללות אחינו בני ישראל אשר באה"ק ת"ו אלא לכל בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ונוגע בכבוד הרבנות שכמובן קשור בכבוד התורה. והשאלה היא: המותר על פי תורתנו תורת חיים לדחות רב ממשרתו בקדש, ובפרט על ידי ועידה שחלק חשוב שלה הם אנשים חילוניים בהחלט. וכיון שעמדת השלחן ערוך בזה היא פשוטה וברורה - בשלילת ענין שכזה לגמרי, הנה מדרך ממילא נפתרת גם השאלה בנוגע לבחירת רב פלוני או פלוני בתור ממלא מקום".( שו"ת מנחם משיב נפשי מכתב תתקט"ו)  

לא הייתה כזאת בישראל שיסירו רב ממשרתו

במכתב ארוך ומנומק לגאון ר' ניסן טלושקין מתאריך כ' חשוון תשכ"א על יחסו של הרבי למוסד הרבנות ודחיית הבחירות. בסעיף האחרון מתייחס הרבי גם למשרת הרב ניסים וכך כותב לו הרבי

"מוכרח הדבר שישאר הרב נסים שליט"א במשרתו עתה, כי לא היתה כזאת בישראל אשר חילוניים, ואפילו סתם בעלי בתים (שחלק חשוב מועידה הבוחרת הוא מהם), יסירו רב ממשרתו. מובן שידוע לי שמלכתחילה הנה באופן רשמי ניתנה להנ"ל המשרה לזמן קבוע. אבל אין זה מבטל כלל הענין דכבוד התורה וכבוד רב בישראל, הענין דחזקה וכו'. ובודאי לדכוותי' האריכות בזה אך למותר."

אגב, במכתבו לרב טלושקין חושף הרבי שכאשר ביקר אצלו מר שז"ר בסביבות פורים תש"כ הוא העלה את הנושא מיוזמתו בפני מר שז"ר מהסיבה שהוא יוכל להשפיע בעניין בחירת הרב ניסים "והרי יש לפלוני (למר שז"ר ש.ו.) מהלכים בחוגים הקובעים" (אג"ק כ' כח')

ביזיון התורה והרבנות להסיר רב ממשרתו

במכתב לרבי מתאריך ו' שבט תשכ"א כותב הרבי לגאון רבי שלמה יוסף זוין ע"ה על ניסיון ההדחה הראשון של הרב ניסים: "בהנוגע להרבנות ראשית  - לא מוחלט כלל שהענין נדחה לכמה וכמה חדשים, כיון שמנהלים שקו"ט מאחורי הפרגוד, הצעות מסחריות שמור לי ואשמור כו' בין הגורמים-חשובים אשר בפרשה זו, ומי יודע מה יולד יום, איזה פרשיות עוד יתחדשו חדשים לבקרים שישפיעו על מהלך המו"מ וכו'.

"..שזה מכריח שמוכרח להיות מי שיבחר בפועל, ובהנוגע לאשכנזים אין מועמד אלא אחד. בהנוגע לספרדים (הכוונה לבחירת הראשון לציון הרב ניסים. העורך) הרי בזיון התורה והרבנות להסיר רב ממשרתו  וכו'.." (אג"ק כ' קכט')

"הנני נגד הדחת רב בסיום זמן החוזה קויתי שכת"ר יסיר את מועמדותו"

כחודש לפני הבחירות לרבנים הראשיים לישראל בשנת תשל"ג, אז נבחרו לרבנים הראשיים הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף זצ"ל, כתב הרבי מכתב לרב גורן ב"ימי הסליחות תשל"ב: "מתאים לעמדתי בעת הבחירות להרבנות הראשית בפעם הקודמת, עמדה המיוסדת על המבואר בכמה מקומות ומהם בשו"ת חתם סופר הידועות, הנני נגד הדחת רב ממשרת בסיום זמן חוזה וכיו"ב, ואין זה פוגע כלל ח"ו בהמועמדים נגדו, וכפי שכתבתי כנ"ל בבחירות הקודמות.

