בעקבות הפיגוע הקשה של מחבל שוטר מצרי שהרג שלשה חיילים בגבול מצרים חזרנו אל השיחות הכואבות והקשות של הרבי על הסכנה הגדולה בהסכמי נסיגת ישראל מסיני, מה שיביא להחלשת הביטחון והשיטה של מסירת שטחים וסכנה בכל החזיתות,  כאשר כל דבריו של הרבי התקיימו בנבואה גלוייה ממש.

בשיחת ג' תמוז תשמ"ב דיבר הרבי בדיוק על אותה נקודה וגם הסביר כיצד יש להתייחס לאותם מנהיגים שחוזרים פעם אחר פעם על אותה טעות.  קטעים רבים  מתוך הספר 'קראתי ואין עונה' שיצא כעת במהדורה חדשה.  

מאת הרב שבתי וינטראוב

"כל מה שהחזירו בקעמפ-דיוויד היה מיותר לגמרי, והחזירו זאת על לא דבר"

"אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר את השטחים הביטחוניים ושלא להחזיר שדות הנפט - היו חותמים את "הסכם השלום" גם באופן כזה, והראיה: הצד שכנגד תבע שיחזירו את ירושלים, ולמרות זאת, כאשר עמדו בתוקף והבהירו שזה דבר שלא בא בחשבון - חתמו את "הסכם השלום" גם בלי החזרת ירושלים. ועל-דרך-זה מובן בנוגע לשטחים הביטחוניים ושדות הנפט, שאם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר זאת, היו חותמים את "הסכם השלום" באופן כזה!

"והטענה הידועה שעל-ידי "הסכם השלום" מנעו עתה חזית נוספת עם מצרים - הרי אדרבה: אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר עניינים אלו, היפך ממה שעשו בקעמפ-דייוויד, לא היו צריכים להילחם עתה בלבנון!

"וכמדובר כמה-פעמים - כדי למנוע מלחמה על-פי דרך הטבע, הרי זה דוקא על-ידי-זה שמטילים אימה ופחד על הצד שכנגד שיפחד לצאת במלחמה; מה-שאין-כן כאשר נותנים לו את שדות הנפט (שזהו ה"נשק" הכי חשוב) ואת השטחים הביטחוניים, הרי הוא רואה שמפחדים ממנו, ועל-ידי-זה 'מגרים' אותו עוד יותר!

"לכאורה: "אין צועקין על העבר", ואם-כן מהי התועלת לדבר עתה אודות הטעויות שעשו בקעמפ-דייוויד וכיוצא-בזה, מהי התועלת לדבר בגנותם של ישראל, ולצער את בני-ישראל על-ידי שמיעת דברים אלו?! - אלא כל זה הוא כדי להזהיר שלא יעשו שוב אותה טעות שנעשתה כבר כמה פעמים - להעדיף את דעת המדינאים על דעת אנשי הצבא שהם המומחים לעניני בטחון! (ג' תמוז תשמ"ב)

מעלימים מידע מהציבור כדי לחפות על כישלון ההסכמים

בשיחת י"ט כסלו תשמ"ג עורר הרבי על שיטת ההשתקה הן בנוגע למה שהתרחש לאחר הנסיגה מסיני והן למתרחש בלבנון.

"היות והקב"ה יודע כי אנו נמצאים בחושך כפול ומכופל - לכן הוא עושה דברים כאלה שאף אחד לא יוכל להכחישם, וכך גם בענין ה"שלום" עם מצרים.

הם התגאו בכך שעל-ידי מסירת השטחים למצרים הביאו "שלום בארץ", ואף הביאו כמה ראיות לדבריהם - וזאת, למרות העובדה (הידועה להם), שתיכף עם חתימת הסכמי קעמפ-דייוויד, הפרו המצרים את ההסכם, ולא היתה זו הפרת הסכם גרידא, הפרה של הבטחה מסויימת - אלא הפרה בעניני בטחון הקשורים עם פיקוח נפשות ממש!

ועד כדי כך - שמסירת השטחים שבין ארץ הקודש למצרים (למרות שאלו הם שטחים בחוץ לארץ) שגרמה לקירובם של המצרים אל ארץ הקודש - הביאה עמה הסתננות מחבלים עם פצצות אל ארץ הקודש משטחה של מצרים.

