העסקן החב"די ר' דודי פרקש ממונסי יחד עם רעייתו מרת ובנו זלמן לייב שחגג באותם ימים בר מצווה, נפגשו עם הרב גרשון אדלשטיין - ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, לפני כארבע שנים.

את הפגישה ארגנה סבתו של נער הבר מצווה גיסא פרינדלנד אשתו של המשפיע ר' בומי פרינדלנד - בתו של ר' זלמן לייב, שגם נכחה בפגישה, שם הוזכר כי נער הבר מצווה קרוי על שם ר' זלמן לייב ע"ה אסטולין מורו של הרב אדלשטיין, וכן באותו הלילה חל גם יום היארצייט שלו.

נער הבר מצווה הגיש לרב אדלשטיין את הספר 'גאון וחסיד' על ר' זלמן לייב ע"ה שכתב ר' שולם פרינדלנד - הספר שחולק מאוחר יותר בתור תשורה בבר מצווה שלו.

הרב אדלשטיין בירך את הנער לכבוד הבר מצווה, וכן הביא לו בצורה יוצאת דופן ומיוחדת את הספר של אביו 'ברכת צבי', אותו הוא מעניק רק במקרים מיוחדים.

*

כעת, ימים ספורים לאחר פטירת הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל, משחזרת מרת חנה פרקש את מאחורי הקלעים של הפגישה, כסיפור מעניין בפני עצמו:

חנה פרקש, מונסי

האחים ר׳ יעקב ור׳ גרשון אדלשטיין היו שמות מוכרים במשפחתינו, עוד לפני שנעשו למנהיגים.  הם היו מגיעים לביקור אצל סבי זלמן לייב (אסטולין) והשתתפו לפעמים בשמחותיו. 

סבי זלמן לייב אסטולין כשהיה בחור, היה עסוק בלימוד תורה. מכיוון שהיה יתום הוא נדד ממקום למקום וחיפש מורים, בזמן שהיה אסור ללמוד תורה ברוסיה הסובייטית.

הוא הגיע לעיירת שומייאץ ולמד אצל הגאון ר׳ צבי יהודה איידלשטיין, שהיה רב העיירה ומסר פעם בשבוע שיעור לתלמידי חכמים גדולים. מכיון שמורו של סבי באותו תקופה היה ר׳ אליהו שהיה עיוור, הצליח זלמן לייב להשתחל לשיעור כי היה צריך ״ללוות״ את ר׳ אליהו העיוור. 

באחד השיעורים, הגיע ר׳ צבי יהודה איידלשטיין לסבי ואמר לו: ״זלמן אני רוצה ללמוד איתך ביחידות, מתי אתה רוצה להתחיל? "תיכף!" ענה סבי. וכך הפך סבי לבן בית אצל הרב אדלשטיין (האבא). 

כשראה הרב את גאונותו של סבי וגם את המידות הטובות שניחן בהן, ביקש ממנו ללמד את ילדיו שהיו בגיל 10/12 ולהנחיל להם את החינוך היהודי (והחסידי, כי סבי היה מקובל בכל החוגים, בהמשך התקשר לרבי).

וכך יצא שלבסיס ההנהגות היהודיות והלימוד תורה של הילדים ר׳ יעקב ור׳ גרשון, היה לסבי חלק גדול. מה זה נשמה של יהודי…

*

אחרי שעלו לארץ מפחד השלטונות, ניסו לסדר לסבי גם 'ניירות' כדי שיצא איתם אבל זה לא התאפשר (סבי נשאר ברוסיה עוד שנים רבות עם סיפורי גבורה. אחי שולם פרידלנד כתב עליו ספר 'גאון וחסיד' שהענקנו בהמשך לר׳ גרשון אדלשטיין).

בינתיים התמקמו ר׳ יעקב ור׳ גרשון עם אביהם ברמת השרון.

ר׳ גרשון הגיע לבני ברק והיה בקשר עם סבי.

ההשגחה העליונה סיבבה ככה שאני אראה בגדולתו של ר׳ גרשון אדלשטיין.

לפני מספר שנים, בני זלמן לייב פרקש, שקרוי על שם סבא שלי, חגג בר מצוה. החלטתי שאני עושה סרט בר מצווה הקשור לשמו, תוך שזירת חייו של זלמן לייב אסטולין.

הגענו ליום צילומים בארץ ומאוד רציתי שזלמי יפגוש את הרב גרשון אדלשטיין, שהיה חלק מחייו של סבי.

פניתי לאימי, אשת גיסי פרידלנד והיא סידרה לי בזכות בן דודה הרב גלינסקי שהיה מקורב לרב, פגישה למחרת הצילומים, בשעת בוקר, לפני שהרב יוצא לשיעור.  בקשתי אם אפשר לצלם בשקט כדי להכניס את זה יותר מאוחר לעריכה, אבל הזהירו אותי שהרב לא כל-כך אוהב מצלמות וכו' ושאני יעשה את זה בעדינות ובשקט. הרב גליסקי אמר שהוא קבע פגישה והוא יפגוש אותנו ליד הבית של הרב בבני ברק.

לא היה קל לשכנע את בני ובעלי לקום מוקדם בבוקר ולנסוע לבני ברק, אבל לבסוף הצלחתי. בעלי דודי השיג צלם. 

אמא שלי הגיעה מקרית מלאכי. יצאנו מהרכבים ופתאום אני רואה שני צלמים, אחד לצילום וידיאו ואחד לתמונות. אני מחפשת את הרב גלינסקי ומשום מה הוא לא נראה באופק...

לא עוברות חמש דקות ופתאום, לפני שאני מבינה מה קורה, אני רואה שהבן שלי עולה יחד עם הצלמים לבית של הרב...

אני ואמי רצים אחריהם לעצור אותם ולהגיד לצלמים להוריד פרופיל ולחכות כמה דקות, אבל מאוחר מידי! הבן שלי דופק ופותח את הדלת והרב ונכדו עומדים שם, והצלמים שועטים ומתחילים לצלם.

הרגשתי נורא, אמא שלי עוד יותר. מצב לא נעים!

'המתווך' לא  נמצא באיזור והנכד כמעט סוגר חזרה את הדלת... ואז ראיתי את האישיות, אהבת ישראל הגדולה של הרב אדלשטיין. הוא אומר לנכדו לזוז והוא פותח את הדלת עם חיוך גדול ושואל לשמינו. הוא לא אומר לצלמים מילה ומכניס אותנו לחדרו. אבן נגולה מליבי.

הייתי בטוחה שאני מפספסת הזדמנות חד פעמית. כמובן, הוא ואמא שלי שוחחו על סבא. אמא שלי נתנה לו את אחד מחידושי תורה הרבים שאבי הרב בומי פרידלנד כתב, הענקנו לו את הספר שאחי כתב על סבי. הרב נתן ברכה ומתנה לחתן הבר מצווה, ספר עם הקדשה, את ה'ברכת צבי'.

יצאתי וראיתי איך בדברים הקטנים - נבחנים האנשים הגדולים. איך משנייה של תקרית שיכולה להסתיים במפח נפש, הכל הסתיים באצילות ואהבת ישראל מצד הרב. 

יהי זכרו ברוך!