גם בזמן הזה נוגע הציווי יין ושכר אל תשת

בשבת פרשת שמיני תשכ"ג, בשיחה ארוכה ומיוחדת, הרבי שם הגבלות חמורות במיוחד על שתיית 'משקה':  "בפרשתנו פרשת שמיני אומרת התורה "יין ושכר אל תשת", והגם שבפשטות הרי זה אזהרה לכהנים בלבד ורק בזמן הבית, עם כל זה, נקראו כל ישראל בשם "ממלכת כהנים", ובית המקדש הרוחני הוא בשלמותו גם בזמן הזה, במילא נוגע גם בזמן הזה הציווי של "יין ושכר אל תשת".

לעשות קידוש רק על יין ולא לשתות יותר מרוב כוס

"בנוגע לפועל – שיעשו קידוש רק על יין ולא על משקה... וגם בשעה שעושים קידוש על יין שלא ישתו את כל הכוס, כי אם לא יותר מרוב כוס" (חוץ מד' כוסות של פסח שצריכים לשתות את כל הכוס).. וכך גם בנוגע להתוועדות חסידית, יכולים לומר לא יותר מאשר ג' פעמים "לחיים", ושיהיה רק על כוסות קטנים, באופן שכל שלשת הפעמים לא יהיו יותר מרביעית מצומצם". (תורת מנחם לו' פרשת שמיני)

גם אחרי ארבעים שנה צריך למעט בשתיית משקה

באותה שיחה אמר הרבי שאיסור שתיית משקה "שייך בעיקר לאלה שלפני גיל ארבעים, אבל גם אחרי גיל ארבעים צריכים למעט בשתיית משקה, וגם אלו שלאחר ארבעים, שאז "משתי מעליא" עליהם למעט בזה, וצריכה להיות אצלם השתייה מ'יינה של תורה', שהיא פנימיות התורה.  וכל הנ"ל הוא בנוגע לכל ימי השנה, הן בחול והן בשבת והן ביו"ט, ונוגע לכל המקומות הן במדינה זו והן במדינות אחרות, ומסתמא יפרסמו וימסרו את זה גם לאלה שאינם מצויים כאן כעת". (תורת מנחם לו' פרשת שמיני)

גם בפורים יש הגבלות על שתיה

באותה שיחה הרבי דיבר גם על יום הפורים ואמר:   "רק בנוגע ליום א' בשנה – פורים, אינני רוצה להתערב מצד שני טעמים: טעם אחד הוא מצד זה שבפורים צריכים לאחוז ב"עד דלא ידע", ובשעה שאוחזים ב"עד דלא ידע", הרי ודאי שלא יהיה הדעת של היצר הרע לשכנעו לקחת 'משקה' וטעם השני והוא העיקר כיון שעד פורים מסתמא כבר יבוא משיח שאז הרי יהיה "כולו משקה". בשנים מאוחרות יותר הרבי הבהיר שההגבלות נאמרו גם על פורים ובפרט לתלמידי הישיבות, ומספר פעמים ביקש הרבי שאחד הנוכחים בהתוועדות יוציא את הרבים ידי חובת "עד דלא ידע" ( תורת מנחם לו' פרשת שמיני ')

נבהלתי להסברא לקדש על יי"ש היפך הגמור מציווי נשיא דורנו

בנוגע לקידוש על 'משקה' כבר במכתב  שכתב הרבי בה' טבת תשכ"ג הוא שולל בתכלית עשיית קידוש על 'משקה' ". . כן נבהלתי להסברא לקדש על יי"ש. ועל כל פנים  לקדש את שתיית היי"ש, היפך הגמור מציווי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו. ובודאי תיכף לקבלת מכתב זה ינקטו באמצעים הכי מוחלטים לתיקון כל זה. ויבשר טוב בזה בחוזר. פשוט שכל הנ"ל מכוון לכל אחד ואחד מהם שנהגו כנ"ל . .". (תורת מנחם לו' 352  בהערה)

שמירת התקנה אבן הבוחן אם אוחזים ב'ידית'

