אתם מכירים את זה שלפעמים אדם יושב ומסמנים לו שיזוז קצת והוא לא קולט, ואז אומרים לו, זוז קצת תעשה מקום והוא לא שומע, ואז אומרים לו שוב, ובסוף נותנים לו צביטה ואז הוא זז וצועק אבל למה לצבוט?

למה לצבוט? כי אתה לא מבין רמזים ולא דיבורים אז נותנים לך צביטה ואופס ראה זה פלא, זזת.

יש לי כמה חברים שנמצאים כרגע בין עבודות. אנשים עם מקצועות טובים מאוד בעלי שכר גבוה אבל בדיוק הודיעו להם - כל אחד בתחום אחר ובעניין אחר - שהתחום שהם עוסקים בו או המוצר שעל פיתוחו הם אמונים ייסגר בקרוב והם יהיו ללא עבודה.

עכשיו זה מלחיץ, זה מדאיג, חוסר יציבות זה לא דבר נעים בכלל.

לא רק אנשים סביבי, גם כל מיני מוסדות וארגונים שני מכיר פה בבאזל או בכלל נמצאים כרגע בצומת דרכים. לא ברורה הדרך, יש תחושה שכל רגע עוד משהו עומד להסתיים או ליפול, יש חוסר יציבות וזה בהחלט מביא לחוסר שקט.

ואז אני נזכר בזה שלא זז עד שצובטים אותו.

והזה הזה, הוא אנחנו, כולנו למעשה לרוב לא זזים עד שצובטים אותנו. נעימה לנו השהות באזור הנוחות, למה צריך לזוז עכשיו ולהתמודד עם כל מה שיעלה?

הרי ברור שכשאדם נמצא בצומת דרכים והוא חייב להגיש שוב קורות חיים, שוב להתמודד על משרה חדשה הוא מוכרח קודם כל לבחון את עצמו. מי הוא? מה הוא רוצה? מה הוא מחפש? מה שליחותו כאן בעולם? ולמי יש כוח לכל השאלות הללו שוב.

אותו דבר בית ספר שצריך מנהל חדש או תכנית פעולה חדשה, גם קהילה שצריכה ביום בהיר לחפש לה רב חדש, עליהם להתמודד עם אותן השאלות: לשם מה צריך מנהל? מה תפקידו? למה צריך רב? מה הוא יעשה? וכשזה ברור באה מיד השאלה הבאה, אז איזה רב אנחנו צריכים? איזה מנהל יתאים לבית הספר שלנו? ולמי יש כוח לכל השאלות הללו שוב.

אבל הקב״ה לא מוותר לנו בקלות, לא מוותר עלינו בקלות. וכשאנו בעצמו לא נזוז ולא נתקדם, הוא ישלח את מלאכו עם צביטה שתרגום לנו לזוז. אם כאדם פרטי או כקהילה או ארגון. אז יבואו פיטורים או התפטרויות, כי חייבים לזוז קדימה כל הזמן. ובשביל להתקדם חייבים לחשב מסלול מחדש ומה לעשות שאנחנו לא יודעים לחשב מסלול מחדש כשהכל טוב, נעים ונוח?

*

אז אם אתם מתמודדים עם משהו דומה, עצרו רגע לחשוב למה בורא העולם שלח אתכם אל הצומת? מה הוא רוצה שתלמדו ותבררו על עצמכם ועל מטרתכם ושליחותכם?

לטעמי, זוהי הדרך לגאולה פרטית וגם כללית, זו הדרך להתקדם.

רגע, שכחתי לקשר את זה לפרשת השבוע, הא כן: דיני השמיטה, הדרישה מהאדם לעזוב את אדמתו לשנה ולסמוך על ה׳ שידאג לו יש בה בדיוק את זה. יציאה בכוח מאזור הנוחות, אמונה פשוטה שהכל מלמעלה, וכן, אני משער שהחקלאי בשנת השמיטה מחשב מסלול מחדש ומתקדם.

ושיהיה לנו בהצלחה,

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי