מכתב מהרבי לאדם ששקל להפסיק את לימודיו המקצועיים בשלב מתקדם:

נתקבל מכתבו . . בו כותב אודות המצב בלימודים ובבחינות, והסברות השונות אודות העתיד.

כפי שכתבתי לאחרונה, וכמדומה שכך גם דובר כאשר היה כאן, שלאחר שמשקיעים כל כך הרבה כוחות, זמן ומרץ, וכסף בענין, במה שלא יהיה, מוכרחים לעשות את כל האפשרי, להשתמש בזה באופן הטוב ביותר, ובפרט שמדובר בענין, כפי שהנני מבין ממכתבו, שהרוב כבר נעשה, הרי בהחלט מובן שיש להשתדל לסיים גם את החלק הנותר, והקודם לא ילך לאיבוד.

מובן שקשה להורות על פרטים בזה, שכן זה תלוי מאוד בהרבה פרטים, בחינות ויכולות. מובן גם שאם אי אפשר להצליח בכל מאת האחוזים, הרי 90% עדיפים מאשר 80% ו-80% עדיפים מ-70%, ולפי היכולות והערכת הכוחות והמצב סביב, לבחור את הכי הרבה שאפשר להשיג לאחר המאמץ של השנים הרבות.

ובהמצאו שנים רבות במקום, ועומד בקשר עם הפרופסורים המכירים אותו, גם שנים רבות, ובפרט שגם זוגתו תחיה היא איתו, שכמאמר חכמינו ז"ל אשתו כגופו דמיא, בהתייעצות עמם יקויים "ותשועה ברוב יועץ", שיחליט ויעשה בזה, כפי שהכי טוב בכל המובנים.

בעת רצון יזכירו אותו ואת בני ביתו שיחיו על הציון הקדוש של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר זצוקללה״ה נבג״מ זי"ע, ויהי רצון שיבשר בשורות טובות בזה.

בהזדמנות זו הנני לעוררו אודות התקנה, לומר את שיעור התהלים (כפי שהתהלים נחלק לימי החודש) כל יום לאחר התפלה בבוקר, ובימות החול, לפני התפלה בבוקר, לתת כמה פרוטות לצדקה, וזוגתו תחיה תשמור את המנהג הטוב של בנות ישראל, לתת לצדקה, בכל פעם לפני הדלקת הנרות בערבי שבתות וימים טובים, שכל זה הוא "צינור" ו"כלי" לתוספת ברכה מהשם יתברך.

מקור: תרגום מאגרות קודש חי"ט ע' קמ • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' •  העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת