משה כהנא

המשעולים של כפר חב"ד, 'ספוגים' בר' אשר קדוש ע"ה.

משעולי ה'שיכונים הרוסים' כפי שכונו בכפר, בין ביתו של ר' אשר קדוש ובין בית הכנסת לעולי מרוקו, בינות לשיחים והמדשאות.

הנה, ר' אשר הלך כאן בכל יום ויום, מאז שבנו את השכונה.

הלך לשיעור הגמרא השבועי, הולך לשחרית מוקדמת, למנחה וערבית. הלך לשיעור 'הזוהר הקדוש', שהסתובב בין בתי חסידי חב"ד עולי מרוקו, והתקיים גם בביתו.

הלך לשיעור הזוהר הקדוש, שהרבי מסר דרכו ללומדים 'כוס של ברכה' ואמר ש'זו התוועדות'!

יהודי יקר ואהוב, 'מעמודי התווך של הכפר' וזו לא קלישאה. זה מן המעט.

זקנו שהאפיר יורד על פי מידותיו, מתבדר ברוח, והוא מחייך. מחייך לכל אחד שעובר ופוגש בו, מתעניין בשלומו. עונה מתון מתון, בעיניים שכבר ראה בהן הכל. ניצול טבח בית הספר למלאכה בכפר חב"ד, יחד עם אחיו הקטן ממנו מאיר.

ברבות השנים שירת במלחמות ישראל, ששת הימים ויום הכיפורים כשיריונר, תחת פיקודו של אריאל שרון. רוב הדברים שראה – נצר בליבו.

משעולי בית הספר חב"ד ביפו, גם הם 'ספוגים' בר' אשר, הוא חינך שם דורות.

*

זוכר אותו מגיע אחרי הצהריים ללמד אותנו בתלמוד תורה בכפר חב"ד מקצועות חול, עם ה'פורד קורטינה' הישנה והמאובקת שלו. למרות העייפות לאחר יום חינוך מתיש בבית ספר חב"ד ביפו, שמר על אווירה מצויינת בכיתה.

יש כמה סוגי תמריצים לכיתה חרוצה, אצל המורה ר' אשר זה היה סיפור מכלי ראשון. על הקרבות בהן השתתף, על ההפוגות שבהן היה כתובת להנחת תפילין של הלוחמים. 'הקמע של הפלוגה' היה ר' אשר. כולם רצו לקחת חלק במצווה. "וראו שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

על הטבח שאירע בבית הספר למלאכה שממנו ניצול לא אהב לספר, אלא רק במקרים מיוחדים כשממש התחננו, והעייפות של אחר הצהריים, בימים שמאוורר תקרה היה זורק אוויר חם וטרם המציאו את הפלא שנקרא מזגן, אילצה אותו לספר משהו כדי לרענן את הריכוז בכיתה.

הוא סיפר בכאב את האסון המטלטל, וכיצד מעוצמת הירי הקרוב ממנו ניצל בנס, הוא לא יכל לשמוע בשעה הראשונה שלאחר האירוע. מה שעניין אותו היה דבר אחד: להציל כמה שיותר מחבריו ואת אחיו הקטן ממנו, מאיר. בכוחות על אנושיים, בעודו בן 12 בלבד, הוא גרר שני פצועים לחדר המגורים, עד שהגיעו כוחות הבטחון ובדקו 'שאין עליו חורים של קליעים". כך ממש סיפר לנו. זה היה מצמרר לגמרי.

הוא שילב 'ספרא וסייפא' במלוא מובן המילה: נוכחותו לבד נסכה בטחון מסביב.

טיפח כמעט 'בקנאות' בפן החיובי את בית הכנסת 'הרשב"י' לעולי מרוקו בכפר חב"ד. עם השנים, חלק ניכר מחסידי חב"ד עולי מרוקו שהתפללו בו הלכו לעולמם, ויותר ויותר נשא העול על שכמו. לפאר את בית ה', לדאוג לתפילות והמניינים, והשיעורים הקבועים.

ר' אשר קדוש ע"ה מקשיב לשיעור בבית הכנסת לעולי מרוקו בכפר חב"ד

אבי הרה"ח ר' חיים כהנא ז"ל, היה משכים קום בשבתות כדי להתפלל במניין של בית הכנסת לעולי מרוקו משום שלא היה להם כהן, בכדי לברכם בברכת כוהנים. כל זאת מידי שבת במשך שנים רבות. המתפללים העריכו זאת מאוד ור' אשר כמובן בתוכם.

היום יום שישי, ליוו מאות מתושבי כפר חב"ד, ותלמידיו לשעבר את המחנך היקר, ר' אשר קדוש ע"ה, במשעולי חייו, שהיו 'ספוגים' בו: בית הכנסת לעולי מרוקו 'הרשב"י', בית הכנסת בית מנחם, ובית הספר למלאכה, שם היה מתלמידיו הראשונים שכתבו בדם של ממש את ההיסטוריה שלו.

ולא פחות מאלו, משעולי הלב של כולנו. תלמידי ר' אשר בכל מקום ואתר.

הרב אשר, אתה כבר חסר לכולנו.

יהי זכרו ברוך.