בכיתתנו בישיבת תות"ל כפר חב"ד למד עמנו הרה"ח הרה"ת ר' ישראל נח וואגל מאנגליה. הרב וואגל שכיום מתגורר בקראון הייטס, הוא אוצר בלום של תורת הרבי וסיפורי החסידים. משחר נעוריו היה מלקט דברים הנדפסים וכן מקליט התוועדויות ואירועים ולאחרונה הוא שחרר מאוצרו כמה יומנים שכתב בשנות המ"מים וכן כמה הקלטות מהתוועדות י' שבט תש"מ של מורינו רבי מענדל פוטרפס.

 אי אפשר לתאר במלים את העונג הרוחני לחזור לאותם ימי הבחרות בכפר חב"ד ולשמוע את קולו של המשפיע הנערץ בקולו שלו, מתוועד ומנגן ניגונים ונוסך בתלמידיו מושפעיו מטענים של שמחה ו'עבודה'.

שתי הקלטות של יותר משעה העסיקו אותי השבוע ולא יכולתי להרוות את צמאוני. פעם אחר פעם האזנתי להן שוב ושוב והחויה הרוחנית אינה מוצאת רוגע. לטעמי, שום התוועדות חסידית אינה יכולה להחליף את ההתוועדויות ההן כשם שלר' מענדל אין תחליף.

אני מנסה להעלות על הכתב כמה מסיפוריו הנשמעים בהקלטות הללו אך ללא ספק אינני מתיימר להביא את הקורא אל אותם המחוזות שרבי מענדל הצליח להביא אותנו במתק לשונו ובשפתו החסידית העשירה שאין לה אח ורע.

באותה התוועדות דרש ותבע רבי מענדל מהמשתתפים בהתוועדות לעסוק בעבודת התפילה. כמו כן הוא שידל בכל כוחו ובכל פיקחותו את א' הבחורים, אורח שהגיע מישיבה שאינה חב"דית להתוועדות וניסה לשכנעו לעבור לתומכי תמימים.

כשדיבר אל ליבו של אותו בחור הוא סיפר לו כי הכיר את סבו מרוסיה ועל המסירות נפש שלו בחינוך ילדיו ועל כן מגיע לו שנכדו ילך בעקבותיו ויעבור לתומכי תמימים. "תן יריקה על העולם" קרא ר' מענדל לעברו כמה פעמים במשך ההתוועדות ["גיב אשפיי"] והקריאה עשתה את שלה וכיום הוא א' מבכירי השלוחים באה"ק לאחר שלמד כמובן בתומכי תמימים ועבר את המסלול הנכון.

בין היתר הוא סיפר לאותו בחור ולכולנו על הגאון רבי אייזל חריף שכאשר היה ילד היה משתובב עם חבריו לעיירה ולא ניצל כראוי את הכשרונות הנדירים שלו. הוא נקרא אייזל חריף על שם חריפותו הנדירה. 

כשהגיע אייזל חריף לגיל מצוות אמר לו אביו שיקח חבילת בייגלך וילך לחבריו ויתן לכל אחד מהם 'בייגל' ויאמר להם: "אויס חבר!" [=הסתיימה חברותנו!] וכך עשה: הוא הלך לכל חביריו, נתן להם הבייגל ואמר להם 'אויס חבר' ומאז התנתק מהם והתחיל לשקוד על התורה בגאונותו ובחריפותו.

"גם אתה" - פנה ר' מענדל לאותו בחור המתקרב - "לך תקנה בייגל'ס ותחלק לכל חבירך בישיבה הליטאית ותאמר להם: "אויס חבר!". החברים החדשים שלך הם התמימים שתלמד עמהם בכיתה כאן בכפר חב"ד.

*

סיפור נוסף סיפר רבי מענדל על אייזל חריף משנות מגוריו במינסק המעטירה. בעיר מינסק הסתופפו גאונים רבים ותלמידי חכמים מופלגים מתנגדים וביניהם גם הרב אייזל חריף. מפעם לפעם היו מקיימים כינוסי תורה בהם היו הרבנים דורשים כל אחד בתורו וכמובן שגם הרב אייזל השתתף בהם. היתה זו תחרות סמויה מי גדול ממי ומי מצליח בכוח תורתו וחידושיו להראות את יופי חכמתו ולגבור על חבריו.