בשיחה  חג השבועות תשכ"ח: "כאן לא נוגעים כל התירוצים ואמתלאות שעונים, שיש ענינים יותר גדולים שלא צייתו, צריכים לדעת שזה לא דבר קטן, ואדרבה, זה יכול להיות אבן הבוחן אם אוחז ב"קליאמקע" או לא, כאן לא נוגע החכמה'לעך והפשט'לעך שלומדים, שהרי זה ענין שהרבי אמר וציוה להדפיס שזה דבר מאוס ואם זה לא היה דבר גדול, למה ציוה להדפיס, ובמילא סימן שזה נוגע, ועד לדורי דורות – שמשקה זה דבר מאוס". (תורת מנחם נג')

שתיית המשקה מזיקה להפצת המעיינות

כבר בשנים הראשונות לנשיאות הרבי אנו מוצאים שהרבי שלל בתוקף שתיית משקה במכתב מיום ח' כסלו תשי"ג להרה"ח ר' פרץ מוצקין כותב הרבי:"ומה שכתב במוסגר על ענין המשקה, לדעתי הנה מצד שני עניינים נשתנה המצב מאז, שהיה מנהג רווח עניין שתיית המשקה בשופי. א) כי נתנו כבר הכחות לאנ"ש, על ידי רוב המאמרים הקלים והשיחות בענינים של הסברה והבנה לפעול על השומעים מבלי שיהיו זקוקים למשקה בשופי, ודי ומספיק גם המעט שבזה. ב) כיון שבזמן האחרון ביחוד נדרש מאתנו בהדגשה יתירה הענין דהפצת המעיינות חוצה, הנה עלול ענין השופי דמשקה לבלבל לזה ביותר, מה שלא היה נוגע כל כך בזמן שהפצתה היתה מצויה בהד' אמות של החסידים ואנ"ש בלבד". (אג"ק ז' נח')

ידועים דברי רבותינו נשיאנו נגד שתיית משקה

במכתב נוסף מתאריך כ' מר-חשון תשי"ח: "והנה כבר ידועים דברי רבותינו נשיאנו נגד ענינים כאלו, ז.א. נגד שתיית משקה בכלל מלבד בזמן שמחה, וגם אז במדה מוגבלה, וכל אחד ואחד באופן המתאים אליו, ז.א. באם יש חשש ומורא שישתכר אפילו במידה קטנה של משקה, גם במדה זה אסור ענין השתיה. ואם אפילו בענין שלא בפרהסיא דרשו את זה, על אחת כמה וכמה בעת התוועדות ברבים . . והנה רבותינו דרשו את זה, זה עשיריות בשנים ומכמה דורות, ובימינו אלה דרישה זו עוד תקיפה וחמורה יותר, כיון שמחד גיסא על כל אחד ואחד מוטלת החובה להפיץ המעיינות חוצה, לכן עליו להזהר ביותר וביותר מכל ענין שיכול לקלקל בזה...ולאידך גיסא הנה דווקא בעקבתא דמשיחא מתגבר חשך הגלות, ובמילא גם חומר הגוף, שלכן ענין האמור (לא רק במדה להשתכר אלא השתיה בכלל) עלולה להגביר את החומר ולהביא על ידי זה לכמה תוצאות שליליות ואסורות" (אג"ק טז' פב')

בנוגע להתוועדות לא ראיתי תועלת ממשקה המשכר

במכתב נוסף מי' סיון תשי"ז הרבי כותב: "בהנוגע להתועדות ובפרט בהנוגע לאברכים לא ראיתי תועלת ממשקה המשכר חס ושלום, נוסף על הענין דפעולה ורושם בלתי רצויים כלל וכלל" (אג"ק טו קפח')

הרבי אוסר ללכת לתהלוכות מי שלא שומר על גזירת המשקה

ביחידות מבהילה לחברי המזכירות והנהלת צא"ח ב' סיון תשכ"ח, הרבי  הורה לפרסם בשמו הודעה מיוחדת שגם הוגהה על ידי הרבי בכתב ידו הקדושה: "כיון שמתקרב חג השבועות ובשבועות הולכים הרי ב"תהלוכה" הרי מכיון שהגיעוני ידיעות שישנם כאלו שהתחילו שוב להקל בנוגע למשקה הנה בנוגע להנהגתו של כל אחד הרי ישנה לכל אחד בחירה לעשות כרצונו היפך בקשתי בזה.

