מענדי קורטס

ימים אחדים לפני חג השבועות תשכ"ט ניגש הרב דוד רסקין, המנהל הרוחני של ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית ב-770, אל אליעזר ליין, נער צעיר כבן 20, ישראלי במקורו, שהגיע ללמוד בחצר הרבי בחודש ניסן מעט יותר משנה קודם לכן, והורה לו לעלות בליל החג, אחר תפילת ערבית, לדירתו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע, בקומה השנייה ב-770, ולהשתתף בסעודת החג במקום.

דירתו של אדמו"ר הריי"צ לא הייתה זרה כלל לליין הצעיר. בחג הפסח אותה שנה נכח בסעודות החג כולן כאורח בדירה וישב סביב השולחן שבו סעד הרבי, יחד עם קבוצה מצומצמת של מוזמנים ובהם כמה מזקני החסידים. זיכרונותיו של הרב ליין מאותן סעודות פסח, והסיבות שבעקבותיהן לכאורה נכח במקום - מהבודדים שזכו לכך לאורך השנים ובוודאי בגילו הצעיר - פורסמו ב'כפר חב"ד' בגיליון החג של פסח בשנה זו.

כעת, ערב חג השבועות, ממשיך ומגולל בשפתו הציורית הרב ליין, תושב קראון הייטס, את מה שהתרחש בסעודות חג השבועות תשכ"ט עם הרבי. זיכרונותיו אלו לא התפרסמו עד עתה.

ליין הוא מהיחידים כיום שביכולתם לספק עדות בלתי אמצעית, "מכלי ראשון", על אותן סעודות בדירת אדמו"ר הריי"צ בחגים ומועדים, שהיו סגורות ורחוקות עבור הציבור כולו. שכן בעוד לסדרי לילות פסח נפתחו דלתות הדירה עבור בחורים ואברכים - שהזדרזו אחר עריכת ליל הסדר הפרטי שלהם לעלות לקומה השנייה של 770 ולעמוד לצד השולחן שסביבו הסב הרבי יחד עם מספר מוזמנים נוספים ולהיחשף מקרוב להתרחשויות שבהם - בשאר סעודות החגים והמועדים נותרה הדירה סגורה לציבור. רק מי שקיבל הזמנה מבעוד מועד יכול היה להיכנס.

בשנת תשנ"ג הופיעו שני כרכים בשם "המלך במסיבו" (הוצאת קה"ת), בעריכת הרב מנשה מרדכי לאופר, משליחי הרבי באשדוד, שתיעדו וליקטו את שיחות הרבי עם המסובים בסעודות החגים השונות. המובא בספרים אלו הסתמך על תחקור הנוכחים בסעודות ועל ראשי פרקים שכתבו הבחורים שלמדו בישיבה באותם ימים מפי הנוכחים בסעודות כפי ששחזרו בפניהם.

לליין חלק בתיעוד אותן קטעי שיחות. "הסדר היה בדרך כלל", מסביר ליין, "שאחרי הסעודות היה הרש"ג, שבעצמו שוחח עם הרבי בסעודות ושאל שאלות שונות, יורד לבית המדרש של 770 למטה ומשחזר בפני בחורים את הדברים שעליהם שוחח עם הרבי בסעודות. הבחורים שסביבו - את אחד מהם אני זוכר במיוחד: מי שלימים הפך לראש הישיבה במיאמי, הרב יהודה לייב שפירא - היו רושמים מפיו את חזרתו. אני הייתי יושב בצד ומעורר לא אחת את זיכרונו על נושאים שונים שעליהם דובר, והרש"ג היה נזכר ומשחזר".

ליין נכח בסעודות החג עם הרבי בסעודות חג הפסח תשכ"ט, סעודות הלילה והיום בחג הראשן ובחג האחרון, ולאחר מכן גם בארבע סעודות חג השבועות תשכ"ט. יותר מחמישים שנה חלפו מאז.

•

"כאשר הרב רסקין ניגש אליי, בתחילת חודש סיון תשכ"ט, והורה לי להתייצב בסעודות החג בדירת אדמו"ר הקודם", מספר ליין, "הוא אמר לי כי הרבנית חיה מושקה ביקשה ממנו שיגיד לבחור שהיה שם בפסח שיגיע גם לסעודות בשבועות.

