מענדי קורטס, שבועון 'כפר חב"ד'

מה היה בו, בילד היתום, שלא ביקר בנערותו בעיירה ליובאוויטש, לא היה חלק ממרקם החיים החסידי ברוסיה הלבנה, ובכל זאת הפך לאדם שניהל את חסידות חב"ד במשך עשרות שנים ושאדמו"ר הריי"צ והרבי סמכו עליו את ידיהם והפקידו בידיו תפקידים כה מרכזיים?

הרב חדקוב היה ללא ספק דמות נדירה בנוף החב"די ב-770 במשך עשרות שנים. בעבור רבים היה חידה. הוא לא נהג להחצין רגשות או להתרועע עם ציבור החסידים. על יד אחת בקושי ניתן לספור את הפעמים שבהן התוועד או דיבר עם הציבור שיחות חולין (הזדמנויות כאלה היו, אם היו, בשמחות משפחתיות בעיקר). הוא היה מופנם, עצמאי, שונה. בעת התוועדויות הרבי היה יושב אל השולחן המרכזי, לא הרחק מהרבי, שומר כל העת על ארשת רצינית. בשבתות היה מוחא את כפיו בשינוי.

יחד עם זאת היה בטל לרבי בתכלית. מידת ההתקשרות שלו לרבי הייתה שם דבר. מי שראה אותו עומד במבואה הסמוכה לחדר הרבי, דופק על הדלת, מתכונן בחרדת קודש לפני שייכנס שוב אל חדרו של הרבי, קיבל פרק בהתקשרות, מיהודי שעשרות שנים עבד קרוב מאוד אל הרבי ובכל זאת ידע את מקומו.

לפעמים היה הרב חדקוב יוצא מחדרו של הרבי בשעת לילה, עם הרבי עצמו, בסיום יום העבודה, בדרכם לביתם, והיה נדרש להניח דבר מה בחדרו או  לקחת מחדרו דבר מה. הרבי היה נכנס לרכבו וממתין בו לאיש אמונו, ובינתיים היה חדקוב רץ כנשוך נחש במהירות לחדרו, כדי שהרבי לא ימתין שנייה אחת נוספת עבורו.

זו הייתה ניגודיות מעוררת השתאות. מצד אחד סגנון ייחודי מאוד; מנהל, מנהיג, מוביל, כזה שלא נטמע ומשתלב; מצד שני עבד מלך הבטל לאדונו, חסיד הבטל לרבו. הרב חדקוב לא נתן לשנים הרבות שעשה במחיצת הרבי להשפיע על הביטול שלו, על התקשרותו האיתנה, על הציות שלו.

הרב שמואל לו, שליח הרבי בלונדון שבאנגליה, מספר כי פעם שאל את הרב חדקוב אם יוכל לשמש סנדק בשמחת ברית המילה של בנו. לכאורה מה פשוט מכך? ואולם הרב חדקוב ענה שאינו יכול להסכים לכך בלי לשאול את פי הרבי. רק אחרי שהרבי אישר לו זאת – הסכים להיות סנדק.

הגיליון המדובר על הרב חדקוב

השליח הראשי באנגליה, הרב נחמן סודק, סיפר באחד מן הראיונות שהעניק ל'כפר חב"ד', כי כאשר השתדך והרבי הורה לו לִבחור מישהו שייצג אותו מול הכלה, כי יש דברים שלבחור לא מתאים לעסוק בהם בעצמו וצריך שיהיה מישהו מטעמו שיטפל בהם - בחר ברב חדקוב, שהיה קשור אליו משפחתית  בקשר רחוק מאוד. הרב סודק פנה לרב חדקוב וביקש ממנו שיהיה נציגו. תשובתו של הרב חדקוב הייתה שאינו יכול לעשות שום צעד בחייו ללא הסכמה מהרבי. רק לאחר שהרבי אישר את הרעיון - הסכים הרב חדקוב לתפקיד.

לא אחת חלק הרב חדקוב עם חסידים תובנות בהתקשרות לרבי. המזכיר הרב גרונר סיפר, בהתוועדות בשכונת נחלת הר חב"ד בשנת תשל"ט, כי לפני שנסע לארץ ביקש ממנו הרב חדקוב למסור לחסידים בשמו הבחנה דקה על ציות לרצון הרבי. הרב חדקוב אמר שכולם רוצים לקיים הוראות של הרבי, אך הבדל גדול מסתתר בין המעדיפים שהרבי יסבור כרצונם, ואז ממילא הוראותיו יהיו מותאמות לרצון שלהם, ובין מי שלכתחילה לא מביטים על רצונם האישי ונוהגים לחלוטין כרצונו של הרבי. וכך יש לנהוג.