"אך בנוגע ל"תהלוכה" דשבועות שזוהי הרי השליחות שלי, מבקש אני למסור שאלה שאינם שומרים על התקנות בנוגע למשקה, אינם שלוחיי ומבקש אני מהם, שלא ישתתפו בתהלוכה. הדברים אמורים גם בנוגע לנסיעה בקיץ בשליחות המל"ח, בנוגע להליכה בשמחת תורה לבתי כנסת לשמח יהודים וכיוצא בזה. בנוגע להנחת תפלין עם יהודים – זהו דין בשו"ע שכל אחד מחויב בזה, אך בנוגע לדברים שהם שליחויותיי (כמו אלה שנזכרו לעיל) מבקש אני שהם לא ישתתפו בהם. (תורת מנחם נב' 414)

הרבי מחמיר את גזירת המשקה

בשיחת ש"פ דברים תש"מ דיבר הרבי באופן נחרץ:  "מה שלא מדברים על זה בכל התוועדות, הוא לא בגלל (כפי שאחרים טועים ומטעים, ושוטים חושבים) שנהיה בזה שינוי לקולא, אלא אדרבה אם נהיה בזה שינוי הוא רק לחומרא שבמקום שיהיו מותרים לקחת ארבע כוסיות ייקחו רק שלש כוסיות. ושלא יעשו שום קונצים וייקחו שלש כוסות גדולות, ואפילו שלש כוסות אמצעיות, אלא הכוונה היא אכן לשלש כוסיות קטנות. ולאלו שאינם יכולים להתאפק . . זהו לא מצד ענינים של קדושה וחסידות".

לומדים בתומכי תמימים ועושים היפך הוראת נשיא הדור

בשיחת שבת פרשת שמיני תשמ"א, הרבי מכוון את דבריו בפרט לתלמידי הישיבות שר"ל מתנהגים היפך ההוראה: "המשה רבינו שבדורנו נשיא דורנו אומר עכשיו ובפרט לתלמידי הישיבה ש"יין ושכר אל תשת" שהרי התלמיד ישיבה (וכל היהודים) הם ממלכת כהנים ובמילא אסורים הם בשתיית יין בשעת עבודתם".

ובשיחת ש"פ בלק תשד"מ  "לדאבוננו, ישנם תלמידים שחושבים להיות "שפיץ חב"ד" – על ידי זה שיתנהגו היפך הוראה הנ"ל! הם מנצלים את העובדה שלומדים ב"תומכי תמימים" כדי לעשות דבר שהוא היפך הוראת נשיא הדור! כיצד יתכן לחשוב שענין זה יוסיף בהבנת החסידות וכיוצא בזה – כאשר יודעים שהנהגה זו היא היפך הוראת נשיא דורנו?!... ומה שישנו "משפיע" "משגיח" או "ראש ישיבה" שרואה זאת ואינו עושה מאומה למנוע את הדבר, אף שיודע שהנהגה זו היא היפך ציווי נשיא דורנו – הרי הקושיא היא עליו!..."

צריך להיות הקפדה בעניין ההגבלה בשתיה

השיחה האחרונה ששמענו לעת עתה בנוגע לגזירת המשקה היה בשבת פרשת חקת תנש"א                   "ומובן שצריך להיות הקפדה בענין ההגבלה בשתיה, הגבלה הקשורה עם ענין שלמעלה ממדידה והגבלה. ישנם אמנם כאלו שנקראים "שפיץ חב"ד", ולכן הם חושבים שהגבלות אלו לא נאמרו בנוגע אליהם. ועל זה אומרים להם – דוקא משום שהוא חושב שההגבלות לא נאמרו בנוגע אליו, לכן הכוונה בדברים היא דוקא אליו! ומה שהוא טוען שהוא "שפיץ חב"ד" – הרי ראשית, זהו ספק אם הוא "שפיץ חב"ד"; ושנית – לא זהו ענינו של "שפיץ חב"ד"! ענינו של "שפיץ חב"ד" אמיתי הוא – הוספה בהפצת המעיינות חוצה, שזהו ה"חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, ואין לך רשות להרהר אחריה" דרבותינו נשיאינו, בין אם הוא מבין זאת ובין אם לאו!". (תורת מנחם תשנ"א ג')

ומה יעשו הבעלי בתים?

