בימים האלה עם ישראל מתכונן לחג הפסח, ובראש ובראשונה – ביעור החמץ. מנקים את הארונות והמגירות, ומשתדלים לסלק כל פירור של חמץ. אבל ביעור החמץ הפיזי נועד גם לעורר אותנו לחפש את החמץ שבלב ולהשמיד גם אותו.

ההבדל הבסיסי בין החמץ למצה מתבטא בתפיחת החמץ, בעוד המצה נשארת בגודלה הטבעי. החמץ מסמל את הגאווה ואת הרגשות השליליים הנלווים לה – כעס, קנאה ושנאה. לקראת הפסח עלינו 'לבער את החמץ' – לסלק מתוכנו את הרגשות השליליים האלה, ולעורר בליבנו אהבה, צניעות, הבנה והתחשבות בזולת.

אתגר מיוחד

המציאות הנוכחית יוצרת פיתוי גדול להיסחף בתוך הנחשול הגואה של רגשות שליליים. אם אני מרגיש ששונאים אותי, אך טבעי שאשיב בשנאה נגדי. אם משמיצים אותי, אשמיץ בחזרה. אם מציירים את דמותי בצבעים שחורים ומעוּותים – אעשה כן גם ליריביי.

התוצאה תהיה שכולנו נחיה בתוך ביצה עכורה של רוע ושנאה, חרפות ונאצות. הלבבות שלנו יתמלאו ברגשות שליליים, והאווירה שסביבנו תהיה מעיקה וקשה. בסוף נבין שההיגררות לזירת ההתגוששות לא עשתה טוב לאיש מאיתנו.

דווקא העת הזאת מעניקה לנו אתגר מיוחד במינו – להישאר נקיים, טהורים, חיוביים. להשיב אהבה על שנאה, ברכה על קללה, מילה טובה על מילים קשות. אם מישהו אומר לך: "אני שונא אותך", השב לו: "ואני אוהב אותך". אם הוא אומר לך: "אתה לא אחי", אמור לו באהבה ובידידות: "ואתה כן אחי".

תגובה כזאת אינה מבטאת חולשה. להפך, זה החוזק האמיתי. חכמינו קבעו: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". ההתגברות על יצר השנאה, על הכעס, על התשוקה להשיב מלחמה – היא הגבורה האמיתית. להישאר מי שהננו, עם עולם הערכים שלנו, ועם האהבה לכל יהודי והאחריות לכלל ישראל – כאן טמון החוזק שלנו.

בהגדה של פסח אנחנו קוראים את הפסוק (דברים כו,ו) "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים". אחד הפירושים לפסוק זה הוא, שהמצרים הפכו אותנו לרעים. הרוע שלהם דבק בנו. הם גרמו לנו להגיב ברוע על הרוע שלהם, וזה עצמו פגע בנו.

ארוכה הדרך לחירות

זה 'ביעור החמץ' שעלינו לעשות עכשיו – לסלק את ה'חמץ' הפנימי ולהכניס לליבנו את ה'מצה'. להתעלם מהאווירה השלילית ולחפש את החיובי והיפה אצל הזולת. לראות בכל יהודי את הנשמה הטהורה שבקרבו, ולהאמין באמת שבתוך-תוכו טמון טוב נפלא.

ככל שנסגל לעצמנו גישה זו, נפנים אותה ונרגיש כך באמת – היא תעורר אהבה גם בלב הזולת. הבעל-שם-טוב לימד שהזולת הוא מראָה – הוא משקף אליך את עצמך. אנחנו רואים בזולת את המגרעות שלנו. ולהפך, כשאנחנו משדרים כלפי הזולת רגשות חיוביים של אהבה, כבוד והערכה – יתהפך גם ליבו לחוש רגשות אלה כלפינו.

האתגר אינו קל, אבל חג הפסח עצמו אינו חג קל. יש הרבה עבודה בביעור החמץ, כי ארוכה הדרך לחירות, אבל בסוף נצא מ'מצרים'.

המאמר פורסם ב"שיחת השבוע"