החוזר הרב יואל כהן סיפר כי בשנת תשי"ג, בתקופה שהרבי אסר להקליט את התוועדויותיו, פנה אל הרב חדקוב וביקש ממנו שיבקש מהרבי לאשר את הקלטת דבריו לטובת עבודתם של המניחים. הרב חדקוב העביר את המסר. הרבי אישר אולם היה תנאי: שבסיום רישום ההנחה תושמד ההקלטה.

בפועל אחרי ההתוועדות הראשונה שהוקלטה התחנן הרב כהן לפני הרב חדקוב שהקלטת לא תושמד, ואולם הרב חדקוב, כסלע איתן, לא היה מוכן לשמוע. בצעד אחרון ניסה הרב כהן את מזלו ואמר שאולי הרבי רוצה להאזין להקלטה. הרב חדקוב השיב שיחשוב על כך. כעבור מספר דקות זימן הרב חדקוב את הרב כהן למזכירות והודיע לו כי הרבי אכן מעוניין להקשיב להקלטה. ואז הוסיף הרב חדקוב ואמר לראש החוזרים: "לא ידעתי איך הרבי יגיב להצעה שלך ולכן לא אמרתי שזו הצעה שלך, כדי למנוע קפידה מיהודי נוסף, אבל אחרי שהרבי הסכים – ציינתי את שמך".

•

הרב חדקוב היה דייקן מאוד. איש אמת בכל הווייתו. הרבי עצמו העיד על כך במשפט נדיר מאוד שציין במכתב שמוען אל אחד מחשובי רבני חב"ד, בחודש תמוז תש"ט, ובו קבע כי "אם היה [מקבל המכתב. מ"ק] מכיר את הרב חדקוב לא היה כלל ספק אצלו שאינו שייך לדבר שקר וגוזמא".

הרב חדקוב לא עיגל פינות ולא ידע התחכמות מהי. מי שקיבל ממנו מסרים מהרבי יכול היה להיות בטוח שהוא מעביר את דברי הרבי כהווייתם, ללא תוספת או שינוי.

הרב חדקוב נושא דברים ב-770

הרב חדקוב היה מקפיד לנצל את זמנו ולא לבזבז אף רגע לשווא. בכל יום הקדיש זמן ללימוד נגלה וחסידות. היו לו סדרי לימוד קבועים. כאשר היה ממתין לכניסתו של הרבי לתפילות מנחה ומעריב בבית המדרש הקטן, בקומת הכניסה ל-770, היה במשך שנים לומד הלכות ברכות הנהנין. מלבד זאת היה לו שיעור בחדרו, בכל בוקר אחר תפילת שחרית.

הרב צבי גרינבלאט, השליח הראשי לארגנטינה, סיפר לכותב השורות כי פעם נכנס אל משרדו של הרב חדקוב ומצא אותו, באמצע היום, רכון על גמרא ולומד. ניתן רק לשער איזו משמעת עצמית נדרשה לכך. הרב נחמן סודק מאנגליה שיתף פעם: "הרב חדקוב היה משכיל גדול בחסידות, וניסה להסתיר זאת. אני ראיתי אותו לומד מדי לילה ענייני חסידות עמוקים במשך שעות רבות".

בחלק מהשנים היה הרב חדקוב עורך סיום מסכת בערב פסח, כנהוג, בבית המדרש הקטן ב-770. הוא היה עומד ונושא דברים על המסכת שסיים. אז הבינו רבים אל נכון כי מדובר בתלמיד חכם מופלג שהתורה בראש מעייניו.

יראת השמיים שלו הייתה ניכרת בהליכותיו. מי שהביט בו כאשר היה מתפלל לצד הרבי, תחת השעון בבית המדרש הקטן ב-770, הבחין בלהט שאחז בו בשעת התפילה. לא תמיד הצליח לכלוא את התלהבותו בעת שהתפלל. לפעמים כששרר שקט במקום יכלו מתפללים לשמוע את קולו בוקע בקטעים בתפילה, לדוגמה במילים "ואתה מחיה את כולם", שנאמרו בהגייה ברורה ובקול לוהט, במתינות ובמנגינה מיוחדת.