קודם כל מחזירים שטחים הדרושים לשם הגנה ובטחון, כשיושבים בישיבה של מומחים, הרי קולם של 'מוגי הלב' היה חזק יותר, והם לא איפשרו להתחשב עם דעת המומחים לעניני בטחון, ולכן התקבלה החלטה כדעת המדינאים.

ואחר-כך, כאשר הגיעו לארץ ישראל מחבלים ממצרים, מחבלים כאלה שלא היו יכולים להגיע לארץ ישראל אילו היה חצי האי סיני מפריד בין מצרים וארץ ישראל, והציבו מכונית-תופת בעיר ואם בישראל ובדרך נס ניצלו ממעשה חבלה זה - העצה לזה היא שמשתיקים את המעשה!

ורק כאשר העיתון בחוץ-לארץ פירסם ידיעה זו, כבר לא היתה ברירה ופירסמו זאת גם בארץ, אך גם זה - באופן של "מגלה טפח ומכסה טפחיים"!

המצב מבהיל עוד יותר בכך שבעלי ההשפעה בארץ ישראל, הן הדתיים והן הלא-דתיים, הן הראשים והן אלה שאינם ראשים - שותקים!

 מצרים מחדירים מחבלים לשטחי ארץ ישראל

בשבת פרשת וישב תשמ"ג מספר חודשים לאחר סיום הסכמי קעמפ דוייד הרבי זעק כבר אז שלמעשה מצריים היא מחדירה מחבלים לארץ הקודש ובכך מפירה את כל ההסכמים עימה. הדברים שהיו נראים תלושים מהמציאות באותם הימים מתבררים היום עד כמה דברי הרבי היו בגדר נבואה מדהימה, שכיום מבינים מדוע הרבי ראה בהסכמי קעמפ דוייד אם כל חטאת ועד שהרבי כינה זאת צרה שלא הייתה ליעקב מיום היותו לעם. הנה קטעים מדהימים מתוך שיחת הקודש.

"מדברי רש"י בסיום פרשתנו - "ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרויים רהב" - נלמדת הוראה לזמנינו זה, ובהקדים: אם בעבר היו זקוקים לחפש רמזים שפסוק זה בתורה הולך על מלכות יון, פסוק זה על מלכות אדום, פסוק זה על מלכות רומי, וכיוצא-בזה - הרי בימינו אלו, כאשר נמצאים בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות, בעקבתא דמשיחא, מראה הקב"ה את כל הענינים באופן גלוי, ללא צורך ברמזים.

"בימינו אלו רואים זאת באופן גלוי, בנוגע להסכמי קעמפ-דייוויד שנחתמו עם ה'שר' של מצרים (לא השר של מצרים למעלה, אלא) פשוטו כמשמעו: "ולא זכר שר המשקים את יוסף - בו ביום, וישכחהו - לאחר מכאן": בו ביום שנחתם ההסכם לא היה בדעתו של השר המצרי לקיים את ההסכם, ותיכף ומיד התחיל בהפרתו - כידוע לכל!"

"ואם-תמצי-לומר שלכתחילה לא היה בטוח שהיהודים יכבדו את ההסכם - אזי "וישכחהו לאחר מכאן": גם לאחרי שראה שהיהודים מקיימים את ההסכם על כל פרטיו, ונותנים למצרים שטחים נרחבים, ביד נדיבה - ממשיך השר המצרי להפר מצדו את ההסכם, ועד שמחדיר מחבלים מגבולו לשטחה של ארץ ישראל!!"

"לפני שהחזירו למצרים את השטחים (כפי שסוכם בהסכמי קעמפ-דייוויד) היה גבולה של מצרים רחוק מישובי בני-ישראל מרחק של מאות מילין, ובמילא לא יכלו המצרים להחדיר מחבלים מגבולם שיוכלו לפגוע חס-ושלום בישובי בני-ישראל; אבל כאשר החזירו למצרים את השטחים הבטחוניים - קירבו את גבולה של מצרים לישובי בני-ישראל, תוך כדי סיכון ביטחונם של בני-ישראל, וכפי שרואים עתה בפועל שהמצרים מחדירים מחבלים לשטחה של ארץ ישראל! ומה שמפרסמים בעיתונים אודות החדרת המחבלים - הרי זה פחות מאשר מגלה טפח ביחס לעובדות בפועל ממש!"