"..שגם מפני זה קויתי אשר כת"ר יסיר את מועמדתו ולכן חכיתי גם בפירסום עמדתי בזה, כולי האי ואולי, הנה עוד נקודה עיקרית במצב המיוחד בבחירות אלו אשר מנצלים מועמדות כת"ר למלחמה נגד הדיוק בשמירת ההלכה. (אג"ק כח' יא')

"כל המדינה והמדינות הסמוכות צריכים לו ובוודאי ימשיך במקומו"

כידוע הרבי התנגד ונלחם בתוקף שרבנים ונושאי משרות רבניות וכו' לא יעזבו את תפקידם ובכך להשאיר את הצאן ללא רועה. עשרות רבות של רבנים הניא הרבי  מלעזוב את מקום מגוריהם ועודד את רוחם להמשיך.  כך למשל הגאון רבי שלום משאש זצ"ל שכיהן כרבה של ירושלים, רצה לעזוב את מרוקו מספר שנים לפני שקיבל את ההצעה בירושלים, אך הרבי  פעל רבות שהרב משאש ימשיך במשרתו כרב בקזבלנקה במרוקו.  

היה זה בעקבות פטירת רבה של חיפה רבי יוסף משאש זצ"ל, בן-דודו של הרב שלום משאש, הוצעה לו משרת הרבנות ושקל להיענות לה בחיוב. בעקבות איגרת הרבי שלפנינו, ביטל הרב משאש לפי שעה את עלייתו לארץ ישראל. לאחר מספר שנים עלה לארץ ישראל וכיהן כרבה של ירושלים.

הרב משאש חשף באחד הראיונות כי  הגיע אליו "רבי בנימין גורודצקי בשליחות האדמו"ר ואמר לי: "באתי הפעם לשם מטרה אחת ויחידה, הרבי שלח אותי במיוחד בשליחות אליך". הוא ישב אצלי שלוש שעות ומיד טס בחזרה. הוא בא בשליחות הרבי להיות בטוח שאני נשאר במרוקו ולא עוזב".

באיגרת הראשונה מתאריך מכ"ח באלול תשל"ד, כותב הרבי: "תמהתי תמיהה רבה שכאילו היתה הצעה שכבוד תורתו יחשוב ויתעניין להעתיק מעירו למדינה אחרת וכו'. ואף שבטוחני שאין זה מעשי כלל וכלל, שהרי רבים צריכים לכת"ר ולא רק בעירו האמורה ממש, אשר גם היא עיר ואם כו', אלא גם בסביבותיה ובכל המדינה ובמדינות הסמוכות, וצריכים להוראה במעשה בפועל ולהתעוררות בעבודת הוי' באהבת ה' וביראת ה'..  בכל זה מרשה אני לעצמי להעלות על הכתב את הכתוב לעיל בגודל הביטחון - שבוודאי ובוודאי ימשיך לנהל קהילא קדישא דיליה והמדינה כולה בהיותו במקומו עתה, ויאריך ימים על ממלכתו (מאן מלכי רבנן) ומתוך נחת שדבריו מתקבלים והנהגתו מצליחה.

ואם הוראת חכמינו  ז"ל היא עניי עירך קודמים, על אחת כמה וכמה עניי מדינה כולה קודמים, ולדכותי' דכבוד תורתו  האריכות בהאמור אך למותר, ובטוחני שכוונתי לדעת כת"ר בלאו הכי, ובסגנון הידוע מקומך אל תנח . ואדרבה - יוסיף חיל לחזק שם לימוד דבר הוי' ותורתו והידור קיום מצוותיו, במרוקו וסביבותי' וכו', וזכות הרבים מסייעת.

בזכות מכתבו של הרבי דחה הרב משאש את עלייתו לארץ הקודש בארבע שנים עד שמונה לכהן כרבה של ירושלים. (אגרות נוספות עליו בנושא זה כולל צילומי האגרות בספר 'שמן ששון מחבריך'  ג' עמ' 84 ואילך)  

רב העוזב משרתו בדוגמת שר צבא העוזב את חייליו באמצע המלחמה

תשובה בכתי"ק  לרב בקהילה חשובה מארצות הברית שהביע בפני הרבי את רצונו לפרוש: "כל  רב או מדריך רוחני העוזב משרתו זו - הרי זה (בתקופתנו ובפרט בארצות הברית) בדוגמת שר צבא העוזב את חייליו אנשי הצבא באמצע המלחמה וכשהשונא מתקיף.

