"שמך ייזכר לדורות": המכתב הגלוי למפקד המרד בסוביבור

החסידים מאחורי מסך הברזל התכתבו עם הרבי בשם הקוד 'סבא', ולכן מכתב גלוי של הרבי הממוען ישירות לאכסנדר פצ'רסקי ברוסטוב, היה נחשב באותם ימים לחריג | מנהל אגודת שמי"ר ר' בצלאל שיף חושף את הרקע ההיסטורי להתכתבות, כולל מסמכים מקוריים ונדירים

המעטפה של מכתב הרבי. משמאל: אלכסנדר פצ'רסקי

ליהודי ברית המועצות היה מקום מיוחד בליבו של הרבי. שם גרו קרובי משפחתו, משם לא יכלו חסידיו להימלט. עם רבים מהם היה לו קשר מכתבים קבוע. אך איך להתכתב עם אנשים מ"שם", אם לא מזמן רק עבור "קשר עם שניאורסאהן" היו עוצרים ומוציאים להורג?

לכן כה מפליא מכתב תשובה שנשלח ביום 19 בנובמבר 1965 למניינם מניו-יורק לרוסטוב-נה-דונו, כאשר כבר על המעטפה מודפסים שם וכתובת של השולח:

Schneerson M. M.

Lubavitch

770 Eastern Parkway

Brooklyn 13, N.Y.

U.S.A.

המכתב הגיע לאחר שלושה שבועות, 6 בדצמבר (אפילו בזמננו זה לא רע) לסניף הדואר של רוסטוב, ועוד מספר ימים נמסר למכותב:

Alexander A. Pechersky

Socialist Street 121-4,

Rostov-on-Don,

U.S.S.R.

מכתבו של פצ'רסקי לא נשמר. ככל הנראה, הוא נשלח באופן גלוי, עם כתובת מדויקת של הנמען. רק כך ניתן להסביר את התשובה הרשמית מניו-יורק. הרבי הבין מצוין את מצבו של פצ'רסקי. הבין שהוא זקוק דווקא לתמיכה רשמית של רבי שניאורסאהן בעל המוניטין, ולא מכתב בכתב יד של "הסבא".

מכתבו של הרבי:

שלום, אלכסנדר היקר !

שלום וברכה !

שמחתי להכירך. לשמוע על מעשה הגבורה שלך, על חיי הצבא, על חיי היהודים. הדורות הבאים שימצא הד בילדים ובנכדים, בנינים של יהודים שהצלת האסירים של מחנה המוות הפשיסטי סוביבור.

אני אישית מאחל לך שהקב"ה יכתוב אותך בספר החיים והחתים בחותמתו לחיים מאושרים.

ובמיוחד אני מאחל ומתפלל לריפוי לבך ונפשך. יש לך זכות לגבי יהודים, שמך ייזכר לדורות.

בברכה,

מנחם מ. שנאורסאהן

מכתבו של הרבי לאלכסנדר פצ'רסקי

תיק אגנטורי "חסידים"

משרד לביטחון המדינה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה קיבל מהסוכנים שלו בחו"ל מידע על כך שבארצות הברית קיים מרכז אנטי-סובייטי, שבראשו עומד צדיק יהודי ידוע שניאורסאהן, וכן סניף בצרפת שבראשו עומד מרגל אמריקני גריפל יעקב שהוא סגן יו"ר של הארגון הציוני "צ'נטרלה אורתודוקס קומיטה", וכן על הקשרים של המרכז הזה עם מחתרת אנטי-סובייטית בשטחה של ברית המועצות.

בהליך הבדיקה של מידע זה על ידי אגף 2 של משרד לביטחון המדינה, נתגלה שבשטחה של ברית המועצות פועל באופן מחתרתי ועוין ארגון אנטי-סובייטי של שניאורסאהן, הקשר שלו עם המרכז בארצות הברית והסניף בצרפת, וכן נתגלו ארבעה חסידים שקודם היו עצורים כחוצי גבול, ונעצרו מחדש שלושה חברים במחתרת של שניאורסאהן (פלום, קוזלינר, וישצקי).

נקבע שהמחתרת החסידית פעלה במרץ בתקופת מלחמת המולדת בערים סמרקנד וטשקנט, ששם נפתחו בתי ספר מחתרתיים ובהם חינכו ברוח דתית ולאומנית את בני הנוער שמצאו את עצמם תחת השפעת החסידים.

לראש אגף מג"ב (משרד לביטחון המדינה) של

מחוז _________________________________

________________החבר_________________

עיר __________________

(לפי רשימת 11 מחוזות)

לפי הוראת שניאורסאהן, בשנת 1946 חסידים בעיר לבוב אירגנו נקודת מעבר שדרכו .... במטרה ללמוד לעומק את אופי קשרי מכתבים מחו"ל ולהדק פיקוח של התכתבות בינלאומית מצד זרועות מקומיות של מג"ב של אוקראינה, אנו מעוניינים בשאלת נחיצות של בדיקה של כל ההתכתבות, הנכנסת והיוצאת, דרך מכתבים וטלגרף, במקום.

בקשה להודיע עד 15 בפברואר 1952 אילו מתרגמים משפות זרות יש אצלכם, לא רק אלה שעובדים באגף "B" של מג"ף של אוקראינה, אלא אף באגפים האחרים, שניתן יהיה להשתמש בהם לצורך בדיקה של מסמכים בודדים בשפה זו או אחרת.