ד"ר אליוט יוּדְעֶל, פודיאטר מומחה מלונג איילנד, שטיפל לא אחת ברבי וברבנית, סיפר בהתוועדות ה'זום' הארוכה של כינוס השלוחים העולמי תשפ"א, כי פעם העניק טיפול רפואי לרב חדקוב, והלה הסביר לו במהלך הטיפול מהו סדר גזירת הציפורניים על פי ההלכה. כעבור זמן, כשהזדמן לו לטפל ברבי, שאל אותו הרבי מי לימד אותו את סדר גזירת הציפורניים (כנראה כי גזר מול עיני הרבי). יודעל השיב שהרב חדקוב הוא שלימד אותו, והרבי החל לחייך מלוא פיו.

במהלך התוועדות פורים תשח"י, שהייתה התוועדות חריגה בסגנונה ועמוסה ביטויים נדירים, הורה הרבי בין השיחות שיושיבו את הרב חדקוב על כיסא וימזגו לו לחיים. הרבי כמו ביקש להוציא את האדם הרציני והקרוב אליו ממגבלותיו. "תנו לו משקה כל כך, שהוא ייעשה עד דלא ידע, וממילא ישכח שהוא תלמיד של פלוני, ר' יואל בראנצ'יק וכו' וכו', ויהיה כפי שצריך להיות", שמע הרבי אומר בסרט ההקלטה.

•

לצד כל זאת, אף שנהג לרוב בקו הגבורה, בדיוק רב ובסדר מסודר, ותוך החמרה בפרטים קטנים - היה הרב חדקוב איש חסד, ועשה זאת בדרכו הייחודית. "אור החסד בכלי הגבורה". את מעשי החסד שלו עשה בצניעות, בשקט, בלי פרסום ורעש מיותרים. לא מעט עדויות נשמעו במהלך השנים על אנשים ששטחו לפניו את דאגותיהם, קטנות כגדולות, ואלו העסיקו אותו אישית והוא השתדל מאוד, בחסד אך גם בתבונה ודעת, לסייע להם. אולי אף היה זה חלק מהכסות שעטה על עצמו באורח קבע: הוא פעל מאחורי הקלעים למען יהודים אך לא ביקש גדולה לעצמו ורק את הביקורת ספג. זה חלק מהאמת שהייתה טבועה בו.

30 שנה לפטירתו. הרב חדקוב ע"ה (צילום: רבי דרייב)

הרב ניסן מנגל, מתושבי קראון הייטס, חולק מקרה משקף וייחודי בנוגע לרב חדקוב, שבעקבותיו הבין איזה איש חסד היה. הדבר היה כשלמד בבחרותו בישיבה החב"דית במונטריאול שבקנדה. הוא נסע לרבי עם חבר בן ישיבה ליטאי שהחל להתקרב לחסידות. כשהגיע לרבי רצה להכניס את החבר ליחידות. הוא ניגש אל הרב חדקוב, אך זה השיב כי הדבר לא אפשרי משום שמדובר בראש חודש ובליל ראש חודש הרבי לא מקבל ליחידות. מנגל ניסה בכל זאת את מזלו ושאל את הרב חדקוב אם יוכל להיכנס ליחידות לפני תפילת ערבית, בטרם נכנס ראש חודש, והרב חדקוב חייך ואמר לו כי לא ניתן לשנות את הסדרים הקבועים של הרבי. מאוחר יותר באותו יום, בסביבות שבע בערב, ניגש אליו הרב חדקוב ואמר לו כי יוכל להיכנס בלילה ליחידות. זו הייתה הפתעה. ואכן היחידות התקיימה. בקלות ניתן להעריך כי הרב חדקוב ניגש ביוזמתו לרבי וביקש ששני הצעירים ייכנסו ליחידות, רק כדי לעשות להם טובה. הרב חדקוב עשה זאת בחוכמה ובתבונה: כאשר ביקשו ממנו להיכנס אמר שהרבי לא מקבל בליל ראש חודש ליחידות, ולא הוסיף שינסה לברר ולהשתדל – שאז המבקש יכול היה לחשוב שהוא ביקש והרבי לא הסכים. הרב חדקוב נטל עליו אחריות ורק אחרי ששמע את ההסכמה של הרבי – בישר על כך.