כאשר הרש"ג ע"ה שאל את הרבי בחג הסוכות תשכ"ט בעת סעודת החג "מילא הבחורים יכולים לשמוח בשמחת בית השואבה על ידי שישקו את עצמם ב"יינה של תורה" אבל כיצד ישמחו הבעלי בתים? הרבי ענה: "זו "שאלה" חלשה, שכן גם הבעלי בתים יכולים ללמוד". למחרת היום כששוב הרש"ג העלה את הדברים בסעודה,  סיפר הרבי לרש"ג  ש"המשפיע ר' גרונם היה מתוועד באופן שהשומעים לא שתו בכלל וגם המתוועד בעצמו לא לקח הרבה ורק כוסית אחת עמדה על השולחן, וגם זו לפעמים לא נגמרה כולה – והעיקר היה שזה פעל". (המלך במסיבו א')

אלו שיזרקו מגבות צודקים

מספר המזכיר הרה"ח ר' יהודה לייב גרונר: "בשנת ה'גזירה' על משקה בחודש מנחם אב  תשכ"ג, נכנס ל'יחידות' אחד החסידים, שהיה בגיל שבעים ויותר. בצאתו סיפר לי: בעת ה'יחידות' שאלתי את הרבי: היות שזה כבר עשרות בשנים שהנני נוהג לקדש על יי"ש בשבת ביום, אך עכשיו, לאחר השיחה בנוגע ל'משקה', חוששני שאם אעשה קידוש בבית-הכנסת על יי"ש, הבחורים וכו' יזרקו עליי מגבות, והנני שואל מה לעשות. אמר לי הרבי: אלה שיזרקו את המגבות – צודקים! (עד כאן דבריו). הרי מפורש יוצא מפי כוהן גדול, שאפילו בגיל שבעים ומעלה אין רוח חכמים נוחה לקדש על יי"ש." (קובץ 'התקשרות' 735)

"שיכור" אינו "חסיד", ועל אחת כמה וכמה חב"דניק

בשני התבטאויות מעניינות של הרבי בשנת תשמ"ח להגבלות על ה'משקה':

"אלו שמבינים שעדיין לא אמרו "לחיים" כדבעי – יאמרו עוד הפעם "לחיים", ומתוך שמחה וטוב לבב, שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, אבל, כמובן, בהגבלות הידועות, באופן של ד"ידע" דוקא, ובהדגשה יתירה – כראוי לדרך חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)". (ש"פ ויק"פ תשמ"ח)

 "ופשיטא, שאין הכוונה לשמחה על ידי  שתיית כוסית ועוד כוסית כו', עד למצב של שיכרות – כי, "שיכור" אינו "חסיד", ועל אחת כמה וכמה  חב"ד'ניק, שאצלו מודגש יותר ענין של ההבנה וההשגה, ויתירה מזה: "שכרות" – שייכת ללוט" (תורת מנחם תשמ"ח ד ש"פ תצא)

אין צורך ב'משקה' אפשר  להתוועד על סודה

הרב יצחק הולצמן נכנס ליחידות לרבי בחודש אדר בשנת תשל"ו,  ושאל בכתב לגבי התוועדויות עם 'משקה' בישיבות תיכוניות. הרבי הגיב בצורה מיוחדת: הוא הרים את שתי ידיו הקדושות על השולחן, הגביה את עיניו הק', דפק בחוזקה על שולחנו ואמר: "אין צורך ב'משקה', אף לא ביין, אפשר פשוט להתוועד עם סודה."