 לאידך גיסא – זכות הרבים מסייעת את כל העוסקים בצרכי ציבורבאמונה ובפרט רב. וק”ל.

וכמפורש גם בראש מכתבו איך שהצליח ברוחניות דקהילה קדישא דילי’ אזכיר עה”צ. (ראה צילום כתי"ק)

השפעת כבוד תורתו נחוצה ביותר וביותר ואולי יש אפשרות לחזור

הגה"צ רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל שימש כאב"ד בעיר מקנאס שבמרוקו, ובשנת תשכ"ג החליט לעלות לארץ הקודש, ולפני כן יצא בדרכו ממרוקו לאנגליה. לדעת הרבי הייתה עלולה עזיבתו את מקנאס להביא לירידה רוחנית ליהודי מרוקו, ולכן רצה להשפיע עליו לחזור לשם. לרב טולידנו היה קשר הדוק עם הרבי, ביו"ד תמוז תשכ"ג  כותב אליו הרבי: "מוכרחני להביע צערי על שהעתיק כהדר"ג מצאן מרעיתו בעיר מקנאס והמדינה, אשר אף שכפי השמועה, מפני גילו – יאריך השי"ת ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים – אפשר שאין משרה רשמית על שכמו, אבל הרי בודאי ובודאי כמה דרכים הם לחיזוק התורה והמצוה גם בלי משרה רשמית. וכפי המצב בעירו ובמדינתו, ומי כמוהו מכיר במצב יותר, הרי השפעת כבוד הדר גאונו שם נחוצה ביותר וביותר".

ואולי יש אפשריות לחזור לעירו ולמדינתו באופן המתאים וטוב, ולהשפיע גם על שאר הרבנים הספרדים במרוקו לעמוד על המשמר לראות בשלום אחיהם ולרעות צאן מרעיתם, עשיריות ועשיריות אלפים, כן-ירבו, הדרים במדינות ההן, הצריכים משמרת ומשמרת למשמרת הקודש, לנהלם על מיין נייחין, מים חיים דתורת חיים ומצוותיה עליהן נאמר וחי בהם. (אג"ק כב' עמ' תס"ח)

העזיבה שלהם הביאה להידרדרות חמורה של היהדות בעריהם

במכתב באנגלית  שכותב הרבי ליליד ארצות הברית הרבי מביע את השקפתו על אותם רבנים ומנהיגי קהילות שעזבו את מקומותיהם: "כל כך הרבה אנשים אכן ברחו מארצות-הברית ומדינות אחרות, בשעה שהיו צריכים להישאר שם, בקו הראשון של הקרב על ההישרדות של העם היהודי. לפיכך, העזיבה שלהם הביאה להידרדרות חמורה של היהדות בעריהם ובקהילותיהם... אני מחשיב אותם לעריקים מחזית הקרב... זה עשוי להיראות כביקורת קשה יותר מדי אבל למרבה הצער זה משקף את המציאות של המצב. (תרגום מאנגלית 'כפר חב"ד' 1026 עמ' 12)

מי שעוזב את עניי עירו ומדינתו הוא עריק שנוטש את המערכה נגד ההתבוללות

במכתב מיוחד מחודש שבע תשכ"ז ליהודי שעסק רבות בתחום החינוך על טהרת הקודש ותכנן עליה לארץ ישראל כתב הרבי: "... לכתבו על דבר  העתקה לארץ הקודש ת"ו — כבר מלתי אמורה ומפורסמת (מיוסדת על פסק דין גדולי ישראל) שכל מי שביכולתו לפעול בצרכי ציבור ביראת שמים ובפרט בשטח החינוך על טהרת הקודש ועוזב "עניי עירו" ומדינתו (אפילו בשביל ענין כהנ"ל) — הרי זה  עריק ונוטש את המערכה, מערכה במלחמת הטמיעה ר"ל ממש, היינו פיקוח נפש.

ובפיקוח נפשות  הרי אפילו בספק וספק ספיקא מחללין את היום הכיפורים והשבת קודש וכו' ועל אחת כמה וכמה כשקרוב לודאי — (על יסוד הנסיון בעבר) שיציל. וק"ל. . .

(לקו"ש לג' עמוד 287 ראה צילום בכתי"ק)