הרבי אמר בתקיפות: "מהתחתון את פוחדת ומהעליון אינך?!"
שבוע שעבר כתבתי בטור זה על ההקלטות החדשות שנחשפו לאחרונה מהתוועדות של החסיד רבי מענדל פוטרפס מתאריך יו"ד שבט תש"מ ובין היתר הוא מספר את הסיפור על השוחט "ריגעלים" שהיה נוכח בהגעלת הכלים בביתו של הרבי הרש"ב ברוסטוב. הרבי נ"ע היה בעצמו מכשיר את הכלים. והיה מרתיח את המים ומכניס את הכלים ליורה הרותחת.
כאשר שפכו המים בקומה העליונה אמרה הרבנית שטערנא שרה לרבי כי היא פוחדת שהגוי שמתגורר למטה יעלה ויצעק על שפיכת המים והרעש. והרבי אמר לה בתקיפות: "מהתחתון את פוחדת ומהעליון אינך פוחדת?!" תגובתו של הרבי הרש"ב עוררה אימה ופחד וגם הוא, השוחט עצמו שעמד שם נאחז בחיל ורעדה.
ע"כ הסיפור והנה כששמעתי שוב את ההקלטה שומעים שר' מענדל מספר שהסיפור לא היה עם הרבנית שטערנא שרה כי אם עם כלתו של הרבי נ"ע הרבנית נחמה דינה. מנגד העירני חכם אחד שבספר שמועות וסיפורים להחסיד ר' פולע כהן הוא מספר זאת על הרבנית שטערנא שרה ולא על הרבנית נחמה דינה.
*
נחזור לענייננו.
ההתוועדות המדוברת עסקה בין היתר גם בחשיבותה של עבודת התפילה. ר' מענדל אינו מרפה ודוחק בתמימים שיקבלו על עצמם לעסוק בעבודת התפילה.
הוא פונה לאחד התמימים המבוגרים שעוסק ברוב זמנו בפעילות המבצעים ואומר לו: "אותו רבי שתובע ודורש מאתנו לעסוק במבצעים וב"ופרצת", הוא גם אותו רבי שדורש מאיתנו "עבודת התפילה"!
בתקופתנו עבודת התפילה היא לומר את כל המלים מבלי לדלג עליהן. להתפלל במתינות. הרבי לא דורש בדורנו להתפלל כל יום שעה וחצי כפי שדורש אדה"ז. הוא אינו דורש להתפלל כמו חסידי הרבי הרש"ב שהתפללו שלש שעות כל יום. הוא לא דורש להתפלל באהבה ויראה, מספיק לרבי 'אהבה מסותרת' אך חייבים להתפלל ולומר את כל התיבות כראוי ברצינות הראויה. וכן צריך ללמוד פרק תניא לפני התפילה.
יש המתפללים באופן של "יכירעוועט". מה זה יכירעוועט? לשם כך צריך לספר סיפור עם שני בעלי עגלה שהיו נוסעים ממקום למקום. האחד היה נוסע כברת דרך מסויימת כמו מכאן מכפר חב"ד לתל אביב בחצי שעה ואילו העגלון השני היה נוסע במחצית הזמן ברבע שעה. שאל הראשון את חבירו הכיצד אתה מגיע במהירות כזו? והוא עונה לו שהוא נוסע בדרך קצרה יותר, אמנם הדרך רעועה ומסוכנת כי כאשר יורד גשם הוא מסוגל לשקוע עם העגלה והסוס מבלי יכולת לצאת מהבוץ אבל הוא לוקח סיכון ונוסע בדרך זו כי הוא עושה "יכירעוועט".
זה היה ביטוי לאדם שבא להתפלל בבית הכנסת שהש"ץ אחז באשרי ובא לציון, והוא סיים את תפילתו יחד עם כולם. כשביררו כיצד התפלל ראו שהתחיל את תפילתו בקטע של "אתה הוא ה'" לפני אמירת הקרבנות שם נאמר "יכירו וידעו כל באי עולם וכו'" ובמקום להמשיך בתפילתו הוא פוסח ומדלג ל"יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך" שבתפילת עלינו לשבח וכך הוא מקצר את תפילתו בקלות ובמהירות... זהו בחינת תפילה בדרך קצרה אבל ארוכה כמבואר בתניא.
ר' מענדל מעורר את התמימים להתפלל בעבודה כי זוהי דרישת הרבי וממשיך לספר:
היה חסיד אחד (לא נקב בשמו) שכאשר הוא הגיע לאדמו"ר הצמח צדק וראה את הרבי, הוא התעלף מרוב התרגשות. לקראת שבת היו צריכים לשלוח אותו מליובאוויטש משום שהיה חשש שאם ישמע את דברי החסידות מהרבי הצמח צדק בעצמו הוא יגיע לכלות הנפש ויסכן את עצמו.
