לצבוע | טור לפרשת שבוע וצמיחה אישית
חוג חדש. מהססת. כן, לא, בוססת. נחלצת. אחת, שתים. ראש קופצת. קדימה, אחורה. פורצת. חותרת למצוינות, הישגים. מזנקת ליעדים. נושמת אוויר, אתגריות. הנעה, הנאה. ים חיוניות. בלי תחרותיות. נכשלת, קמה. לוקחת מרווחים. לא "הכל או כלום", רואה גם טווחים.
ואז לופתת, כוספת. לַלֹּא מושג נסחפת. יעד קסום, מושלם. אוּטוֹפִּי כזה, בלי פגם. חיה בַּפער בין המצופה לָאפשר. עוד דיוק, כבר… דוחה למחר. חייבת מלוא המידע על קורס, עבודה. רופא ללידה. שיהיו מעולים, מעל למידה. ביקורתית, חֲרֵדָה. לא מרוצה. יראה מכישלון, אכזבה. להיות לא שווה. נמנעת, נאחזת חזק במקפצה. שוב מחמיצה…
על בניית המשכן נכתב בהרחבה בפרשת תרומה - איך, מה. כמה וממה. בהמשך, בתיאור הבנייה, מופיע הפסוק “כאשר ציווה ה’ את משה” שוב ושוב. האם הייתה התאמה בוודאות? ללא טעות? ושמא פער בין ציווי למציאות? משיב התלמוד: לקח הקב"ה בחשבון חוסר מושלמות. עשייה, התקדמות. גם השתלמות. אנושיות לא יוצרת שלמות.
פרפקציוניזם - חיובי או שלילי? מושלם או לא הכי? צובע את הרע בשכבה בהירה. יפה כזו. יהירה. לא חשוך מרפא, יש פתרונות. חשיפות מתונות. להתנסות בחוסר שלמות, לחוש עמימות. לדמיין את הרגע אם ניכשל, איך נסתגל. לתרגל. להיות בחמלה, לצ'פר. להשוות ביני לעצמי, לא לאחר. הכל טוב, ואפשר לשפר.
כי שאיפה למצוינות מניעה, וחתירה לשלמות - מניאה…
זמני הדלקת נרות:
לוגנסק - 17:44
קייב - 17:12
באר שבע - 17:15
חיפה - 17:03
ירושלים - 16:53
תל אביב - 17:12
שבת שלום!
חנה גופין
מאפשרים לכם לקבל
