מספר חייל חסיד חב"ד (החפץ בעילום שמו):

היחידה שבה אני משרת לקחה על עצמה לאמץ ניצול שואה, כחלק מפעילות היחידה.

מידי שבוע אני נוסע לבקר אותו בביתו, בו הוא גר לבדו. 

בפעם הראשונה שבה נסעתי לפגוש אותו ולהכירו לקחתי איתי תפילין. כיוון שלא ידעתי מה טיב הקשר שלו עם הדת - בעקבות הדברים שעבר במהלך השואה - הנחתי את תיק התפילין על השולחן וישבנו לשוחח. לא רציתי שיחשוב שבאתי בשביל נושאי דת חלילה ולא כי באמת אכפת לי ממנו ושאני מתעניין בו בכנות.

במהלך השיחה הוא קם כדי להביא שתיה לשולחן. כשראה את תיק התפילין שאל "של מי זה ומה זה". עניתי לו ש"זה שייך לי ושזה תיק תפילין שהבאתי על מנת לשאול אם ירצה להניח".

ואכן שאלתי האם מעוניין להניח. הוא סרב בתוקף ואמר: "לא, תודה. אין צורך". 

המשכנו כרגיל בביקור, שוחחנו וגם עזרתי לו עם כמה ענייני תשלומים שהיה צריך להסדיר ונפרדנו לשלום. 

וכך לאורך הביקורים הבאים לא הבאתי את התפילין כדי לכבד את בקשתו.

בביקור האחרון לקראת יום השואה באתי לבקר שוב, ואז כאשר סיימתי את הביקור והייתי בכיוון היציאה, לפתע פניו נעשו רציניות. עם דמעות בעיניים הוא פנה אלי בהתרגשות ושאל: "האם אתה יכול להביא איתי תפילין בפעם הבאה שתגיע לבקר אותי".

לא האמנתי למשמע אוזניי!

זה אדם שעבר את מנגלה ימ״ש, ראה את אביו נרצח מול עיניו, כל הסיבות לחשוב למה לא להניח לכאורה, וכל נושא היהדות הוא כאוב מאוד אצלו. ובאמת בפעם האחרונה ברוך ה׳ ביקרתי אותו אצל ניצול השואה מטעם היחידה והנחתי לו תפילין. כאשר שאלתי אותו מתי הפעם האחרונה שהוא הניח תפילין והאם הניח אי פעם, והוא ענה לי שאף פעם!

אז היום הוא הניח פעם ראשונה תפילין, קרקפתא מהשואה. ערב השואה. אין מילים כמה הרבי משפיע ועוד ע"י חייל חסיד חב"ד.

הרב אסף  אלטרס, משליחי הרבי בנס ציונה, נטל על עצמו להעניק לניצול השואה תפילין באופן קבוע.