יוצא לי לפעמים להיות לעזר לאנשים, פעם פנים אל פנים ולרוב בזום. כמעט תמיד מדובר באדם או בזוג שמרגישים לא מספיק בסדר עם עצמם, כל אחד בתחום אחר. כמעט תמיד מדובר באדם שבשלב מסוים אומר: אני לא יכול, אני לא מצליח, אני לא אצליח, אין לי את היכולת ואין לי את הכוחות. רמת השכנוע העצמית שלנו באי היכולת שלנו כל כך גבוהה, עד שלפעמים לא רואים דבר מלבד זה וזה משתק וכואב.

התפקיד שלי באותו הרגע הוא להביט פנימה מעבר למילים שלהם וכן לראות את היכולות והעוצמות שלהם. אני מודה, שלפעמים זו לא משימה קלה. לפעמים האנשים שמולי עטויים שכבות שכבות של דימוי עצמי נמוך, עד שלפחות באותן נקודות בהן אנו עוסקים אי אפשר לראות את היכולת שכן קיימת. אז מה בכל זאת עוזר לי להביט מבעד לאותן שכבות? האמונה הפשוטה, שלכל אדם יש סט כלים אותו הוא קבל מאת ה', סט כלים ייחודי רק לו שבעזרתו הוא יוכל להתגבר ולהתמודד עם כל מה שנקרה בדרכו.

*

ואיך כל זה קשור לפרשת תרומה?

על הפסוק  "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים" עולה התמיהה, מניין היו להם לבני ישראל עצי שיטים במדבר? ועל זה יש את דברי מדרש תנחומא המפורסמים, שרש"י המפרש פשוטו של מקרא אף מביא מהם בפירושו על הפסוק: "יעקב אבינו צפה ברוח-הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר והביא ארזים למצרים ונטעם וציווה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים".

עזבו את זה שיעקב ירד למצרים והביא עמו שתילים של עצי שיטים למשכן, לא באמת פלא על אישיות כמו יעקב אבינו שלקח את הכל בחשבון וכבר בירידה לגלות התכונן לגאולה. נסו לחשוב רגע על בני ישראל העבדים שסובלים תחת המצרים. אני מתאר לעצמי שרבים מהם שכחו בכלל את העובדה שיש עצי שיטים מוכנים למשכן והצעירים אולי כלל לא ידעו על כך, האנשים היו עסוקים לשרוד את היום ולגמור את החודש. מי בכלל חשב או ייחס חשיבות לעצי שיטים שגדלים באיזה יער שלפני מאתים שנה יעקב נטע בקצה ארץ גושן?

וכשבאו לחשוב על משכן והם הביטו סביב לחפש עצים, כמו שאני מכיר את בני ישראל בטח היו רבים שאמרו למשה: רבינו אבל מאיפה נביא לך עכשיו עצים פה במדבר? ומשה רק הביט פנימה מעבר למילים שלהם ואמר להם: יש לכם עצים, הם קיימים, אני יודע שהם קיימים, האמינו לי. ואתם, במקום לומר לי שאין, לכו לבדוק ולחפש איפה הם העצים ואז תגלו להפתעתכם שהם היו אתכם כל הזמן.

יש כאן חתיכת מסר. כשאנו בטוחים שאין לנו את היכולת, לא מסוגלים ולא כשירים, כדאי להיזכר בעצי שיטים של המשכן ולחשוב, שאולי, רק אולי, מישהו נטע בנו את כל מה שצריך בשביל להתקדם ולנו לא נותר אלא להכיר בזה, להאמין בזה ולגשת לחפש את זה.

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי