מחותני הנכבד הרה"ח ר' יוסף יצחק זקלס סיפר לי לאחרונה מספר סיפורים אותם שמע מפי חסיד נדבורנא בשם הרב ראובן שלמה שי' שפירא. את הסיפורים דלהלן שמע מפיו בעת נוסעם יחדיו במטוס מניו יורק לארץ וניצלו את הזמן הארוך לשוחח בסיפורי צדיקים.

הרב שפירא הוא בן אחר בן מגזע קודש של בעל ה"מגלה עמוקות" רבי נתן נטע שפירא ומצד אמו הוא צאצא של החסיד הנודע רבי ברוך מרדכי אטינגר מבברויסק חסיד אדה"ז, האמצעי והצ"צ וכן הוא צאצא של הרב יונגרייז מייסד 'העדה החרדית'.

סבו הוא הרב דוד שפירא בעל ספר שו"ת בני ציון (ע"ש אביו הרב מנחם בן ציון) שני חלקים. שניהם היו בקיאים גדולים בחכמת התכונה והאסטרונומיה ופוסקים ידועים ומפורסמים בנושא חישובי תקופות ומולדות.

בחודש אלול שנת תשט"ו הגיע סבו הרב דוד לניו יורק ובא ל-770 כדי לפגוש את הרבי. במזכירות נאמר לו שהרבי אינו מקבל קהל בחודש אלול.  מאוכזב מאוד עזב הרב דוד את 770 ושב לאכסנייתו. כשנודע לרבי שהרב דוד שפירא ביקש להכנס אליו, שלח מכונית למקום שהייתו על מנת להביאו ושהה עמו שלש שעות ביחידות.  

כשיצא הרב שפירא מחדר היחידות היה מלא התפעלות באומרו: "אויב עס איז דא נאר איין מענשט אין וועלט וואס פארשטייט מיר, איז דאס דער לויבאוויטשער רבי (אם יש אדם אחד בעולם שמבין אותי הרי הוא הרבי מליובאוויטש).

את הידיעות העצומות בתחום האסטרונומיה שאב מאביו הרב מנחם בן ציון. ומנין ידע זאת אביו? במקצועו היה מתעסק בשווק עצים מיערות. פעם שהה חודש ימים ביער וברשותו רק ספר אחד - רמב"ם הלכות קידוש החודש.  בעזרת כישוריו המצוינים למד את הנושא על בוריו והפך להיות מומחה כל כך גדול שמלומדים גוים היו מתייעצים עמו בנושא.

במלחמת עולם השנייה, ברחו רבים מבני ישראל מן התופת ליפן והעלו שאלות רבות בקשר לאופן קביעת יום כפור ומועדי ישראל. רבי דוד שפירא פסק שקו התאריך הוא הקו הבינלאומי וכמעט כל גדולי ישראל באותה תקופה צידדו כדעתו, ביניהם האמרי אמת מגור, רבי שלמה מזויעל ועוד.

ההיכרות של הרבי עם הרב דוד שפירא היתה שנים רבות לפני כן ובאגרות קודש חלק ב' עמ' קלו, מודפס מכתב מהרבי להרב דוד משנת תש"ו המשתרע על פני חמשה עמודים ובו שקו"ט בנושא קידוש החודש והמסתעף.

במכתב זה הרבי מודה לו על כך ששלח את ספרו לרבי הקודם וכן על רשימת המשתתפים של בני ביתו בכתיבת ספר תורה ומעיר לו באורך הערות והארות מחכימות על הנדפס בספר.

מכתב נוסף כותב לו הרבי בשנת תשט"ז והוא נדפס באגרות קודש חלק יב עמ' קסז. 

במכתב זה הרבי מתייחס לשאלתו בדבר המחלוקת של ר"ת והגאונים בזמן בין השמשות ומהי דעת אדה"ז בנידון. הרב שפירא שלח לרבי את שאלתו כיון שבאותם הימים הוציא לאור את הספר "בין השמשות" והרבי מעודדו לעסוק בנושא זה כיון ש'כמה הלכתי גברתי תלויין בהן' ומברכו על כך.

לקראת חתונתו בשנת תשמ"ז, שלח הרב ראובן שלמה שפירא מכתב פ"נ לרבי שבו הציג את עצמו בתור נכד של הרב דוד שפירא וביקש ברכה לחתונתו.

שנתיים אחר כך בתשמ"ט כאשר עבר להתגורר בבני ברק התקבל לכתובתו של אביו בירושלים מכתב מהרבי.  במכתב נאמר שהתקבל פ"נ מיום פלוני... ואקרא על הציון של חמי...ובסיום המכתב מתנוססת חתימת המזכיר הרב סימפסון.

בסוף היה כתוב: "כ"ק הואיל להוסיף שמן הנכון לבדוק את התפילין שלו שיהיו כשרות כדין".

הרב ראובן פנה ללשכה שבודקת תפילין ומסר את התפילין לבדיקה ולא נמצא בהם שום פסול.

