ר' בצלאל שיף, יו"ר אגודת שמי"ר

בשנת 1970 הרבי הזמין לחדרו קבוצה של עולים מברית המועצות  שהיו בעלי השכלה גבוהה. הרבי אמר להם שיהודי רוסיה מתייחסים בכבוד גדול לאנשים בעלי השכלה גבוהה, ולכן צריך לנצל את העובדה הזאת להפצת חסידות ולקירוב ליידישקייט.

חזרנו לארץ וחשבנו איך להתחיל בעניין. את ביצוע המשימה לקח לעצמו יעקב לרנר ואחר כך נפתלי קרביצקי. היינו נוסעים למעונות עולים ולאולפנים. עשינו מה שהיה ביכולתנו.

כאשר פרופ' ירמיהו ברנובר עלה לארץ, אני ואברהם גודין נסענו לנמל התעופה כדי לקבל את פניו. שם הענקנו לברנובר גביע מוכסף שעליו היה כתוב "יו"ר ארגון אקדמאים יוצאי ברית המועצות".

ברנובר התיישב במעון עולים "בית מילמן" ברמת אביב (לאחר זמן נפתחה במקום ישיבת חב"ד ברמת אביב). השאלה הראשונה ששאל אותי פרופ' ברנובר היתה, בראש איזה ארגון הוא נבחר לעמוד? סיפרתי לו על השיחה של הרבי. ברנובר ענה שהחלטות כאלו מתקבלות אך ורק בהסכמת הרבי. בפעם הראשונה שהיה אצל הרבי, הוא שאל על הארגון. הרבי נתן את הסכמתו ואת ברכתו.

כשחזר לארץ התחלנו לעבוד ברמה אחרת לחלוטין. חשבנו להוציא לאור כתב עת בשם "התחייה", וגם ספרים וחוברות. אירגנו "שיעור" באוניברסיטה ברמת אביב עבור הפרופסורים דוברי רוסית. השיעורים היו כל כך מעניינים שגם ר' מענדל פוטרפוס העביר שם שיעורים. בפרוץ מלחמת יום כיפור הופסקו השיעורים. החוברת הראשונה שהוצאנו היתה פרקי תהילים עם ההקדמה של הרבי. היא הוקדשה לחייל לויוב שנהרג בימים הראשונים של המלחמה ברמת הגולן. עם הזמן הופיע השם "שמי"ר" – אגודת אקדמאים שומרי מצוות יוצאי רוסיה". בכל מה שעשינו, ראינו את הברכה של הרבי. נרכש לנו בניין בירושלים. הופיעו הגליונות הראשונים של כתב העת "התחייה". אפילו הממסד שיצא נגד הפעילות שלנו, השלים עם המצב והפסיק להפריע לנו, אפילו כאשר התחלנו לתמוך באנשים שלנו בברית המועצות.

שלום בער פרידמן, וולודיה ווגנר, רוזה פטרבורסקי, מרטל אורובצקי, ומתנדבים רבים עזרו לנו לערוך שיעורים וחוגים ולחגוג את החגים. הספרים שלנו זכו להפצה רבה. כל כך אזרנו עוז שהחלטנו לתרגם לרוסית תנ"ך, ספר התניא, סידור ועוד. קושי גדול  היה עם תרגום לרוסית של הסידור, כי בזמן הסובייטים אנשים לא התפללו. פתחנו כולל, הוצאנו את "אנציקלופדיה לתולדות יהודי רוסיה" (סך הכל יצאו 8 כרכים) , ופתחנו בית ספר בפטרבורג, רוסיה.

לגבי העבודה עם עולי ברית המועצות, גישתו של הרבי היתה נכונה מאד. כל מי שהגיע מברית המועצות ופנה לעבודה אקדמאית, הרבי עמד על כך שלא יעזוב את עבודתו.

כאשר דניאל, בנו של פרופ' ברנובר, התחתן, חברינו בקראון-הייטס החליטו שזו הזדמנות טובה לתת לברנובר במתנה "סירטוק". ברנובר ענה שהוא חייב לשאול את הרבי. והרבי אמר לו:"כאשר אני מדבר בפארברענגען, מאחוריי יושב פרופסור. הוא עזב את האוניברסיטה, את הקתדרה, ועבר לקראון-הייטס. וואס האב איך פון דעם".

עמדנו עם ברנובר למטה בבית הכנסת של 770. לפתע ניגש אלינו ר' לייב גרונר, מזכירו של הרבי: " הרבי מבקש ממך פרופ' ירמיהו ברנובר: "עייב איר האט צייט דער וויל אייך זעהען".  לא בכדי מנחם בגין הציג את מועמדתו של פרופ' ברנובר לתפקיד נשיא מדינת ישראל. הרבי עמד על כך שלכולל שלנו יבואו מדענים, אנשי מוזיקה וסופרים דתיים. כך הגיעו למסור שיעורים, ביניהם: הרב שטיינזלץ, ברגר-ברזילאי, גם פרופ' רדקובסקי, מומחה לצוללות, שעלה לארץ מארה"ב.