"וגם לאחרי שרואים את התוצאות של הנהגה זו - וכפי שכיום מודים כבר כולם על הטעות החמורה שנעשתה בחתימת הסכמי קעמפ-דייוויד היות ורואים בפועל ממש שהחזירו הכל תמורת לא כלום - הנה במקום ללמוד משגיאות העבר ולשנות את ההנהגה בעתיד, ממשיכים להתנהג באותו אופן!"

מצריים מאמנת מחבלים בגלוי

בהמשך למה שכתבנו יש לציין שיחה מדהימה של הרבי אשר מצריים מאמנת בגלוי מחבלים שיתנכלו לישראל השיחה משבת פרשת שמיני תשמ"א. ויש לציין שבכירים באמ"ן לשעבר קובעים שכל צבא מצריים שגודל ומתפתח ר"ל הכל מכוון נגד ישראל.

"ולא זו בלבד: המצרים הכניסו לשטחים אלו את מחבלי אש"ף ומאמנים אותם שם בתכסיסי מלחמה ומכשירים אותם להיות טרוריסטים! באותם שטחים (הנמצאים על גבול ארץ ישראל) שישראל החזירה למצרים - מחנכים מחבלים, במטרה מפורשת לנסוע למקום מסויים, ואף מראים להם את המקום; לא בירדן או בערב הסעודית, אלא במקום פלוני, ולבצע שם מעשי חבלנות רחמנא-ליצלן!!!"

"ואימוני טרור אלו אינם נעשים בסתר (כפי שבני-ישראל, להבדיל, היו לומדים במרתפים ברוסיה) - אלא מאמנים את המחבלים בגלוי לעין-כל, וכולם יודעים מזה!!! רק שבעיתונים הרואים-אור בארץ ישראל - אין מרשים לפרסם זאת. אך בעיתוני חוץ לארץ כתבו על כך.  וכאשר שואלים את אותם יהודים שהחזירו את השטחים, מה יש להם לענות על-כך? - עונים הם תירוץ מן המוכן: להד"ם - לא היו דברים מעולם!"

"וכשמראים להם עובדות אלו - אומרים הם: די בכך שראינו זאת, ואין צורך להמשיך ולדבר על-כך; ישנם דברים חשובים יותר שצריך לדבר עליהם! אפילו מצרים עצמה אינה רוצה את אש"ף בשטחים אלו - אלא שלחצו עליהם מבחוץ שיקבלו לשם את המחבלים. ועל-דרך מה שמבואר בנוגע לזקני מואב וזקני מדין - "לעולם מואב ומדין שונאים זה לזה" - אבל כאשר היו צריכים להילחם נגד בני-ישראל - כולם התאחדו. וכך הוא בדיוק בנוגע למצרים ואש"ף."

"ולמרות כל זאת (שיודעים שאש"ף נמצא שם וכוונתם האמיתית) - מתעלמים מזה (ומעלימים זאת אף מאחרים) וטוענים שעל-ידי החזרת השטחים - נעשה שלום!!! רחמנא-ליצלן לשלום שכזה!!! ויהי-רצון שלכל-הפחות מכאן ולהבא - לאחר שראו את כל הצרות שנגרמו ממסירת השטחים - אזי יחדלו לחלוטין מהחזרת השטחים."

רוצים את כל הארץ

וכדי לקדם את חתימתם של המצרים על ההסכם - לכן, עוד קודם לחתימה כבר הציעו היהודים, שבגדה-המערבית - יהודה ושומרון - תהיה אוטונומיה! - משמעות האוטונומיה היא, שהיהודים יהיו שם - לא 'בעלי-בתים', אלא - באי-כחם של אומות-העולם לשמור על השטח עד שיגיעו לידי החלטה סופית.

ולמרות שהציעו זאת - דאגו שזה לא יודפס בעיתונים! - מדוע התחרטתם - הרי אתם לחמתם נגד האוטונומיה?!

