יחסה של תורת החסידות לתיאוריית "האינטליגנציות המרובות"

מאת: שולם לאופר

אבן יסוד המוסכמת על כלל המלומדים והחוקרים כמעט משחר האנושות היא שבכל אדם קיים 'משכל' הוא המכונה בפי בני האדם 'שכל' ובשפה גבוהה 'אינטליגנציה'.

לפני ארבעים שנה הציע הפסיכולוג האמריקאי הווארד גרדנר תיאוריה לפיה לא קיימת באדם סוג אחד של אינטליגנציה כי אם סוגים רבים, כשמונה אינטליגנציות שונות זו מזו במהותן והן המקנות לאדם את היכולת לחשוב, לדעת ולהשכיל.

התיאוריה כיום רווחת בקרב האנושות כולה, כולם כמעט מאמינים כי קיימת 'אינטליגציה רגשית' הנבדלת מן ה'אינטליגנציה הלשונית' למשל.

אך בקרב החוקרים לא קיים קונצנזוס ונשמעת ביקורת כלפי התיאוריה.

בתי-ספר רבים ניסו ליישם את התיאוריה של גרדנר בשיטת החינוך שלהם והחלו לשים דגש על יכולותיהם האינדיבידואליות של כל תלמיד ומנגישים את הלימוד דרך מוזיקה, ציור וכדומה.

בהקשר זה מעניין לבחון את דעת תורת החסידות על התיאוריה, ומן הטקסט שיובא להלן תימצא הוכחה חד משמעית: החסידות אינה מאמינה באינטליגנציות מרובות כי אם בכוח משכיל אחד.

והנה הציטוט מתוך הספר 'דרך מצוותיך' שנכתב על ידי הרבי ה'צמח צדק' מצוות 'האמנת אלוקות' פרק ט':

"וביאור הענין יובן על דרך משל ממה שאנו רואים שינוי התלבשות לבושים שונים גם כן לגבי כחות הנפש, שכמו כן אין שינוי הלבושים פועלים שינוי בכוח הנפש.

למשל, אדם שהוא חכם במלאכות הרבה: שיש לו חכמה ושכל לכתוב ולהתחכם במלאכת הכתיבה לעשותה על בוריה, ויש בשכלו גם כן ידיעה להתחכם במלאכת האריגה והציור, וכיוצא בשאר מלאכות.
והנה, המלאכות חלוקות זו מזו במהותם, כמו שיש הפרש בין מהות הכתיבה למהות האריגה. וכשפועל האריגה – נמשך כח משכלו. ואף על פי שודאי אין  מהות הגשם בשכלו כנ"ל, עם כל זה סיבת ההפרש שביניהם יתהווה תחלה במהות השכל הפועלם. שלמלאכה זו יומשך השכל המיוחדת לה, ולמלאכה זו אחרת יומשך השכלה אחרת, ולכן ישתנו המלאכות.

ואי אפשר לומר שהם כחות שונים ממש. רצוני לומר, שכח השכל הממציא השכלה בכתיבה הוא מהות אחר מכח הממציא השכלות באריגה, וכמו שנראה לכאורה מאשר אנו רואים שיש בני אדם חלוקים – זה סגולת שכלו להתחכם במלאכה אחת ולא יודע במלאכה אחרת כלל, וזה להיפך, ונאמר שזהו לפי ששכלו מיוחד למלאכה זו וחסר ממנו כח השייך למלאכה אחרת".

במילים אחרות, הרבי הצמח צדק מציע כאן את תיאוריית האינטליגנציות המרובות למעלה ממאה שנה לפני הפסיכולוג גרדנר. הרבי הצמח צדק כותב כאן לכאורה בעד תורת ריבוי האינטליגנציות ומביא פה הוכחה שמצדדיה הביאוה כהוכחה לטענתם: כיצד זה ייתכן שאדם אחד יהיה כה מוצלח בתחום אחד בעוד בתחום אחר הוא כושל לחלוטין? הוכחה היא שיש חלוקה לשכלים שונים!

אלא שכאן יש טוויסט בעלילה, והרבי הצמח צדק דוחה תיאוריה זו על הסף:
"שזה אינו באמת, כי כח השכל - אחד הוא (!), והוא כמו "היולי" לגבי ההשכלות הנמשכים ממנו, שיכול להתחכם בכל מה שירצה. וכמו שאנו רואים כשאדם אחד יוכל לעשות ב' המלאכות, אינו מרגיש שבשעה שעושה מלאכה זו נמשך מכח זה ושבאחרת נמשך מכח אחר, אלא הכל מכח אחד, הוא כח החכמה שבו.
אך עיקר הענין הוא כן באמת, שכח השכל אחד הוא, שיש בכחו לפעול כל ההשכלות שבעולם, ונקרא "היולי", והענין שמתחכם בו הוא כמו "לבוש" אליו. וכשנותנים לפניו לבוש זה, מתלבש בו, והיינו להשכיל במלאכת הכתיבה כשרוצה בו על דרך משל. ולפי תואר הלבוש כך יהיו ההשכלות מיוחדים לכתיבה, על דרך משל, שונים מן ההשכלות המיוחדות לאריגה, שזהו לבוש אחר. ולכן יומשך מכל אחד ואחד פעולה מיוחדת מחמת שינויי הלבושים. ועם כל זה לגבי השכל עצמו אין שינוי מהיותו מתלבש בכתיבה או באריגה."

דברים חד משמעיים שאומרים כי כל השכלים הינם בעלי מהות אחת, החכמות השונות הם כמו לבושים שונים לאדם אחד: מאחורי כולם עומד אותו שכל למרות שהפעולות שונות.

אך עדיין נותרה הראיה שהבאנו מכך שלכל אדם יכולות שונות בתחומים שונים, וכך הצמח צדק מתייחס להוכחה זו בביטול:

"(ומה שזה סגולתו יותר למלאכה אחת מלזולתה, זהו לפי שמכיר המלאכה יותר, ויודע הלבוש בטוב איך להלביש בו את השכל, מה שאין כן לגבי השני שיודע בטיב לבוש אחר יותר)".

כלומר: חוסר ההצלחה של אדם המצליח בריקוד ובספורט בתחום המתמטיקה והלוגיקה הוא רק עניין של חוסר מיומנות ולא של חוסר פוטנציאל.

עד כאן תורת החסידות על תיאוריית האינטליגנציות המרובות.