בשבוע שעבר שיתפתי חברה בחיים בקייב בצל המלחמה. על ההסלמה. על אזעקות, יירוטים. ילדים מתוחים. על הבית כי טוב. להישאר, לעזוב. על הקהילה הקסומה, שמתעוררת לחיים. על שבתות, אירועים. היא שאלה על ל"ג בעומר וכמה אנשים. "רבים וטובים" - השבתי בערך, בלי דיוקים. "איזה יופי. בתמונות ששלחת לא רואים את כל המשתתפים…"

אופס. פרצה לדלת פתוחה. הנוסחא. והוכחה. חשבתי שהיא מכירה אותי, את האישה. לפחות את החולשה. אני טובה במספרים. חישובים מסובכים. חידות ופיצוחים. לספור, להוסיף אפסים. כשזה פנקסים. עסקים. לא אנשים. לא ידידה של כמויות. יש התנגדויות. כמה הגיעו לפורים? לחנוכה? כמה בסוכה, בארוחה. גם בתהלוכה. מגישים דוחות. יותר. פחות. רשימת לקוחות.

פרשת במדבר היא פרשת המספרים. "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת…לְגֻלְגְּלֹתָם". אומר המדרש - "אמר הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד. לא תהיה אומר לראש המשפחה כמה במשפחתך, כמה בנים יש לך, אלא כולם יהיו עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה לגולגלותם". לקרוא שמות, ראשים. לראות את האנשים. מה היה, מי. הגיע. חסר. לשאוף ליותר. לברר, לחבר. על "כמה" קצת לוותר.

תמונות אווירה. בלי ספירה או הגדרה. מי חייך, מי רקד. באמצע, בצד. אחד אחד. איש, אישה. חברה חדשה. פגישה ותחושה. הרגשה וגישה. יש משוואה ויש גורמים. והם כלל לא דומים.

לכל איש יש שם. לספור את הפרט. מחקר כמותי - לדוקטורט.

זמני הדלקת נרות:

לוגנסק - 19:47

קייב - 20:26

באר שבע - 19:12

חיפה - 19:05

ירושלים - 18:52

תל אביב - 19:12

שבת שלום!

חנה גופין