באחד הטורים סיפרתי כאן סיפור על נער צעיר שבזכות משתה הפורים שב לכור מחצבתו וכה כתבתי:

סיפורנו מתמקד באחד מהשכנים שבבנין המגורים בו התגוררנו בבואנו לאילת. הוא - אב המשפחה - היה עולה מדרום אמריקה ורעייתו היא ישראלית שגדלה בארץ ולזוג שני ילדים קטנים. עם הזמן נוצר בינינו קשר עמוק וקבעתי שיעור תניא אחת לשבוע בביתי עם שכני.

השכן הוא מוזיקאי וגיטריסט מחונן ומוכשר ביותר ואף זכה לקבל 'פרס אוסקר' על יצירות מופת שהלחין וניגן. בימים הוא משמש כמורה למוזיקה בבתי הספר באילת ובלילות הוא מרבה להופיע בפני קהלים שונים בבתי המלון באילת.

כאשר בנו הגדול הגיע לגיל מצוות היה זה אך טבעי שאני אלמד אותו לכבוד בר המצוה את קריאת התורה והנחת תפילין ועוד. הילד, אף הוא מוכשר כהוריו קרא היטב בתורה וכמו כל ילד אילתי ממוצע חווה את החגיגה הרוחנית של בר המצוה והתרגש לעלות לתורה כשהוא עטור בתפילין וכולנו שמחנו בשמחתו.

•

חלפו שנים והבן המשיך את מסלול לימודיו בבתי הספר היסודי והתיכון באילת כמו כל נער אילתי מתבגר והיה נראה כי הוא ימשיך ללכת בדרך ישראל סבא כמסורת אביו, אלא שלמרבה הצער בשלב מסויים הוא יצר קשר עם נערה אילתית שעלתה ממדינות חבר העמים, ולימים התברר שהיא איננה יהודיה והיא כמו רבים עלתה מאחת ממדינות חבר העמים למרות שהיא איננה שייכת לעם ישראל.

הוריו של הבחור לא ידעו את נפשם ועשו את הכל להפריד בין הדבקים אך ללא הועיל. לא שנה ולא שנתיים הם היו בקשר אלא יותר משש שנים ולא היה נראה כל אור בקצה המנהרה. כל תחנוני ההורים אל הבן כי ליהודי אין יכולת להתחבר לבת נכר לא עזרו וגם תפילותיהם הרבות עדיין לא נענו.

באחד הימים פגש אותי אבי הנער ובמר ליבו גולל בפני את אורח חייו של בנו ועל הקשר שלו עם מי שאינה מזרע ישראל. בפיו היתה שאלה פשוטה: מה עושים?

כיון שפגישתנו התקיימה בסמיכות לימי הפורים של אותה שנה ביקשתי ממנו שיביא את בנו למשתה הפורים אצלי בבית ואז תחת השראת היין בקיום מצות 'עד דלא ידע' אנסה לעורר אותו ולדבק את נשמתו לכור מחצבתו.

וכך היה. ביום הפורים הנער הגיע בלווית אביו אל הסעודה והצטרף אל החוגגים הרבים. אביו ניגן ושימח את הציבור עם הגיטרה והוא ישב והקשיב לדברים שנאמרו. דאגתי למזוג לו מנה הגונה של "לחיים" וככל שנקפו השעות הוא נסחף והתערבל לתוך משתה השמחה כשהוא הופך להיות חלק ממנו. למותר לציין שבשלב מסויים התחלתי לשוחח עמו בנושא החשוב שבשלו הוא נועד אצלי במשתה הפורים. למרות השמחה הרבה שהשתלטה עליו כטוב ליבו ביין הוא האזין היטב לדברי המוסר והתוכחה שלי על דרכו הנלוזה.