"הרב רסקין אמר לי כי הוא יודע שאני לכתחילה מעדיף לא להיות נוכח, כאורח, באותן סעודות סגורות, אולם הרבנית ציוותה זאת עליו ושלכן אעלה. אני מצדי לא התחכמתי הפעם ואמרתי לו שאתייצב במקום. מבעוד מועד הוא אמר לי כי אני מוזמן לכל סעודות החג, בשני הלילות והימים".

כשנגמרה תפילת ערבית בלילה הראשון של החג עלה ליין הצעיר במדריגות לקומה השנייה של 770 ונכנס לסלון דירת אדמו"ר הריי"צ. "גם הפעם השולחן היה מונח באותו מקום כמו בחג הפסח ומספר האורחים הרשמי היה דומה. תחילה ניגשו המוזמנים לרבנית 'הזקנה', כך כונתה רעיית אדמו"ר הריי"צ, ואמרו לה 'גוט יום טוב'. גם אני כך נהגתי. כעבור זמן קצר הרבי נכנס, סידורו בידו, ואמר 'גוט יום טוב' לכל אחד מהנוכחים באופן נפרד ובקול בעודו פוסע למקומו, לשמאל הכיסא הפנוי בראש השולחן - שהיה הכיסא שבו ישב בעבר הרבי הריי"צ. הסדר היה ששלום בער גאנזבורג, המשמש בקודש, היה יורד לחדר הרבי אחרי שכל המוזמנים הופיעו בדירה ואומר לרבי שכל הקהל נוכח, ואז הרבי היה עולה לדירה".

ליין אינו זוכר את זהות כל האורחים שנכחו מלבדו במקום באותה שנה, אולם הוא זוכר חלק מהם. חלקם לא היו בסעודות חג הפסח והוזמנו לסעודות בשבועות. הוא מונה את הרב שמואל דוד רייטשיק, מתלמידי 'תומכי תמימים' באוטווצק ולימים השליח בלוס אנג'לס, שנכח בסעודות חג השבועות בדירה ולא נכח בפסח; את ר' זלמן יפה שהגיע מאנגליה; את ר' יעקב כץ משיקגו (שהיה נוכח גם בסעודות הפסח והיה זה שהקריא את ההגדה בקביעות); את הרב אליהו יאכיל סימפסון ואת הרב שניאור זלמן טייבל, עסקן בעל מסירות נפש מחסידי אדמו"ר הריי"צ והרבי, שהתגורר באותן שנים בניו יורק (קודם לכן נשלח על ידי הרבי למרוקו ולאחר מכן התגורר בצרפת. נפטר בשנת תשמ"ח, בגיל 99). טייבל נכח כמעט באופן קבוע בסעודות החגים בדירת אדמו"ר הריי"צ.

"אני תפסתי לעצמי מקום בפינת השולחן", מתאר ליין, "באותו מקום שבו ישבתי בפסח. זה היה מקום בשורה שבה ישב הרבי, אבל בקצה השני של השולחן. אני לא זוכר מי ישב לידי אבל כן זוכר שבאותה שורה ישבו גם הרב טייבל ואיצ'ה חורגין (חסיד ערירי בודד שזכה בגורל לנסיעה לרבי בשנת תשט"ז, בעת שהתגורר בארץ בפתח תקווה, ונותר מאז בקראון הייטס. הרבי קירב אותו, והוא נמנה עם האורחים הקבועים בסעודות בדירת אדמו"ר הריי"צ). בשורה ממול ישב כמובן הרש"ג וגם זלמן יפה, יעקב כץ, הרב רייטשיק".

כשהרבי נכנס לדירה הכל כבר היה מוכן לסעודה והאורחים כולם עמדו במקומותיהם. "הרבי ניגש למקומו ומיד ניגש לעשות קידוש", מספר ליין השבוע. "הרבי ערך ראשון קידוש ואחריו עשו שאר הנוכחים קידוש, כל אחד בפני עצמו. בזמן שהאורחים עשו קידוש הרבי המתין ישוב במקומו שכולם יסיימו. כך לרוב גם בסעודות הלילה וגם בסעודות היום. לאחר מכן ניגשו ליטול ידיים.

