הפרשה הארוכה בתורה לפנינו, מאה שבעים וששה פסוקים מונה פרשת 'נשא' אותה נקרא מחר בחו"ל. אינני יודע אם יש קשר, אבל מעניין להזכיר שזה בדיוק אותו מספר כמו מזמור קי"ט הארוך שבתהילים שגם לו מאה שבעים וששה פסוקים ובדיוק כמו מספר דפי הגמרא במסכת הארוכה ביותר, מסכת בבא בתרא שגם לה מאה שבעים וששה דפים. 

שבעים ואחת פסוקים חוזרים על עצמם בפרשה, הם אלו המתארים את קורבנות הנשיאים, נשיאי השבטים. כך יוצא, שלמעט שמותם של הנשיאים, תיאור הקורבנות זהה לחלוטין. תשאלו למה? אם הכל זהה, יכלה התורה לתאר פעם אחת את קורבנות הנשיאים ולכתוב שזה כפול שנים עשר. שאלה מתבקשת לא?

אבל זהו, שאי אפשר. כי התורה איננה ספר מעשיות או סיכומי חשבונות, התורה היא ספר של מעשים, ומשום כך יש למנות, לקרוא ולתאר את קורבנו של נשיא כל שבט. והעובדה שהקרבן ותיאורו זהה הוא, הרי שדבר ראשון  הקרבן עצמו אינו זהה, זהו פר אחר, איל אחר, קערת כסף אחרת וכן הלאה. 

דבר שני ובעיני הרבה יותר משמעותי, המקריב הוא אדם אחר לחלוטין, בעל כוונות אחרות, תפילות אחרות, צרכים אחרים והוא אפילו מייצג שבט אחר.

כמו נשים המדליקות נרות בערב שבת. הנרות הן מאותו הסוג, הברכה היא אותה הברכה והמטרה של כבוד השבת אף היא זהה בכל בית ישראל בכל יום שישי. אבל, האם ניתן לומר שהאם המדליקה זהה היא? האם יש מי שיחשוב שהכוונות הן אותן כוונות? האם התחינה והתפילה של האמהות בעת הלטת הפנים בכפות הידיים שוות וזהות בכל בית בישראל? זאת מתפללת על בנה שיכנס בו חשק ללמוד תורה, אחרת מבקשת בריאות לילדיה, שלישית תבקש שלום בין כל חלקי העם והרביעית תתחנן לאהבה, אחווה, שלום ורעות בבית הפרטי שלה.

כך גם הנשיאים וקרבנותיהם. המספרים זהים, החומרים אחידים, אבל המקריבים שונים הם לחלוטין, גם תפילותיהם ותחינותיהם רק שלהם המה הם.

*

ולמה כל זה חשוב לנו? 

כדי שנזכור תמיד שאנחנו לא עוד מוצר גם אם באנו מאותו בית יוצר, ואנו לא עוד פרט גם אם אנו חלק ממערכת גדולה, ואנו לא עוד מספר גם אם אנו חלק מקהילה או מגזר.

אפשר לעשות את אותו הדבר כמו כולם ועדיין להיות ייחודי, אישי ובמילא גם אותנטי. 

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי