השבוע ביום שלישי חל יום היארצייט השני של דודי הגאון רבי חנניה יוסף אייזנבך ע"ה וכבר סופר עליו בכל בימה שהיא על עשייתו הרבה למען כבוד שם ליובאוויטש וכבוד שם מלכותו של הרבי במשך שנים רבות.

אחד הסיפורים המעניינים שעדיין לא סופר התריש בסוף שנות המ"מים, ואם הסיפור יהיה לתועלת היה זה שכרי, למרות הנטיה שלא לעסוק בעניני שלילה מיותרים.

באותן שנים היה פונה הרב אפרים וולף ע"ה לדודי והיה מבקש ממנו להצטרף לחברי אגודת חסידי חב"ד באה"ק. למרות הפניות החוזרות ונשנות, דודי סירב לבקשה הזו ונימק זאת בפני הרב וולף כי עיסוקו שלו הוא בתורה ולהעמיד תלמידים הרבה ולעניות דעתו על חברי אגו"ח להיות מבין אלו העוסקים בפועל בניהול מוסדות הרבי ומפעליו.

למרות סירובו המשיך הרב אפרים וולף לבקש ממנו בכל עת מצוא להצטרף בכל זאת והדוד לא מצא לנכון להצטרף כיון שחשב שאין לו הרבה מה לתרום בפורום הזה.

באחד הימים שח לפני אחד מידידיו הרבנים את בקשתו החוזרת ונשנית של הרב וולף ועל כך שהוא מסרב לכך. אותו ידיד שידע היטב את כל אשר נעשה מאחורי הפרגוד, גער בו ואמר לו: "היה עליך להבין שאם הרב אפרים וולף משדל אותך בכל כוחו להצטרף הוא לא עושה זאת מדעת עצמו!" הדברים פעלו את פעולתם ובהזדמנות הראשונה הוא אישר את צירופו לאגו"ח כחבר מן המנין והוא שימש בתפקידו זה כשנה ומחצה.

באחת ההתכנסויות של חברי אגו"ח בה נכח הועלתה לדיון תחילתה של פרשה בלתי נעימה שנראה היה שעומדת להתפוצץ בקול רעש גדול ותהפוך לכדור שלג המתגלגל מבלי שיוכלו לעצור אותה בהתעצמותה וגם עלולה להיות בלתי הפיכה.

היה זה ביטוי שיצא מפיו של דמות מפתח ביהדות החרדית שלא בשבחה של תנועת חב"ד - ביטוי שולי שנאמר בפורום מצומצם של אנשים שלאחר דקה היה אמור להשכח ולהעלם בתהום הנשיה, אלא שאחד הנוכחים שם שהיה מקושר לאנשי המחלוקת הידועה מבני ברק עשה כל אשר ביכולתו להפיץ את הדברים והם התפשטו כאש בשדה קוצים.

חברי אגו"ח הרבים שנכחו באסיפה הביעו את דעתם שיש להשיב אש וגפרית למי שחושב שניתן לפגוע בתנועתנו הקדושה ובמנהיגה וכל אחד בתורו הציע הצעות משלו בדרכים יצירתיות לדרכי הלחימה. האוירה התלהטה עד מאוד אבל היו שניים שציננו אותה, האחד היה הדוד הרב אייזנבך והשני שחבר לו היה הרב שמואל חפר שהצטרף לדעתו שיש להמנע ממלחמה מיותרת כאשר בלאו הכי אנו נמצאים במצב מלחמתי קבוע ורצוף על כבודה של תורת החסידות מול חוג ידוע ולמה לנו להרחיב את החזית?

הרב אפרים וולף שניהל את האסיפה הודיע שלמרות שהשניים הם דעת מיעוט הוא מקבל את הכרעתם לתקופה קצרה והוא מעדיף בינתיים לנקוט ב'שב ואל תעשה'. הוא הציע והכריע לבדוק בשבועות הקרובים לאן נושבת הרוח ואז יתאספו החברים שוב ויחליטו מחדש.

למרות שרובם הגדול חלקו על הדעה הזו ואף התלחששו מאחורי הגב כי ההכרעה הזו עומדת בסתירה מוחלטת למי שכבוד ליובאוויטש יקר לו ולדעה הסוברת שאסור לוותר, אך ההחלטה התקבלה.

