יומן של אחד המדריכים התמימים.

שבת כזאת עוד לא היתה.

על קצה המזלג. יומן יום שישי, ’שבת הקהל’.

כבר מיום חמישי בשעות הערב המוקדמות ניכרה תכונה רבה ובלתי רגילה במתחם בית רבקה אשר בכפר חב"ד ב’. למעלה משולש מאות מאנשי הצוות המופקדים על תפקוד השבת, כל אחד בתחומו הוא, הגיעו כעשרים וארבע שעות קודם השבת בכדי להכין את השטח, ולסגור קצוות אחרונות לקראת בואם של כאלף חיילים בצבאות ה’ המשתתפים בתוכנית הלימוד השנתית של הפנסאים.

לאחר עבודה רבה בעיצוב וארגון השטח, המתחם אכן שינה את פניו לבלי היכר, וכאשר למחרת, ביום שישי בשעות הצהרים המוקדמות, נכנסו החיילים בשערי הכפר, שלטי ברוכים הבאים מרהיבים קיבלו את פניהם, וכן שולחנות עמוסים בכיבוד קל ושתיה קרה, כאשר ברקע מתנגנים ניגונים והמנוני הפנסאים.

מיד עם בואם ניגשו החיילים לעמדות הקבלה בכדי לעדכן את הוריהם על הגעתם בשלום, על ידי סריקת ברקוד ששלח הודעה להוריהם באופן אוטומטי, וכן בכדי לקבל תג עליו הופיעו פרטי השיבוץ שלהם, מספר חדר השינה, מספר סיירת, ופרטים נוספים. צוות המדריכים המסור סייע לחיילים במציאת מיקום החדר ובלקיחת חפציהם.

בשעה אחת וחצי הודיעה מערכת הכריזה לחיילים על כינוס הפתיחה שעומד להתחיל, החיילים הנרגשים הזדרזו לאולם המפואר בכדי לתפוס את מקומותיהם. לאחר דברי ברכה, וכן תדרוך קצר אודות סדר השבת, צפו החיילים בתוכנית מולטימדיה מרתקת ומושקעת שנכתבה ונעשתה על ידי צוות חינוכי ומקצועי ביותר, אשר הסבירה להם בצורה קומית וייחודית את מהותה של מצוות הקהל בזמן הגלות, וכן את נושא השבת, ’מלך בסביבתו’.

החיילים צוותו לסיירות, יצאו למרחבי הדשא המוריקים, למשחק היכרות קצר עם חבריהם ומפקדיהם לסיירת. וכן ללימוד המנון השבת שהוכן ונכתב במיוחד עבור שבת זו.

כאשר הגיע זמן ארוחת הצהרים, המתינה לילדים ארוחת גריל בשרית ומפנקת, שנערכה על ידי צוות המטבח המסור.

שבעים ומאושרים המשיכו הילדים לאולם הספורט, לאטרקציה סוחפת ומקפיצה במיוחד.

משם המשיכו הילדים לפעילות 'קולולם' ותיפוף על דליים, בהנחיית הרב בנימין ולהלם. החיילים היו 'בעננים', והתוצאה היתה מרשימה במיוחד.

בהתקרב שבת המלכה, הזדרזו החיילים להתארגן לשבת, וכמיטב המסורת, לרוץ לרחבת המסדרים ל'מסדר ערב שבת’.

המראה היה בלתי נשכח. למעלה מאלף חיילים לבושים בבגדי השבת, עומדים בסדר מופתי, ומכריזים בקול גדול את שניים עשר הפסוקים, לאחר מכן ניגנו הילדים בהתרגשות את ’המנון השבת’, אותו למדו אך לפני רגעים ספורים. רגע השיא הגיע כאשר פצחו החיילים בשירת ’אני מאמין’, תוך כדי שהם מצדיעים אל עבר תמונתו של הרבי נשי"ד, שוודאי רווה מהם נחת רוח רב ברגעים אלו.