כחודש אחר כך שוב התקבל מכתב מן הרבי כנ"ל לכתובת של אבא בירושלים. הפעם הרבי חוזר על בקשתו לבדוק את התפילין מבלי לציין שהתקבל את פ"נ מתאריך מסוים ורק כותב "להיות בטוח שהם כשרות כדין וכו'" ובתוך המעטפה היו 30 שקלים ישראלים דהיינו שלש "גולדת" של 10 שקל.

הרב ראובן פנה לאותו לשכה שבדקה את התפילין וביקש לבדוק שוב. הסופר לא הבין מדוע שהרי בדק ומצאם כשרות. אמר לו הרב ראובן שהוא קיבל שוב מכתב מן הרבי לבדוק, ולכן הוא מבקש לבודקם הפעם בעזרת מחשב. הסופר בדק אותם שוב ואמר שלא מצא בהם שום פסול מלבד שהאות למ"ד בכמה מקומות אינו לפי קבלה דהיינו על גבי הלמ"ד ישנם שני תגים, אחד מימין המסמל חסד ומשמאל המסמל גבורה, והנה עפ"י קבלה הימין צריך להיות ארוך יותר מן השמאל, ואצלו בכמה למ"ד הימין אינו ארוך יותר אבל הפרשיות הם כשרות כדין.

אביו של הרב ראובן שלח פקס לרבי והודיעו על הבדיקה אחרונה של הסופר, שמצאו תגים קצרים, ולמרות שלא פוסלים תיקנו אותם. על עתיבתו זו נתקבלה תשובה "אזכיר על הציון". 

במשך שנים רבות, הרב שפירא לא היה שלם עם עצמו ולאחרי ג' תמוז פנה להרב משה לנדא רבה של עירו בני ברק שהוא גם חסיד חב"ד. הוא הראה לו את המכתב וגם את הכסף.  בקשר לכסף אמר הרב לנדא שהוא לא יודע מה משמעו, אבל העיר לו שעליו לפנות לסופר אחר.

החליט הרב ראובן לפנות אל מכון סת"ם של הרב לנדא. שם מצאו באות בי"ת מסוימת הפסק דק שפוסל את התפילין אבל ניתן לתקנה.

•

השיחה בין השניים, הרב ראובן שלמה שפירא והרב יוסף יצחק זקלס במטוס קלחה ובמהלכה סיפר הרב שפירא כמה סיפורים מעניינים ביותר והנה לפננו שניים מהם:

רעייתו של הרב מנחם בן ציון שפירא נפטרה בצעירותה בשנות השלושים לחייה והיא הותירה את בעלה עם בת ובן הוא הרב דוד בנו. המנוחה ביקשה מבעלה שיעלה לארץ ישראל את ילדיה וביקשה זאת מבעלה בתקיעת כף. לאחר הסתלקותה שאל האלמן את האדמו"ר ממונקאטש בעל ה"דרכי תשובה" האם לעלות לארץ ישראל שבה שררה כידוע רוח של כפירה ומרידה.

למרות שהאדמו"ר ממונקאטש היה לוחם גדול נגד הציונות הוא הורה להרב שפירא לעלות לארץ ונימוקו עמו: "הסמ"ג מונה מצות קידוש החודש בין תרי"ג המצוות הנוהגים גם בזמן הזה.. והרי אתם מחשבים מולדות ותקופות, אם כן צריכים אתם להיות במקום הסנהדרין בארץ ישראל. והוסיף האדמו"ר: קח אתך את בנך דוד, שהרי גם אותו תצטרכו בארץ ישראל".

סיפור מעניין נוסף שיש בו אקטואליה ומתאים ביותר לימינו אלה:

אחד מידידיו של הרב דוד שפירא היה הרב הנודע והמפורסם רבי שלמה אליעזר אלפנדרי המכונה בשם "הסבא קדישא" שהיה מתגורר בירושלים. הרב אלפנדרי לפני עלייתו לארץ ישראל היה קרוב למלכות וישב בחצר של השולטן של טורקיה באיסטנבול אז בירת האימפריה העות'מאנית. 

באחד הימים הוא היה שותף לשיחה יחד עם חכמי החצר בנושא רעידות אדמה. באותה שיחה שוחחו המבינים האם ניתן לצפות מראש רעידת אדמה אם לאו. אחרי שכל החכמים הביעו את דעתם שניתן לצפות מראש אמר הרב אלפנדרי שדעתו היא, על פי התורה, שלא ניתן לצפות מראש, כי רעידת האדמה היא תופעה הבא מלמעלה של "המביט לארץ ותרעד" והיא עלולה להגיע בכל רגע.

והנה לא הספיק הרב אלפנדרי לסיים את דבריו והאדמה באיסטנבול רעדה במלוא עוזה. התפלאו החכמים מאוד מצירוף העיתוי של הרעידה אל דבריו של היהודי הקדוש והדבר לקידוש שם שמים ברבים.