כך בניתי ארמון | שיר

עומד אני בראש ארמון

ילד (נכד) מצלצל בפעמון

עולה הצעיר מדרגות המון

מתאמץ לא להחליק במדרון

הנה מגיע הוא עד אלי

חבלות בפניו, קורא: אללי!

ואני ברוך מושיבו עלי

מכנסיו קרועות כבגד בלאי

"אבא שלי" הוא בוכה בקול

"פגעו בי, השפילו" מגמגם בלי קול

"זרקו עלי אבן, דרדרוני לשאול"

"מה לעשות?" אוזר כוח לשאול

ואני בעיניים עם חדוות נעורים

ובקול שסבל הרבה מכאובים

קרב אל החלון, ידיים נותנים

מציצים החוצה, על הנוף משקיפים

"דע לך נכדי, הקשב לדברים

קח לך אותם כדרך חיים

כשהייתי בגילך פגעו בי אנשים

חיצים נזרקו עלי ומטר אבנים

מכל אבן שנזרקה בניתי מגדל

בכל יריקה הדבקתי חומה

בכל חפץ שהושלך ריהטתי מבנה

וכל עלבון הפך לכוח מחולל מפנה

ברבות השנים בניתי ארמון

מכל אלה שנועדו להביאני לאבדון

והנה הם הלכו לכיליון

ואתה ואני צוחקים מהחלון

נכדי הקט, ילד מקסים

היישר מבט, ראשך תרים

והילד מחייך בחיוך של מנצחים

ארמון הוא הלך לבנות מאבנים