שלוש פעמים בכל יום אנחנו פותחים את הסידור ונעמדים לתפילה, אך כמו כל דבר שחוזר על עצמו, ההתלהבות וההתרגשות מהמעמד של הזדמנות לשיחה עם הקב"ה פוחתת ואיתה גם המחשבה שאנחנו משקיעים במילים שיוצאות לנו מהפה.

וכך, לעומת חסידים הראשונים ש"היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום", תפילתנו הופכת יבשה, משעממת ונטולת חיות.

איך נכניס חיות מחודשת בתפילה שלנו? וכיצד נגרום גם לילדינו לרצות להתפלל באמת?

תורת החסידות שמאירה כל פרט ומצווה בחיינו ומגלה בהם רבדים עמוקים ונפלאים, מלמדת אותנו את משמעותה הפנימית של התפילה, זו שתיתן לנו לחוש בכל פעם שאנחנו פותחים את הסידור לפני מי אנחנו עומדים, להתבונן בכל מילה וכך לתת לנשמתנו את החיבור האלוקי לו היא זקוקה.

המשפיע הנודע מארגנטינה הרב אשר פרקש בשיעור מיוחד הנוגע לכל נפש.