•

הדוד הרב אייזנבך שם את פעמיו לירושלים והחל לגייס לצידו דמויות רבניות תורניות חב"דיות כדי לצרפם למשלחת עמה תכנן להגיע ישירות אל הדמות המדוברת. משום מה נשמטו המתבקשים להתגייס למשימה שכן הם סברו שאין כל סיכוי לדבר בהיותם מכירים את הסוגיה לרוחבה ולעומקה.

לבסוף היה אחד שנענה ובא. היה זה הגרי"ז פלדמן, ראש ישיבת תות"ל בכפר חב"ד, ידידו ורעו של הרב אייזנבך זה עשרות שנים, שהסכים למען כבוד הרבי וחב"ד להצטרף למפגש. הדוד לקח אותו עמו וביחד נסעו ללשכתו של אותו רב. אך העומד בפתח כבר קיבל הוראה מאותו עוזר ונהג שהוזכר לעיל שידו היתה בהצתת האש, שידחה את חסידי חב"ד שינסו להגיע  אל הרב בשתי ידיים. לא הועילו כל נסיונותיהם של השניים לחתור למגע והם נחסמו בכל מקום שניסו להגיע אליו.

הרב פלדמן הבין שאפסה כל תקוה וביקש לשוב על עקבותיו אך הרב אייזנבך לא אמר נואש, הוא בירר את כתובתו של הדמות התורנית והם הלכו יחדיו לביתו. כשאשתו פתחה את הדלת הדוד הפעיל את כל כוח השכנוע שלו ואמר לה כי הם חייבים  לפגוש את בעלה בענין חשוב מאוד העומד ברומו של עולם וכיון שהשתיקה יפה לו הם אינם רוצים לפגוש אותו בלשכתו אלא בביתו הפרטי. רעייתו השתכנעה שמדובר בענין ציבורי ראשון במעלה ואמרה להם שיתקשרו אליה למחרת והיא תסדר את המפגש.

בימים הקרובים שלאחר מכן, באו השניים אל אותה אישיות חשובה ולאחר שדרשו בשלומו הם לא הזכירו לו אף מלה ולא חצייה מאותו דיבור שהחל להתפרסם, אלא החלו לשוחח עמו בלימוד שעה ארוכה והוא בחדותו התפעל מאוד מהידע התורני שלהם ומעומקם.

בהמשך השיחה הדוד הרב אייזנבך אמר לו כי הם באו בבקשה מאוד מיוחדת מכבוד תורתו שיואיל בטובו להקדיש מאמר תורני בקובץ מיוחד היוצא לאור לכבודו של האדמו"ר מליובאוויטש. הדוד תיאר באוזניו שהקובץ יהיה המכובד ביותר בעולם התורה שכן הוא יכיל קטעי תורה מכל גדולי הדור כמו ה"פני מנחם", הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב עובדיה יוסף, הרב פנחס הירשפונג, גאב"ד ערלוי, האדמו"ר מצאנז, הרב בן ציון אבא שאול, הרב שמחה עלבערג ועוד ועוד.

הלה התלהב מהרעיון ונענה מיד בחיוב. הוא הודיע שמצויים אצלו חידושי תורה שעדיין לא נדפסו וכבר מחר יקדיש אחד מהם עבור האדמו"ר. בראש אותו מאמר הוא גם הוסיף כמה מלים במעלת ויקרת כבודו ותורתו של האדמו"ר מליובאוויטש ופועלו בעולם כולו להשיב לב ישראל לאביהם שבשמיים ודבריו תפסו מקום נכבד בקובץ.

למותר לציין שבאסיפת חברי אגו"ח הבאה כבר התקבלה החלטה אחרת: לפרסם ולהבליט את דברי אותו אישיות תורנית שבהופעתם מכחישים מכל וכל אמירה אחרת שיש בה משמעות הפוכה.

בשורות אלו שיניתי כמה דברים והסתרתי אי אלו פרטים 'פיקנטיים' שהיו אולי מוסיפים לחדוות הסיפור אך לא להרבות בכבוד שמיים ועדיף לקיים את ה'כבוד א-לוקים הסתר דבר'.

סיפור זה הוא אחד מתוך כמה שהרב אייזנבך הצליח בתבונתו הרבה ובהתקשרותו הבלתי נגמרת, למנוע ולחסוך עגמת נפש מיותרת לגמרי במערכה הכבדה בימים ההם על כבודו של אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש וממשיך דרכו.

יהי זכרו ברוך לעד ויהיה נצור בקרבנו.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]