א' הדברים שבהם היו מבליטים תלמידי החכמים בשיעוריהם ובדרשותיהם שהיו מזכירים רעיונות תורניים מאבותיהם. הם היו מכריזים כי יש להם חידוש מ"אבא מארי" שאמר כך וכך והיו מתפלפלים בדברי אבותיהם הגאונים.

לרבי אייזל חריף לא היה לומר דבר בשם אביו שכן אביו השתייך לקבוצת החסידים במינסק. הוא היה איש פשוט וחייט במקצועו. בין האנשים הוא נחשב ל"תהילים זאגער", היינו לאלו שכל תורתם הסתכמה באמירת מזמורי ספר התהילים. כשנתאספו חשובי מינסק לכינוס תורה וכל אחד אמר דבר בשם 'אבא מארי' אמר רבי אייזל חריף שאביו אומר ש"בגד חדש עדיף על פני בגד משומש". בכך רמז לשומעיו שכל אלו שחוזרים על דברי אביהם הם בגדר משתמשים בבגד משומש ואילו הוא משמיע "בגד חדש".

לאחר שסיים את דבריו שאל את אביו כיצד הוא התרשם מפלפולו ודברי החכמה שלו? אביו החסיד ענה לו שדברי התורה שלו היו די נחמדים אך הפריע לו מדוע  אמר לאורך כל השיעור שלו "און איך זאג", "און איך זאג", "און איך זאג". מדוע אתה חייב לומר כל הזמן ש'אתה אומר"?!

*

סיפור נוסף משמיע ר' מענדל באותה הקלטה על שוחט שאינני מצליח לקלוט את שמו שסיפר שהיה נוכח בהגעלת הכלים בביתו של הרבי הרש"ב ברוסטוב. הוא סיפר שהרבי נ"ע היה בעצמו מכשיר את הכלים. הוא היה עומד עם הטלית קטן שלו ומתאמץ ביותר כשכל גופו מתייגע וזיעה של מצוה היתה ניגרת ממנו. הוא היה מרתיח את המים ומגעיל את הכלים כשהכניס בעצמו את הכלים ליורה הרותחת.

בקומה התחתונה היה מתגורר הרבי הקודם ואילו הרבי הרש"ב והרבנית שטערנא שרה היו מתגוררים בקומה העליונה. כל זה היה בתקופה מאוחרת יותר אך בימים הראשונים כשהרבי הרש"ב התגורר למעלה הקומה התחתונה היתה מגורים של גוי.

כאשר שפכו המים בקומה העליונה אמרה הכלה הרבנית נחמה דינה לחמיה הרבי נ"ע כי היא פוחדת שהגוי מלמטה יעלה ויצעק על שפיכת המים והרעש. והרבי השיב לה בחדות: "מהתחתון את פוחדת ומהעליון אינך פוחדת?!". מאותו רגע הרבנית לא העירה מאומה כי תגובתו של הרבי הרש"ב עוררה אימה ופחד וגם השוחט עצמו שעמד  בצד נאחז בחיל ורעדה.

המנגינה המיוחדת והמוטעמת שבה הרבי הרש"ב אמר את המשפט המכונן הזה כפי שהיא נשמעת מפיו של רבי מענדל, לא ניתנת להכתב. צריך פשוט לשמוע אותו כדי לרדת לעומקו של המשפט המטלטל הזה.

*

כך נמשכת לה ההתוועדות ור' מענדל דוחק באותו בחור לקבל עליו החלטה לעבור לתומכי תמימים. ההוא מתקשה להחליט. אינו מסרב ואינו מאשר. ר' מענדל אומר לו שאולי עדיף לקבל את ההחלטה ביום למחרת ולא בלילה ונימוקו עמו:

"מדוע לא אומרים בחב"ד בליל הסדר את ה"חד גדיא"? מפני שישנה אימרה חסידית האומרת שבלילה לא אומרים "דזבין אבא בתרי זוזי" כי בטח הגדיא היה גנוב. העסקים הליליים גנובים. עדיף לחכות לבוקר ולעשות עסקים לאור יום. החלטות המתקבלות בלילה לא תמיד טובות ומצליחות, המתן איפוא לבוקר וקבל את ההחלטה הנכונה.