פעם פרופ' ברנובר ופרופ' נפתלי צבי יהודה ברג (מדען מפורסם מארה"ב) הגיעו לירושלים. התפללנו בבית הכנסת "צמח צדק" בעיר בעתיקה, ואחר כך הלכנו אלי הביתה. פארברענגען. בדרך, פרופ' ברג סיפר סיפור מצחיק. במטה הכללי של צה"ל נודע להם שמבקר בארץ כזה "כוכב", הוא עמד בראש פיתוח מערכת ה"פטריוט".

ר' נפתלי ברג לצד עמיתיו בפנטגון

מצאו אותו וביקשו שיבוא להתארח אצלם. הבטיחו שישלחו מכונית ומאבטח. פרופ' ברג ענה שהוא יגיע בכוחות עצמו. ביום שנקבע פרופ' ברג הגיע לשערי המטה הכללי. השומר שבשער עצר אותו ושאל מי הוא. אנשים לבושים ב"קפוטה" עם כובע על ראשם לא מבקרים במקום הזה, אפילו אם מדובר בצדקה. פרופ' ברג ביקש מהשומר לטלפן לרמטכ"ל ולומר לו שפרופ' ברג מהפנטגון הגיע לפגישה. לאחר מספר דקות השומרים ראו איך הגנרל ועוזריו רצים לעבר השער. ביקשו סליחה ממנו ונזפו בחיילים שלא נתנו לאורח כל כך חשוב להיכנס, למרות שהודיעו להם על כך מראש. הפרופ' בקושי שכנע את הגנרל לא להעניש את החיילים, "וזה שאצלכם בצבא אין הרבה סירטוקים, זקנים וכובעים, זו אשמתם של המפקדים".

 *   *   *

פרופ' נפתלי ברג גדל במשפחה יהודית מסורתית בשיקאגו, ארה"ב. הוא גילה את חסידות חב"ד בגיל צעיר, ויצר קשר הדוק עם הרבי. קשר זה נמשך כל חייו. היה לו שכל מבריק. הוא נהיה למדען בעל שם עולמי, קיבל פרסים רבים.  היה גר בעיר הבירה וושינגטון, מחוז קולומביה. בהנהגתו של הרבי, פרופ' ברג השיג הישגים  גדולים לעם ישראל ולמדינת ישראל.

פעם הציעו לו לעזוב את שרותו בשרות המדינה, ולעבור לסקטור הפרטי, כאשר משכורתו תגדל באופן משמעותי. הרבי אמר לו אז: " יותר טוב שבוושינגטון יראו שיהודי דתי יכול להגיע לשחקים כאלה ולעשות את עבודתו טוב".

רוב מחקריו חסויים עד היום. אפשר רק לספר שהוא לקח חלק בפיתוח מטוסי קרב מתקדמים וכן מערכת ההגנה האווירית "פטריוט". עם זה הוא היה מגיע כל יום לעבודתו כשהוא חובש כובע, מזוקן עם ספר התניא בכיס חליפתו ועם ספר הרמב"ם בידו.

כאשר נתגלתה אצלו מחלת הלוקמיה, הודיעו לו הרופאים שנשאר לו לחיות כחצי שנה. באותו זמן שהוצא 'פסק הדין' הזה, הלך לרבי לקבל דולר ביום ראשון, ב' ניסן תשנ"א (1991). הוא סיפר לרבי שעליו לעבור ניתוח מסובך וביקש ברכה שהניתוח יצליח. הרבי נתן את ברכתו לרפואה שלמה, ומיד הזכיר לו שהוא כותב ספר. הרבי איחל לו הצלחה במחקריו וכן איחל לו שיקבל פרסים שונים עבור עבודתו.

מחלתו גרמה לכך שהטחול שלו גדל מאד, ולפי דעת הרופאים היה השני בגודלו בעולם. הרופאים החליטו להסיר אותו, ואמרו לו ישירות שאם גופו המוחלש ישרוד את הניתוח את הניתוח – זו תהיה הצלחה גדולה. נפתלי ברג אושפז במחלקה לטיפול נמרץ וחיברו אותו למכונת הנשמה. הרופאים סברו שהוא לא ישרוד את הניתוח.