הרבי מהר"ש אמר עליו ש"ליבו פתוח כפתחו של אולם" והיה יוצא בלילה להקשיב לאמירת התהילים שלו. חסיד כזה הרי אמירה שלו היא אמירה. זו לא סתם אימרה זו 'אמירה'!
הוא היה אומר: "כשלומדים מתפללים וכשמתפללים לומדים" וכאן רבי מענדל מתחיל לבאר ולפרוט את האימרה הזו לפרטי פרטים. כשלומדים מאמר בס"ו צריך להתבונן בו בעת התפילה פעם אחר פעם ואם אין מתבוננים בו בתפילה אין ללימוד כל ערך. וגם התפילה עצמה מחייבת להתפלל מתוך התבוננות עמוקה בכל סוגיות החסידות שהוא עוסק בהן.
רבי מענדל פוצח בשיר "קול ביער" באידיש ומנגן אותו סולו כשהוא מטעים מלים בשיר לפי ההרגשים שלו. "ועל אביכם הזקן לגמרי שכחתם" מה הכוונה שואל ר' מענדל ב'ועל אביכם הזקן לגמרי שכחתם'? הכוונה היא שלומדים חסידות ומתפלפלים בלימוד אבל לא מתפללים! זוהי השכחה על האבא! שמזניחים את עבודת התפילה.
מי שחושב שהרבי תובע ודורש דברים אחרים מהרביים הקודמים אינו אלא טועה. מה שהרביים הקודמים דרשו בעבודת התפילה זוהי גם דרישתו של הרבי. מדובר ברבי אחד שבכל דור הוא ממלא תפקיד אחר אבל זה אותו רבי. הרבי הוא הרבי הקודם, הוא הרבי נ"ע, הוא הרבי מהר"ש הוא הצ"צ, הכל זה רבי אחד. בחב"ד אין עשרים רביים יש רק אחד! במקומות אחרים יש הרבה רביים וכל אחד יש לו את סגנונו ויחודיותו. בחב"ד כולם זה אותו רבי והרבי תובע עבודה שבלב וזו עבודת התפילה.
*
בשנת תשט"ז עמדו בהתוועדות מאחורי הרבי שני חסידים שבמהלך ההתוועדות דחקו זה בזה ואחד מהם לא נהג כבוד בחברו כראוי. הרבי הסתובב לעברו ושאל אותו: "מאי האי?" והרבי הוסיף ואמר לו "מה אעשה שחמי הרבי מינה אותך למפקד". אותו חסיד השיב לרבי "תעשה אותי לגנרל..." הרבי אמר לו "לגנרל יש ביטול, לחייל יש גם ביטול מה שאין כן למפקד".
החייל הפשוט מוסר נפשו עבור המלך לא עבור המפקד. המפקד נותן פקודות וצריך לשמוע בקולו אבל עבור מי החייל מוסר נפשו? אל המלך. במאמרים של באתי לגני הרבי מבאר שם שלצורך ניצחון המלחמה המלך מבזבז את כל האוצרות של אביו ואבות אבותיו ולמי הוא נותן את כל האוצרות? לפקידים. אבל עבור מי זה? זה מיועד לחיילים שמוסרים נפשם עבורו. החיילים הם אלו שיש להם ביטול משום שהם מוסרים את גופם ונפשם למלך בפועל ולכן הם חשים אותו ובטלים אליו.
*
כל אחד מכם צריך שיהיה לו חבר שיוכל לגלות לו את צפונות ליבו ולחשוף בפניו את צערו.. אי אפשר לנקות את הטינוף העצמי לבדו כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ולמי שיש חבר טוב יש לו גם רבי.
המשפיע 'חאצ'ע פייגין' אמר ששני בחורים עשו הסכם ביניהם שהם מספרים כל אחד מגרעותיו לזולתו. כנראה שהוא היה אחד מהשניים הללו אבל לא אמר לנו. אי אפשר לעסוק בלכלוך של עצמו כי כשטובעים בלכלוך א"א לנקות עצמו. חייבים דיבוק חברים כי השני ינקה אותך היטב וכך תנקה את עצמך.
*
תמה היריעה אך אינה דומה שמיעה לקריאה ובודאי ששניהם לא ידמו לראיה ולהשתתפות בהתוועדות של ר' מענדל ולחזות מקרוב שהיתה כולה מתוקה מדבש ונופת צופים.
ובעמדנו בסמיכות לי"א ניסן יום הולדת אבינו רוענו נשאב מלוא כפיים של התקשרות מעמוד התווך של חסידים בדור השביעי, שגידל אותנו וחינך אותנו בהתוועדויות המכוננות שלו וסלל דרך יצירתית לרומם את התמימים ללימוד החסידות, לעבודת התפילה ולהתקשרות לרבי ללא גבולות.
מאפשרים לכם לקבל