ואילו היהודים לא היו מקלקלים על-ידי שליחת השלוחים למלך או לשר הרוצים בטובתם של ישראל (שהסיבה לכך היא מכיון ש"לב מלכים ושרים ביד ה'") - לא היינו נמצאים במצב כה איום ונורא בעניני בטחון - כפי שנמצאים עתה!

הם אומרים במפורש: אנו רוצים את כל הארץ, כל יהודה ושומרון וירושלים העתיקה!

ובפרט, שכאן אין צורך להבין דבר מתוך דבר (שמתוך שהם רוצים "תבן וקש" - תפתח הארץ לפניהם), אלא הם אומרים זאת במפורש: אותם אלה המכונים בפי כמה יהודים "אחים" ו"ידידים-טובים" אומרים בפירוש שאינם מסתפקים ב"תפתח הארץ", אלא רוצים את כל הארץ!

ואפילו ה"מתונים" שבהם אומרים שהם רוצים את כל יהודה ושומרון, עזה וירושלים העתיקה!!!

(פורים תש"מ)

למה לפני הסכם עם מצריים רעדו מחייל ישראלי?

בשיחת מוצאי זאת חנוכה תשמ"ו דיבר הרבי על  כך שמעתיקים את הכשלונות של הסכמי השלום גם ליהודה שומרון וירושלים.

"לדאבוננו, הרי אופן ההנהגה בארץ הקודש היא להיפך ממש: לאחרי כל נצחון שהקב"ה הנחיל לצבא הגנה לישראל, בנתנו להם שטחים של ארץ ישראל מתוך נסים גלויים - מיהרו הפוליטיקאים לשלוח שליחים להודיע ולהכריז על נכונותם ורצונם להחזיר לגוים את שטחי ארץ ישראל שנתן הקב"ה לבני-ישראל."

"כך נהגו מיד לאחרי הנצחון במלחמת ששת הימים - שלחו משלחת לוושינגטון להודיע שמוכנים להחזיר את הכל (מלבד ירושלים העתיקה, ועוד כמה ענינים דוגמת זה) - בה-בשעה שבאותו זמן לא היה מי שיעלה על דעתו אפשרות שכזו! הנס היה, איפוא, שהערבים לא הסכימו לקחת מה שרצו לתת להם!

בתקופה שלאחרי-זה - נסעו שוב (הם עצמם, או תלמידיהם שהלכות באותה שיטה) וחתמו על 'הסכמי קעמפ-דייוויד', שבהם התחייבו להחזיר את כל השטחים."

"ולאחרי כל זה, כאשר רואים שחתימת "הסכם שלום" זה הביאה "בכיה לדורות" - ממשיכים ללכת באותה הדרך גם בנוגע לירדן, בכך שיוצאים בהכרזה שמוכנים להחזיר את יהודה ושומרון, כדי שיסכימו לחתום על פיסת נייר שעליה תתנוסס המלה "שלום"!"

"מדוע בתקופה שלפני קעמפ-דייוויד רעדו מחייל ישראלי, ואילו כיום - המצב הוא להיפך ממש, שחייל יהודי עם נשק, שמהלך ברחובותיה של ירושלים, חברון, או אפילו תל-אביב - אינו בטוח שלא יבוא ערבי מאחוריו, יתנפל עליו, ויעשה לו, רחמנא-ליצלן, מה שעשה בעבר! מה שהשתנה בינתיים הוא - "הסכם השלום" עם מצרים, וההכרזה שמוכנים להחזיר גם את יהודה ושומרון תמורת אותו "הסכם שלום"!

"וכאמור, הסיבה היחידה להתדרדרות המצב הבטחוני היא - "הסכם השלום" עם מצרים, והודעות חוזרות ונשנות על הנכונות להחזרת יהודה ושומרון תמורת פיסת נייר הנקראת בשם "הסכם שלום"!!

הצרה הגדולה היא - שאין זה "מה שהיה היה", אלא מכריזים בפירוש שיש להמשיך באותה שיטה, "אכלתי ואוכל עוד"! כך התנהגתי בעבר, ואינני הראשון, שהרי כך התנהג מי שקדמני, ובמילא, אמשיך גם אני להתנהג באותה שיטה!

שמעתם מימיכם טענה שכזו?! מכיון שבעבר היה מי שנכשל והכניס את כלל ישראל בסכנה, כאמור, בכיה לדורות, היה-לא-תהיה, אשר לכן, ימשיך גם הוא באותה הדרך, מכיון שאיננו הראשון!"