"בתחילת הסעודה הגישו דגים. גם בשבועות חזרה על עצמה אותה הנהגה של הרבי בפסח לחתוך את הדג לכמה חתיכות קודם שאוכל אותו, ולפזר מעליו מלח (הפירוט, לזיכרונו של ליין מהנהגה זו, מופיעה בגיליון פסח). בהמשך הגישו מרק, והשיחות עם הרבי היו בין הדגים למרק. 

"הסעודה עצמה לא הייתה ארוכה. בכלל הסעודות הללו לא נמשכו זמן רב. אני יכול לומר, מחוויה אישית שלי, שהיה מורגש באופן כללי הבדל בין הסעודות של פסח, שהיו עמוסות במנהגים שונים והנהגות ייחודיות של הרבי, ובין סעודות שאר החגים (אני נכחתי רק בשבועות) שהתנהלו יותר באופן רגיל ומוכר, באופן יחסי, של סעודות חג.

"בלילה הראשון של שבועות נראה היה שנעשה ניסיון לא 'להכביד' על הרבי יותר מידי בשאלות ובדיבורים, כי הסדר היה שבשעת לילה מאוחרת לפנות בוקר, היה הרבי יורד לבית המדרש של 770 למטה ואומר מאמר חסידות, שאצל חסידים כונה 'מאמר קבלת התורה'. לכן השתדלו לא להטריח את הרבי יותר מידי בשאלות ובדיבורים בלילה הראשון. כי ידעו שהרבי מתכונן למאמר.

"אולם יחד עם זאת, הרש"ג ושאר המסובים כן היו במשורה משוחחים עם הרבי. באותה שנה בלילה הראשון של החג, אני זוכר שהרש"ג אמר לרבי שבכל יום טוב יש מצווה מסוימת ומיוחדת עבור אותו יום טוב, כמו מצה בפסח וד' מינים בסוכות וכדומה, ואם כן מהי המצווה של יום טוב שבועות. הרבי השיב לו שהמצווה של שבועות היא קבלת התורה. שמע זאת הרש"ג והגיב כי קבלת התורה זה מצד הקב"ה, שהוא זה שנותן לבני ישראל את התורה, אולם מהי אבל המצווה שלנו מצד המקבלים. על כך השיב הרבי כי המצווה שלנו זו ההחלטה והקבלה שאנו מקבלים על עצמנו את התורה מצדנו. נדמה לי שזה היה אפילו הדבר הראשון שעליו דיברו בסעודה.

"אציין במאמר המוסגר, כי אז הבנתי את מהות האיחול שנהג הרבי לומר לקראת חג השבועות 'קבלת התורה בשמחה ובפנימיות'. הכוונה היא לכאורה שאנחנו מחלטים מצדנו לקבל את התורה וזה צריך להיות מתוך שמחה ושיחדור בפנימיות".

ליין משחזר עוד קטעי שיחות של הרב מאותה סעודת חג. "בכלל כשהרש"ג היה משוחח עם הרבי בסעודה, הוא לא היה עושה זאת בשקט וכולם היו יכולים בשעת מעשה להבין את הדברים מבלי להתאמץ. אני זוכר שבמהלך הסעודה הרש"ג שאל את הרבי אם כולם נוהגים לומר תיקון ליל שבועות בליל החג, היינו באילו קהילות נהוג כך. הרבי השיב לו כי אכן כולם נוהגים בכך מלבד 'המתנגדים'. והוסיף הרבי כי נוגע לו, 'ממקור מסוים', שבזמן שבו אנו נוהגים לומר תיקון המתנגדים נוהגים ללמוד דף היומי.

"והמשיך הרבי, כי הלימוד של דף היומי הוא תקנה של הרב הגאון הרב מאיר שפירא, שהוא היה, והרבי התבטא, 'זייער א פיינער חסידישער איד', יהודי מאוד חסידי. ואמר הרבי כי הכיר את הרב שפירא בוורשה, ולמרות שלא היה מתנגד התפשטה התקנה שלו גם אצל חוגי המתנגדים".

• זיכרונותיו המלאים של ליין מתפרסמים השבוע במגזין החג של 'כפר חב"ד'