מאז היותי בן שלוש-עשרה התחלתי לכתוב לרבי ולקבל ממנו מכתבי תשובה. מאז הרבי היה מעורב בכל צעד ושעל בחיי. לפני ישיבה-קטנה, לפני ישיבה-גדולה, לפני השידוך והחתונה, בקשר למקום המגורים והעבודה, כך בכל שלב ושלב.

בשנת תש"ל הגעתי ל'קבוצה', בו' אלול אותה שנה נכנסתי ליחידות לכבוד יום-ההולדת.

היחידות הייתה 'רגילה' עם הברכות הקבועות שהרבי בירך בחורים ללימוד תורה בשקידה והתמדה. שאלתי את הרבי אודות עניין משפחתי שהטריד אותי, שאלתי את הרבי האם להתערב בבעיה כדי לנסות לפותרה. הרבי ענה לי לא להתערב אלא להגיד פרק תהלים בכל יום. מאז הקפדתי לומר פרק תהלים בכל יום וכעבור תקופה הכל הסתדר.

בסוף ה'קבוצה' זכיתי להיכנס ביחידות כללית, ומאז היו לי מספר יחידויות כבעל-בית, היחידויות נסובו אודות עניינים שאינם נוגעים לרבים אך הנה סיפור אחד בעניין העבודה:

אחרי החתונה עבדתי כמלמד בחיידר בלוד במקביל הגיעה הצעה להיכנס לעבודה המשרדית בישיבה בקרית-גת. שאלתי את הרבי ביחידות מה עלי לעשות, הרבי השיב: "לבחור בהצעה הבטוחה יותר ובאם שניהם שווים יבחר בהצעה שבה הוא עתה". מאז נשארתי בלוד.

בשנת תשל"ב התחלתי את עבודתי בתלמוד-תורה בלוד, כעבור כשנה וחצי הרב אפרים וולף (מגדולי חסידי ועסקני חב"ד) קרא לי ודיבר איתי בעת הלכו למשרד, ליוויתי אותו עד המשרד ובדרך הוא אמר לי: "מכאן ואילך אתה מנהל התלמוד-תורה".

אחרי כמה שבועות קרא לי הרב וולף ואמר לי: "תעלה אלי מדי פעם למשרד למעלה...", לאט-לאט הוא הכניס אותי לפרטי עבודת ההנהלה של המוסדות וכך התחלתי לעבוד בישיבה המרכזית בה אני עובד עד היום.

בדו"ח שהרב וולף שלח לרבי הוא כתב עלי ועדכן את הרבי בנעשה איתי לאורך הדרך. ברכות הרבי מלוות אותי מאז ועד עתה".