בפסח שני בתו של נפתלי ברג הלכה לרבי לבקש ברכה לרפואת אביה, ומסרה את שמו ואת שם אמו. הרבי נתן לה דולר ואמר: " פרופסור ברג? זוהי צדקה עבורו. אני מאחל לו רפואה שלמה והצלחה במחקריו". ולפתע שאל: "האם הוא עובד על מחקריו?" – כאילו לא ידע על מצב בריאותו החמור. והוסיף: "הרי עד עכשיו הוא עבד על מחקריו! לכל הנראה הוא הפסיק את עבודתו בשיא התהליך". לרבי נאמר שעמיתיו של פרופ' ברג ממשיכים לעבוד על הפרויקטים שלו.

בשעות אלו נפתלי ברג היה במצב קשה מאד. את הניתוח עבר והיתה סכנה שלא יתאושש ממנה. אבל הרבי דיבר כאילו לא היה מה לדאוג.

זה מפליא אבל בדיוק כך היה. הרופאים כולם היו בהלם: הוא התאושש אחר הניתוח והשתקם מהר מאד. לאחר מספר ימים הוא יצא מבית החולים במרילנד, וכמובן מיד הלך לרבי לחלוקת הדולרים. זה היה ביום ראשון ט"ו אלול תשנ"א (1991). נפתלי ברג הודה לרבי מכל הלב על הברכה שנתן לו.

הוא רצה להודות לרבי בצורה מיוחדת – להעניק לו הוצאה נדירה של ספר התניא שהיתה ברשותו. הרבי לקח את הספר והזכיר לו שלא מזמן הם דנו בספרו החדש (הם דנו עליו ביום ראשון ב' ניסן, מיד לאחר שהרבי נתן לו ברכה לרפואה שלמה). ואז שאל את נפתלי ברג, כאשר חיוך רחב על פניו, האם הוא מוכן להמשיך  ולעבוד על הספר? נפתלי ברג משך בכתפיו וחייך חזרה. הרבי בירך אותו שה' יעזור לו, והוסיף: "יגעתי ומצאתי תאמין" (מגילה ו' ע"ב).

ר' נפתלי ברג ז"ל אצל הרבי

כאשר ברג עמד ללכת, הרבי קרא לו חזרה ושאל פעם נוספת על המחקרים שהוא עומד עליהם. ברג הסביר בעזרת תנועת יד שעוד מעט הכל יהיה מוכן ושהעבודה קרובה לסיומה, בע"ה. הרבי אמר: "עוד צריך להשלים? למה אם כן להביע ספק בעזרת ידיים אם אפשר להשתמש בהן לצורך עשיית מעשים טובים!"

כמו בפעם הקודמת הרבי דיבר על מחקריו של פרופ' ברג, ובירך אותו שימשיך מאותו מקום שנאלץ להפסיק, ושיעשה כל מאמץ לסיים את הפרויקט בהצלחה.

בכל השיחות שהיו לנפתלי ברג עם הרבי, הרבי לא דיבר איתו על מחלתו ונתן להבין בבירור שתפקידו של נפתלי ברג בעולם הזה עוד לא הושלמה, ולכן אין לו מה לדאוג.

וברוך ה' במקום ששה חודשים שהרופאים הקצו לו, הוא חי עוד שלש שנים.

*   *   *

עלינו לדירתי. התיישבנו ליד שלחן השבת. עשינו "קידוש" והתחיל פארברענגען חסידי אמיתי. שני פרופסורים חסידי הרבי אמרו "לחיים", ואחר כך התחילו שיחות וסיפורי נסים. פרופ' ברנובר סיפר שהיתה לו "יחידות" מעניינת שבמהלכה הרבי הסביר לו שהעולם חושב שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, ובגמרא כתוב אחרת. פרופ' ברג הכיר זאת בתור מדען ורב, והוסיף מהידע שלו.

הרבי סיפר שמאד רצה שייצא לאור כתב עת בנושאי תורה ומדע ואף פנה למדענים רבים, אך הדבר לא יצא לפועל. לבסוף הרבי פנה לפרופ' ברנובר לקחת על עצמו להוציא כתב עת כזה. נתנו לו את השם "באור התורה". פרופ' נפתלי ברג התחייב להיות חבר פעיל בועדה הבינלאומית שעברה על כל המאמרים שהוצעו לכתב העת ואף כתב מאמרים בעצמו. (בעריכת אילנה עטייה, יצאו 4 גליונות הראשונים בעברית ואנגלית, 4 גליונות בעברית ו-26 גליונות באנגלית. כמו כן נערכו 14 כינוסים של "באור התורה" במיאמי, ארה"ב).

כך שני החברים ישבו ליד השלחן עד למעריב. ואחרי כן הסכימו להיפגש אצלי בבית פעם נוספת. וכך קרה מספר פעמים.