•

שני ילדים, בן ובת, היו לרב חדקוב, ונכדים רבים. מהם שלוחים ומנהלי בתי חב"ד. בני משפחתו מספרים כי כמעט מעולם לא ניצל את מעמדו בשביל להעניק להם יחס מועדף על פני חסידים אחרים בחצר הרבי. אולי להפך: בתו נכנסה ליחידות עם הרבי לראשונה כשהייתה בת 18, אחרי בקשות שבות ונשנות מאביה במשך תקופה ארוכה, ואף שרבות מחברותיה בנות גילה נכנסו ליחידות שנים קודם לכן.

המדיניות שהנהיג הרב חדקוב במזכירות הייתה תקיפה גם כאשר היה מדובר במשפחתו. לדוגמה, המזכירים הקפידו בדרך כלל שלא להעביר את תשובות הרבי, בכתב יד קודשו, אל הנמען, אלא רק להכתיב לו את הנוסח. גם בני משפחתו של הרב חדקוב לא הורשו לשמור את הפתקים בכתב יד הרבי.

שער הפרק המלא בגיליון המדובר על "הרב חדקוב"

ולמרות רצינותו הגדולה, נהג הרב חדקוב גם בשנינות ובהומור עם ילדיו. הוא הנחיל לצאצאיו דרך חיים חסידית בעצם הווייתו, בדוגמה חיה. בני ביתו ראו אותו לומד תורה בלילה גם כשהיה עייף מאוד, הבחינו בו קם מוקדם בבוקר אף שבלילה קודם לכן נותר ב-770 עד שעה מאוחרת, שמו לב איך הוא מברך ברכה, בפשטות ובזהירות, בתמימות ובמבט יוקד, וספגו דליים של יראת שמיים, אהבת תורה והתקשרות.

בכל ליל שבת ומוצאי שבת, הלילות היחידים שבהם בדרך כלל היה בביתו בעת שילדיו הלכו לישון, היה הרב חדקוב יושב ליד מיטתם, מספר להם סיפורי חסידים ושר עימם ניגונים. בין היתר את ניגונו המעורר של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. במוצאי שבת היה מדבר על ביאת משיח ושר שירים לכבוד אליהו הנביא. בתו סיפרה כי בצעירותה, בעת שהייתה שומעת דפיקות על הדלת, הייתה מייחלת בכל ליבה כי אליהו הנביא הוא שעומד מאחוריה ויבשר על ביאת המשיח. זה היה החינוך שהוטמע בה. זה היה החינוך שהשריש הרב חדקוב בילדיו, בצאצאיו ובסביבתו בכלל.

הרב חדקוב במובן מסוים גידל דור שלם של שלוחים, של עסקנים, של חסידים. מחנך היה משחר נעוריו – וכזה נותר עד יומו האחרון. היו חסידים שהשתמשו בדמותו, גם אחרי ג' תמוז, כדי להמחיש מהו שיקול הדעת הנדרש מחסיד חב"ד לפני שהוא מוציא לפועל דבר מה בפומבי. "מבחן הרב חדקוב", הם הגדירו את השאלה שחסיד צריך לשאול את עצמו בעת שהוא עושה פעולה ציבורית כלשהי: האם לפני ג' תמוז היה מגיש את העניין לרב חדקוב בלב שקט? אם כן – אפשר להמשיך.

הכול ידעו כי הרב חדקוב הוא במידת מה ה'מסננת' שבינם ובין הרבי. מצד אחד היה דמות ניטרלית: יכלו להתווכח, לעלות טענות, אך מאידך גיסא מילה שלו התקבלה ללא עוררין, ביראת כבוד ייחודית, כזו שגושפנקה ניתנה לה מאת הרבי בעצמו. הוא היה האיש שעליו סמך הרבי את ידיו בכל השנים, כנראה יותר מכול.

> מתוך "הרב חדקוב", גיליון בן 64 עמודים, בעריכתו של הסופר ר' מענדי קורטס, שמגולל את סיפורו של הרב חדקוב בפרוטרוט ובארוכה, בשילוב תיעודים נדירים, כולל עדויות אישיות ונדירות רבות. צורף לחבילת חג הפסח תשפ"ג של שבועון 'כפר חב"ד'.