סגן שר של ביטחון המדינה של

הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה

קולונל ברובקין

5 בפברואר 1952

N346/6

העיר קייב

נבדקו מכתבים בשפות:

א. אנגלית – 270

ב. גרמנית – 1,383

ג. צרפתית – 240

ד. יהודית – 12,824

ה. פולנית – 2,653

ו. רומנית – 70

ז. צ'כית – 577

ח. סרבית – 214

ט. בולגרית – 520

י. הונגרית – 171

כ. ספרדית – 8

ל. רוסית ואוקראינית – 21,865

הארה:

מלבד זאת נבדקו 925 מסמכים שהגיעו מרפובליקות אחרות ומחוזות על כותב הוראה של מג"ב של ברית המועצות N20/1/3788 מיום 24.2.1948. ומתוכם בשפות:

א. אנגלית - 28

ב. פולנית - 27

ג. רומנית - 10

ד. גרמנית - 35

ה. בולגרית - 193

ו. יהודית - 72

ז. סרבית - 77

ח. צ'כית - 65

ט. הונגרית - 158

י. צרפתית - 141

כ. ספרדית - 11

ל. אוקראינית - 108

אלכסנדר ארונוביץ' פצ'רסקי נולד בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה למשפחה יהודית מתבוללת. אביו היה עורך דין ואמו עקרת בית. בשנת 1915 עברה המשפחה לעיר רוסטוב שברוסיה. אלכסנדר סיים את לימודיו בבית ספר לאומנויות שבעיר, עבד כמנהל חשבונות של מועדון תרבות, התחתן ונולדה לו בת.

עם פלישת הצבא הנאצי לברית המועצות, בשנת 1941 גויס פצ'רסקי לצבא האדום. תחילה שרת כמפקד כיתה בדרגת סמל, ובספטמבר 1941 קודם לדרגת סגן. באוקטובר 1941, בקרב באזור ויאזמה, נפצע פצ'רסקי ונלקח בשבי. הוא הצליח להסתיר את יהדותו במחנה השבויים, וכך שרד. במאי 1942 ניסה לברוח ממחנה השבויים, אך נתפס יום לאחר הבריחה. בעקבות ניסיון הבריחה נשלח ל"מחנה עונשין" בעיר מינסק.

שם, בעת בדיקה רפואית, התגלתה יהדותו. הוא הועבר לחלק היהודי של המחנה, ובספטמבר 1943 יחד עם עוד כ-600 יהודים שהיו כלואים במחנה זה, הועבר למחנה ההשמדה סוביבור. מתוך 600 המועברים הללו, רק כ-80 איש, ופצ'רסקי ביניהם, הושארו לעבוד במחנה, לאחר סלקציה, והשאר נרצחו באותו יום בתאי הגזים.

תוך זמן קצר נוצר קשר בין פצ'רסקי לבין המחתרת שהתגבשה במחנה, בראשותו של ליאון פלדהנדלר. פצ'רסקי, שנודע במחנה בשם סאשה, הפך למנהיג הצבאי של המרד המתוכנן.

הוא חשב על ניסיון בריחה של כלל האסירים. לשם כך תכנן להרוג את אנשי האס אס בחשאי, ולאחר מכן לבצע פריצה המונית של כל האסירים אל מחוץ למחנה. תאריך הבריחה נדחה פעמים אחדות, בשל סיבות שונות. לבסוף, נקבע היום המיועד לניסיון הבריחה, בשל היעדרותו של מפקד המחנה.

בשעה 4 אחר הצהריים של יום ה-14 באוקטובר) 1943 ט"ו בתשרי תש"ד, חג הסוכות), התמרדו האסירים המועסקים במחנה. לאחר שהצליחו לחסל 11 מאנשי האס אס במקום, פרצו האסירים היהודים בריצה לכיוון גדרות המחנה, ופרצו את השער הראשי ואת הגדרות בניסיון להגיע ליער הסמוך.

לאחר הבריחה מהמחנה, פצ'רסקי ו-9 אסירים נוספים (כולם שבויי מלחמה) הצליחו להגיע לאזור ברסט, ושם הצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטים. במשך כמעט שנה לחם פצ'רסקי בשורות הפרטיזנים. בשנת 1944, לאחר כיבוש האזור על ידי הצבא האדום, גויס פצ'רסקי שוב לשורות הצבא. בסוף אותה שנה, נפצע קשה בקרב בפולין, ושוחרר מהצבא האדום.

לאחר שחזר לעיר מגוריו, נשא לאשה את האחות שטיפלה בו כאשר שכב פצוע בבית החולים (מאשתו הראשונה התגרש עוד לפני המלחמה). הוא עבד במשך זמן מה כמורה למוזיקה. בשנת 1945 הצליח להוציא לאור ספר זכרונות על המחנה סוביבור ועל המרד.

הוא ניהל תכתובת ענפה עם שאר ניצולי המחנה שחיו במדינות המערב. מכתבים אלו גרמו לפיטוריו מעבודתו, בשנת 1948, בשל "קשרים עם מדינות אימפריאליסטיות". הוא לא נאסר, כנראה בגלל החשש לעורר גל מחאה במערב, אך נמנע ממנו לעסוק במקצועו. במשך 5 שנים, עד למותו של סטלין ב1953 , עבד בעבודות מזדמנות. בשנת 1953 חזר לעבוד במקצועו, כמורה לאומנות.

בשנת 1963 היה פצ'רסקי עד תביעה ראשי במשפטם של 10 שומרים אוקראינים ממחנה סוביבור. 9 מהם נידונו למוות ואחד ל-15 שנות מאסר.

במהלך שנות ה-70 וה-80 הוזמן מספר פעמים על ידי ארגון ניצולי סוביבור לפגישות עם ניצולים אחרים בארצות הברית, אך שלטונות ברית המועצות סירבו לאשר לו לצאת. בשנת 1987 הוא קיבל אישור יציאה לפגישה, אך היה חולה מכדי שיוכל לנסוע.

אלכסנדר פצ'רסקי נפטר בשנת 1990 בעיר רוסטוב על הדון.