לאחרונה חגגו המוני חסידי חב"ד את סיום הרמב"ם היומי במחזור ה-42. רבים שהתחילו ללמוד רמב"ם מיד עם תחילת התקנה זכו לאוצר נפלא - להיות בקיאים בכל 14 כרכי "היד החזקה" ולסייר בשביליהם כשמואל בשבילי רקיע ונהרדעא.

מדהים לראות כיצד תורת הרמב"ם מונחת בכיסם של אברכים צעירים ומבוגרים והם שולטים בה מהחל ועד גמירא. בחג הפסח האחרון ישבתי עם בני וחתניי ועוד נאספים מאנ"ש והעליתי בפניהם שמות בעלי חיים לאתר אותם בספרי הרמב"ם. אין לתאר את גודל החוויה של המשתתפים כאשר מתגלגלת על השולחן בקיאות כה רבה בכל ספרי הרמב"ם ובכל ההלכות שבהם גם באותן ההלכות שאינן ב'ש"ס קטן'.

אקח גם אתכם - קוראיי הנאמנים - לסיור ב'גן החיות' של הרמב"ם.

ובכן, השאלה הראשונה שהעלנו על השולחן היתה היכן מוזכר ברמב"ם קוף? התשובה: שלש פעמים. פעם אחת בהלכות ברכות כאשר רואים קוף מברכים ברכת 'משנה הבריות'. פעם נוספת מוזכר הקוף בהלכות נטילת ידים שצריך לה כוח נותן והקוף נחשב בין אלו שנטילת ידים שלהם מועילה. בפעם השלישית הקוף מוזכר בהלכות עירובין שהרוצה לשלוח את מזון עירובו למקום אחר כדי לקנות שם שביתה לענין עירובי תחומין יכול לשלחו גם עם הקוף.

והחיה הבאה בתור היא הפיל:

הפיל מוזכר ברמב"ם גם בשילוח העירוב למקום השביתה כמו הקוף. במקום נוסף מוזכר הפיל בהלכות ברכות כדי לברך עליו ברוך משנה הבריות. כמו כן הוא מוזכר בהלכות שבת: "אין מטלטלין חבילי זמורות אע"פ שהן מאכל לפילים" וגם בפרק הראשון של הלכות כלים הוא מוזכר בדין של פיל שבלע כפיפה טמאה והוציאה מגופו שלימה הרי היא בטומאתה.

מקום נוסף בו מוזכר הפיל הוא בהלכות כלאים בדין של איסור עשיית מלאכה בשני בעלי חיים שונים כמו לא תחרוש בשור וחמור יחדיו וכאשר הרמב"ם מביא דוגמא של שתי חיות דומות הוא כותב "כיחמור עם הפיל".

בין היושבים בשולחן נשאלה השאלה האם ניתן דרך המחשב לאתר את בעלי החיים על ידי הקשת שמותיהם על המקלדת ובטח הם יופיעו בפלט בזה אחר זה מתוך מאגר טקסט הרמב"ם? התשובה היא שלא תמיד. 

למשל כאשר מחפשים במחשב היכן מופיעה הכינה בתורת הרמב"ם? מקבלים כמה תוצאות. 1) בהלכות שבת נכתב שמותר להרוג את הכינים בשבת. 2) בהלכות פרה אדומה מוזכרת הכינה כשהיא נופלת למי חטאת המים נפסלים לשימושם. 3) בסוף הלכות כלי המקדש כותב הרמב"ם שהכהן צריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו ולא כינה אף על פי שהיא בחיים.

אך יש פעם נוספת שהכינה מוזכרת ולא תמצאו אותה בלשונה משום שהיא נקראת בשם אחר: "מאכולת". בהלכות איסורי ביאה הותר כתם דם משום שתולים אותו בכינה היא המאכולת. משום כך לא ניתן תמיד לסמוך על המחשב וחייבים להשתמש בזיכרון ולרענן אותו.

נעבור לחיה אחרת: החילזון. החילזון מוזכר כמדומה רק פעם בכל ספרי 'משנה תורה' והוא בהלכות ציצית כשהרמב"ם מתאר כיצד מכינים את צבע התכלת: "ואח"כ מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי".

אחת החיות שמוזכרת ריבוי פעמים הוא הגמל. הוא נמצא קרוב לארבעים פעם המפוזרים בריבוי הלכות ברמב"ם ותקצר היריעה מלמנותם. תמיד הוא מוזכר בשמו "גמל" אך ישנה פעם אחת שבו הוא נקרא "כר קל" בהלכות עדות. שם ה'כר קל' הוא גמל קל רגליים שגומא מרחקים יותר מגמלים רגילים.