לא זכרתי בדיוק כיצד נגמרה ההתוועדות ורק למחרת בבוקר סיפרו לי בני ביתי את ההתרחשויות שאירעו במשתה הפורים ובין היתר נאמר לי כי דיברתי עמו בתוקף גדול ואף נסחפתי יתר על המידה לטעמם. התפללתי לבורא עולם שלא יהיו דבריי 'דברים בטלים' ויכנסו לליבו לפעול את פעולתם.

שבוע רדף שבוע וחודש רדף חודש ולא שמעתי ממנו דבר, אלא שלאחר כמה חודשים פגשתי את אביו והוא סיפר לי כי הדברים שנאמרו בהתוועדות בפורים חדרו עמוק ללב בנו והוא החליט כי הוא חייב לחתוך ולנתק את החבל. אמנם הדבר לא קרה מיד, אבל התהליך שזרעיו נזרעו בסעודת הפורים נבטו, צמחו והבשילו. סופו של דבר תפילתו של האב התקבלה ובנו ניתק את הקשר מכל וכל.

•

לא חלף זמן רב והנער מיודעינו מצא את זיווגו בבת ישראל כשרה ממשפחות הוותיקות של ראש העין והוא הקים יחד עמה בית כשר בישראל למהדרין. לא זו בלבד שעזב את בת הנכר אלא שהוא נשא לאשה את רעייתו שעם הימים החלה להקפיד על כל קוץ ותג מהלכות התורה. תוך כמה חודשים הוא שקד על לימוד הלכות התורה ולפיה הלך באורחות חייו.

הזוג החדש עבר להתגורר בכפר סבא סמוך למקום מגורי הורי האשה בראש העין והם התמקמו שם כאשר הוא עובד למחייתו כטכנאי מטוסים של חברת 'ארקיע'. בחסדי השם הוא יצר קשר עם בית כנסת חב"ד המקומי ומשם לחסידות חב"ד הדרך היתה קצרה.

לאחר כשנה מנישואי הזוג נולד להם בן למזל טוב ואבי הבן ביקש מאביו ואמו כי הוא מעוניין שאני אשב כסנדק בעת הכנס בנו בבריתו של אברהם אבינו. כנראה שהוא רצה לגמול עמי חסד על המהפך שחל בחייו מאז אותה התוועדות של יום הפורים.

ביום הברית שחל בשבוע של ח"י אלול נסעתי יחד עם הוריו מאילת לכפר סבא שם נערכה הברית מילה לבנם הבכור. המוהל היה הרה"ג ר' שלמה מחפוד שידוע כמי שהקים את מערכת הכשרות שלו והוא נחשב לאחד מבכירי המוהלים בישראל.

הברית התקיימה כמתוכנן וזכיתי להחזיק על ברכיי את הילד הנימול ובעת שהרב מחפוד שליט"א בא לקרוא את שמו של הנימול הכריז האב: "שניאור זלמן"! כיאה לילד שנימול בסמיכות ליום 'ח"י באלול.

גם הרב מחפוד התרגש מקריאת השם ומיד שסיים את הברכה הוא הכריז: "יהי רצון שהילד הזה יאיר את העולם כמו הצדיק רבי שניאור זלמן שהוא נקרא על שמו, אמן".

כיום הזוג הצעיר כבר הפך להיות למשפחה מורחבת ברוכת ילדים. האבא חובש מגבעת ולובש סרטוק. הילדים מתחנכים במוסדות חב"ד ואור החסידות מאיר את דרכם ונתיבם בכל אשר ילכו.

•

עד כאן הסיפור כפי שסופר אז.

ומדוע נזכרתי בו היום? משום שלפני עשרה ימים נולד לזוג היקר זוג תאומים וב"ה הם צועדים בבטחה לעבר העשיריה הראשונה.

הברית התקיימה ביום ל"ג בעומר האחרון ביום שלישי ולולא העומס בימים אלו בגין התהלוכות לכבודו של רשב"י כנראה הייתי נוסע להשתתף בבריתות אך נאלצתי לשמוח עמם ממרחק.

