פרדי הגר ז״ל היה סטודנט לונדוני שנסע לניו יורק בשנת 1969 בהיותו בן 21 כדי לפגוש את הרבי. נקבעה לו פגישת ׳יחידות׳ לשעה סנטדרטית למפגשים פרטיים עם הרבי, התור שלו היה ב2:45 לפנות בוקר. 

לא הכרתי את ר׳ אפרים הגר אבל אמש צפיתי בראיון שבו הוא מתאר איך הוא נפעם למראה סגנון האנשים המגוון כל כך בחדר ההמתנה אל הרבי, אנשים ואף נשים, צעירים ומבוגרים, חסידים ושאינם, לבושם ומראם המגוון לימד שהם באים כל אחד מעולם אחר לחלוטין וככל הנראה מעיקים עליהם דברים שונים וידברו עם הרבי על דברים שונים מאוד זה מזה, ובכל זאת, כולם כולל כולם ייצאו אחרי הדקות הספורות אצל הרבי מרוצים, מאושרים ובעיקר מסופקים מהמענה של הרבי. 

מדהים, לא?

תוך כדי צפיה בראיון שערכו עמו אנשי ג׳ם היקרים חשבתי לי, לרבי יש יום הולדת ביום ראשון הקרוב, י"א בניסן. אני מנסה ללמוד מהרבי הן מתורותו והן מהנהגתו, האם זה משהו שאני יכול ללמוד ממנו? האם היכולת הזאת לקבל אנשים שונים כל כך, שייכת רק ל׳רבי׳ במובן של ׳ראש בני ישראל׳, או גם לאיש פשוט מן השורה? האם להקשיב ולענות לכל אדם אלו הם כישורים של צדיק או שגם יהודי רגיל יכול?

היה שם עוד משהו שהוא אמר די מיד, שככה נתן לי כיוון שאולי משהו מכל זה שייך לכולנו, ואם כן, ודאי שיש לנו ללמוד מזה.

הנה מה שהוא אמר: כשנכנסתי אל הרבי והוא הביט בי בזוג העיניים הכחולות שלו, ההרגשה המיידית שהייתה לי היא שהוא ויתר על השינה שלו ובא כדי לפגוש אותי. לא הרגשתי שאני זה שבאתי לפגוש אותו, הרגשתי שהוא בא לפגוש אותי. הרבי היה לגמרי עירני והיה מרוכז ומעורב בי באופן טוטאלי.

שמתי לב עוד למשהו שראיתי ושמעתי אח״כ מאנשים רבים אחרים, הם באו לראות את הרבי כדי לזכות לפגוש אדם גדול, אבל מה שלמעשה קרה כשהם נכנסו ליחידות זה שהם פגשו את עצמם. ואם אתרגם במדיוק את המינוח acquinted בו פרדי הגר השתמש, הרי שהם לא רק באו לפגוש את עצמם אלא פשוט לעשות היכרות עם עצמם.

זה חתיכת 'וואוו' זה.

תארו לעצמכם אדם בן 20, 30 או 60, נכנס אל הרבי לכמה דקות בשעה של אשמורת, ובאותם דקות ספורות הוא מגלה את עצמו מחדש, הוא פוגש עומק נוסף של מי שהוא, או במינוח המדוייק של פרדי הגר הוא עושה עם עצמו היכרות. 

החלק השני הזה של דבריו קצת ענה לי על התמיהה שלי. לתת לאדם שבא איתך במגע את ההרגשה האמיתית שכרגע הוא מרכז עולמך ועניינך, זה די קשה אבל לא בלתי אפשרי. יש ודאי רמות של יכולת, עד כמה ולכמה זמן, אבל זה בהחלט אפשרי. אז הנה משהו שאני יכול ללמוד מהרבי לכבוד יום הולדתו: בשעה שאיש או אשה באים לדבר איתי, להתייעץ או סתם לספר את אשר על ליבם, אקשיב להם באופן מלא ולשם שינוי לא אחשוב על עצמי אלא עליהם. מי יודע, אולי זה יעבוד גם בשיחה עם אשתי וילדיי, להתרכז בהם באותן דקות.

אני לא באמת חושב שכולם ייצאו מרוצים ומסופקים מכמה דקות איתי, אבל בהחלט ברור שלי שככל שאצליח לשים את הזולת במרכז בשעה שהוא משוחח איתי, ודאי שהוא ייצא עם יותר כוחות, יותר שמח ומאושר מאשר אם הייתי מתרכז בעצמי.

שבת שלום ופסח כשר ושמח,
הרב זלמן וישצקי