כשם שגירשו יהודים מימית כך יכולים לגרש מעוד מקומות

"אודות מדינת מצרים, אמרו חז"ל: "כל המלכויות (וגלויות) נקראות על-שם מצרים - על-שם שהם מצירות לישראל". וככה הוא המצב עד לזמננו זה - כידוע לכל הצרות שסבלו בני-ישראל ממדינת מצרים, עד לצרה הכי אחרונה הנקראת 'חוזה קעמפ-דייוויד' - שמאז, החלה הנהגה של "החילות לנפול לפניו" רחמנא-ליצלן:

בתחילה החזירו למצרים חלקים מסיני, אחר-כך את שדות הנפט, עד שהכריחו את הצבא הישראלי לגרש את היהודים מהעיר ימית! וזאת - לאחרי שתושבי ימית הובטחו "חגיגית" שישארו שם לעד ולעולמי עולמים, והשקעו שם דם ויזע, כסף וזמן, והעיקר - התושבים השקיעו בה אמונתם בקדושת ארץ ישראל וקדושת כל הענינים הקשורים בזה - ואיש זה עצמו שנתן את הבטחה האמורה - חזר והורה שיעזבו את ימית וציוה על הצבא היהודי לגרשם בפועל, בטענה, שמוכרחים לעשות זאת!

וכך נמשכת הירידה בכיוון זה - "החילות לנפול לפניו" - ויתור אחר ויתור; ועד כדי כך הגיע מצב הדברים, שעל ידי הנהגה כזו מעמידים נפשות עם ישראל בסכנה ממש.

אודות מצרים: אותם אנשים שגרמו לצרות שנזכרו לעיל, הרי הם אותם המנהיגים עתה, ומשתדלים בכל התוקף להמשיך בדרך זו - הן בדרום לבנון, הן בגליל וכו' - לוותר על עוד שטחים מארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה באופן נסי; מחפשים רק לשון מתאימה להכשיר את דעת הקהל שיוכלו לקבל זאת וכשם שגירשו יהודים מ"ימית", כך יכולים לגרש יהודים מעוד מקומות כו' רחמנא-ליצלן - ואל תפתח פה לשטן." (פורים תשמ"ה)

"ויתורים ונסיגות הכנה למלחמה הבאה"

"ולא זו בלבד שזוהי שיטתם הפרטית, אלא הם עושים כל אשר ביכלתם לכפות את דעתם על אנשי הצבא, ולהפריע להם לעשות את מלאכתם באמונה, כאשר לדעתם של אנשי הצבא ברור במאת האחוזים שהדרך היחידה להשכנת בטחון אמיתי (ויתירה מזו: שלום אמיתי) היא - לסיים את מבצע שלום הגליל!

וכפי שרואים בפועל שכל הוויתורים והנסיגות בעבר, היוו את ההכנה למלחמה הבאה! הטענה שחתימת "חוזה השלום" בקעמפ-דייוויד מנעה עתה חזית נוספת - הרי טענה זו היא שלא במקומה כלל:

אילו היו עומדים בתוקף המתאים שלא להחזיר את שדות הנפט ואת השטחים האסטרטגיים (החיוניים ביותר לענין הבטחון), היו חותמים את "חוזה השלום" גם באופן כזה, ואז לא היתה מצרים במעמד ומצב של תוקף - ובדרך ממילא לא היו מגיעים כלל לחזית ראשונה, כידוע שרוב הכסף והנשק שבידי המחבלים, התקבל ממצרים! ויתירה מזו: מצרים הודתה כבר שהעבירה לערבים, ובעקבות זה - למחבלים, מידע צבאי שהגיע לידה בעקבות חתימת "חוזה השלום", כאשר ישראל ומצרים נעשו "ידידים נאמנים" שאינם מעלימים "סודות" אחד מרעהו! ולמרות שידעו זאת לפני כמה-וכמה חדשים - בכל זאת המשיכו להחזיר את שדות הנפט, ושטחים בטחוניים, שטח לאחרי שטח, עד שהקריבו את הגבול למספר קילומטרים."

(שיחת י"ב תמוז תשמ"ב)