בצהרי היום אני מקבל טלפון מידידנו הסבא והסבתא היקרים של הרכים הנולדים והם מספרים לי כי בנם קרא לבן הראשון בשם "שמעון" ולבן השני בשם "בן ציון"...

נאלמתי דום. רק כשהועברה האפרכסת לאוזנו של אבי הבן התעשתתי וברכתי את האבא בכל הברכות שבעולם ובעיקר שיזכה לגדל את התאומים יחד עם כל יוצאי חלציו לתורה, לחופה, למעשים טובים ויגדלו מקושרים לכ"ק אדוננו מורנו ורבינו לעולם ועד.

•

ואם בסעודת הפורים עסקינן אוסיף כאן עוד דבר נפלא שאירע בסעודת פורים דהאי שתא.

אל הסעודה הזמנתי כמו רבים אחרים בחור צעיר כשרוני העונה לשם 'ירדן'. הבחור עוסק במלאכתו בבית הדפוס המקומי והוא אחראי על תכניות המחשוב של בית הדפוס.

הידידות בינינו היא רבת שנים והוא עושה הכל לבוא לסייע לנו בכל מה שקשור לעבודות הדפוס. אם צריך הוא ישאר מעבר לשעות העבודה שלו הקבועות כדי לסיים עבורנו דברים דחופים.

הוא מביע את התפעלותו כל פעם מחדש למראה החומרים הנדפסים לבית הספר שלנו באילת. ירדן אומר כי הוא מדפיס עבור כל הבתי ספר באילת אבל בי"ס חב"ד הוא בליגה אחרת לגמרי הן בכמות ההדפסים והן באיכותם הגבוהה. לדבריו 'רואים את ההשקעה העצומה בתלמידים ואת הנשמה היתירה שמתאמצת למענם'.

ירדן הוזמן כמו כולם למשתה הפורים. הקשיב למגילה, נתן לאביונים, שלח משלוח מנות ונטל את ידיו לסעודת הפורים. כחלוף כשעתיים הוא קם ועמד לצאת. שאלתי אותו בעיצומה של השמחה והשירה מדוע הוא יוצא ולאן פניו מועדות? הוא סימן לי שיש לו משהו דחוף.

לאחרונה כשנפגשנו הוא סיפר לי דבר מדהים: "אתה זוכר כבוד הרב ששאלתי אותי בסעודת הפורים להיכן אתה יוצא? ובכן. כאשר הכרזת בעיצומו של המשתה ש"כל הפושט יד נותנים לו" מן השמים כל מה שיבקש, החלטתי שגם אני אבקש את משאלתי. אם שערי שמיים פתוחים אני חייב לנצל את הזדמנות.

בשנתיים האחרונות אני מקיים מרדף בלתי פוסק לרכוש דירה מסויימת שמאוד מוצאת חן בעיניי. בעל הדירה תושב צרפת שהדירה משמשת אותו כדירת נופש באילת אינו ממהר למכור אותה והוא דוחה אותי שוב ושוב. ניסיתי את כל מה שרק אפשר כדי לשכנע אותו ולגרום לו למכור לי את הדירה אך כל מאמציי עלו בתוהו ולא הועילו לי מאומה.

כאשר ישבתי במשתה הפורים ושמעתי כי שערי שמיים נפתחים לפני כל אחד ואחד וכל הפושט יד נותנים לו, ביקשתי באותו רגע מעומק הלב ליושב במרומים שאזכה לקנות את הדירה.

לאחר כשעה אני מקבל שיחת טלפון מבעל הדירה מצרפת והוא שואל אותי קצר ולענין: "אתה עדיין מעוניין לקנות את הדירה?" וכשהשבתי בחיוב הוא נותן לי מס' טלפון ואומר לי זה הנייד של אחי. הוא נמצא כעת באילת. דבר איתו.

לכן יצאתי מיד החוצה ומאז העיסקה מתבשלת. עדיין יש לדלג מעל כמה משוכות אבל זה ענין של זמן עד שארכוש בע"ה את הדירה. לא יאומן, אבל יסופר!