עמלק בגי' ספק וגם גי' של ברזל. עמלק מסית את האדם לשאול תחתית. כיצד הוא עושה זאת? הוא נעמד בצומת ובפרשת דרכים. כאשר האדם מגיע לפרשת דרכים הוא מכניס בו ספקות ובנחישות של ברזל הוא משכנע אותו לעשות רק צעד אחד קטן מוטעה ולא נכון. הוא מסיט אותו לדרך הלא נכונה בצעד אחד בלבד ועמלק יודע שלאחר הצעד המוטעה הוא ימשיך וילך קילומטרים ליעד הלא נכון ולצעד הקטן הזה ישנה השלכה נוראית. אבל העבודה שלו היא רק צעד אחד בצומת לכיוון הלא נכון.

עליך לקבל את ההחלטה הנכונה בהיותך בפרשת הדרכים בה הנך נמצא עכשיו ותעשה רק צעד אחד קטן בכיוון הנכון ומכאן תעלה על דרך המלך.

יתכן שבישיבה הנוכחית שלך נותנים לך כבוד ואחד מהדר את השני ואילו כאן כשתעבור לתומכי תמימים ישפשפו אותך, אבל לא נורא. אתה לא תצא מכאן חבול. משפשפים כאן היטב אבל לא חובלים אחד ברעהו. תסתכל על כל התמימים כאן, לכולם השיניים שלמות.. אף אחד לא פצוע.

כאן בתומכי תמימים תלמד את המאמרים של הרבי הקודם ותראה איך הוא מנתח באיזמל חד את הנפש הבהמית. הוא שם אותה על השולחן וחושף אותה במערומיה. יש מאמר של הרבי הקודם בו הוא כותב שהנה"ב כאשר האדם מחזיר חלק של חוב לחבירו הוא מרגיש מרומם משום שהוא חש שעשה מעשה נאצל שהחזיר חוב. מה אתה מרוצה מעצמך? הרי עדיין לא החזרת את כל החוב? וכאשר הוא מבקש גמ"ח וחבירו מסרב לתת לו הוא כועס עליו. מדוע אתה כועס עליו ורוטן? אולי אין לו כסף או שיש לו סיבה כלשהיא מוצדקת. "כללו של דבר: עיקר דרכו של הנה"ב שהוא דורש טוב לעצמו ומבקש תועלת מזולתו".

תומכי תמימים הוא עולם אחר לגמרי מהישיבה בה הנך לומד "גיב אף זיי אשפיי", תן להם בייגל ותאמר להם "אויס חבר" וקח את הפעקעלע שלך ותעבור לכאן.

לא אומר לך שכל התמימים כאן הם חסידים טהורים. יש כאן את כל הסוגים מעומק רום ועד עומק תחת אבל זה עולם אחר. יש כאן בחור שהוא "שייגעץ אמיתי". הוא אמנם שייגעץ אבל בחור אמיתי עם אמת נדירה. תעבור לכאן ותמצא לך את אלו המתאימים לך ותהיה יהודי חסידי. כאן יתנו לך שיניים ללעוס חסידות וקיבה לעכל אותה וכך תצליח להיות חסיד.

סבא שלך מסר את נפשו ואם תכנס לתו"ת תהיה חסיד בדרכו, ואם לא תכנס גם תהיה חסיד כי המס"נ של הסבא לא תלך לאיבוד אבל יהיה הבדל גדול בין השניים. 

ההתוועדות המדוברת עסקה בין היתר גם בחשיבותה של עבודת התפילה. ר' מענדל אינו מרפה ודוחק בתמימים שיקבלו על עצמם לעסוק בעבודת התפילה.

הוא פונה לאחד התמימים המבוגרים שעוסק ברוב זמנו בפעילות המבצעים ואומר לו: "אותו רבי שתובע ודורש מאתנו לעסוק במבצעים וב"ופרצת", הוא גם אותו רבי שדורש מאיתנו "עבודת התפילה"!

דיבורים רבים נסובים אודות עבודת התפילה ועל כך ועל עוד סיפורים של ר' מענדל בפרק הבא בע"ה.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]