מעניין הוא שדוקא את מלך העופות הנשר, מצאתי ברמב"ם רק פעמיים. הראשון בהלכות מאכלות אסורות ברשימת העופות האסורים באכילה ופעם שניה בהלכות שחיטה בדיני טרפות שהנשר מטריף רק עופות כאשר הוא דורס אותן ונועץ בהם את ציפורניו.

עוף נוסף המוזכר ברמב"ם הוא העזניה. בהלכות כלים שם כותב שכלים העשויין מעצמות העוף אינן מקבלין טומאה חוץ מכלים העשוין מכנף העזניה בלבד וביצת הנעמית המצופה הואיל והן דומין לעצם מקבלין טומאה ככלי עצם.

ואם הזכרנו את הנעמית שהיא הנקראת בלשוננו בת יענה, הרי היא מוזכרת בעוד שני מקומות 1) בהלכות פרה אדומה: "שולי כלי עץ וכלי זכוכית וכלי עצם אין מקדשין בהן... וביצת הנעמית כשירה לקדש בה". 2) בהלכות שבת מביא הרמב"ם את ההלכה שאין מטלטלין שברי זכוכית אף על פי שהן מאכל לנעמיות. בת היענה אוכלת שברי זכוכית. מעניין.

מה עם הנמר?

ובכן הוא מופיע מספר פעמים. בהלכות מלכים הוא מובא בפסוק "ונמר עם גדי ירבץ" לעתיד לבוא. בהלכות מאכלות אסורות הוא מוזכר בכך שהוא מטריף בעלי חיים אחרים כאשר הוא דורס אותם. בהלכות גירושין ובהלכות נחלות הנמר מוזכר שאדם שנפל לגוב נמרים דינו כמת ומותר לאשתו להנשא וליורשים לרשת נחלתם. בהלכות נזקי ממון מוגדר הנמר כמועד מתחילתו והוא משלם נזק שלם מראשיתו. בהלכות גזילה ואבידה ההלכה אומרת שהמציל מזוטו של ים וכו' ומן הנמר הרי זה שלו. בהלכות שכירות מביא הרמב"ם שרועה צאן צריך להלחם בזאב בודד ולהציל את הצאן אבל אם מופיע נמר הוא אנוס ואין ביכלתו להציל.

מקום נוסף בו הרמב"ם מזכיר את הנמר הוא בהלכות ביאת המקדש בדיני המומים של הכהנים הפוסלים אותם מעבודתם ואחד מהם הוא: "מי שעיניו מוזרות והן יוצאות כעיני הנמר וכמי שהוא מסתכל בעת שכועס כעס הרבה", הנה לימד אותנו הרמב"ם מעט על מראה עיני הנמר..

הנמר הוא ממשפחת החתוליים והחתול עצמו מוזכר בדברי הרמב"ם בכמה הלכות מעניינות. הוא מוזכר בהלכות נזקי ממון לענין מה דינו כשהוא אוכל תמרים. הוא מוזכר גם בהלכות מאכלות אסורות כמי שהוא מטריף בעלי חיים אחרים כאשר הוא דורס אותם וגם בהלכות שבת מי שמוציא חתול בסוגר שאינו מתאים לו הרי הוא מוציא משא בשבת.

הלכה מעניינת נמצאת בהלכות גזילה ואבידה: "חתול רע שהורג את הקטנים אסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין בו משום השב אבדה אע"פ שעורו מועיל אלא כל המוצאו זכה בו והורגו והעור שלו".

והלכה נוספת מעניינת העוסקת בחתול נמצאת בהלכות רוצח ושמירת נפש: "מים שנתגלו לא ישפכם לרשות הרבים ולא ירבץ בהם את הבית ולא יגבל בהן את הטיט ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו ולא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו אבל משקה אותן לחתול".

רשימה קטנה זו היא רק טעימה קלה מרשימה מקפת של כל בעלי החיים המופיעים בספר הרמב"ם ואקרא מכאן בקריאה של חיבה למי שיהיה מוכן ליטול על עצמו את המלאכה לקבץ לפונדק אחד את כל רשימת החיות מתוך י"ד ספרי היד החזקה.

הדבר בודאי יחזק את לומדי הרמב"ם שיוכלו לחדד את עצמם בהלכה שיבחנו את עצמם מפעם לפעם ויוסיפו דעת ובקיאות בתורתו של הרמב"ם המעשירה את מוחנו ומרוממת את ליבנו על פי תקנתו של הרבי מאור עינינו.

לסיום אבקש מהקוראים הנכבדים באם מצאתם מקומות נוספים ברמב"ם שבהם הוזכרו בעלי החיים דלעיל, נא לשלוח לי ותודתי נתונה לכם מראש.

•

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]