"ליובאוויטש מקדשינו": שיר מרגש וסיפור מופלא | ניגון לשבת
מאת: שלום לאופר
אין כמעט חסיד שלא מכיר את השיר הזה, ואין כמעט חסיד שלא מתרגש לשיר או לשמוע אותו. הסיפור של החסיד שבגיל 6 הגיע לרבי ותמה על מנהגי החסידים והתשובה האלמותית שהעניק לו אביו.
הסיפור המקורי
באשר ל"יחידות" נשאלת שאלה פשוטה אך עמוקה: מהי "יחידות"?
את השאלה הזאת שאל לפני חמישה דורות ילד בן שש - ששנים לאחר-מכן כונה "החסיד ר' אברהם-בער מבוברויסק" – את אביו. היה זה בשנת תקצ"ב כאשר נסע עם אביו לחג השבועות אל הרבי ה"צמח-צדק" לליובאוויטש. בהגיע העת הוא הונף מעל ראשי החסידים, נאחז בכנף בגדו של אביו ונכנס ליחידות. בצאתו משם פצח אביו במחול יחד עם חבריו החסידים ושמחתם הרקיעה שחקים. שתי שאלות ניקרו במוחו של הילד הקט: א. מדוע הכניסה לרבי נקראת "יחידות"? ב. מדוע החסידים שמחים ורוקדים בצאתם מן ה"יחידות"?
פנה הילד לאביו ושאלו את השאלות הנ"ל, השיב לו אביו בשאלה: "היודע אתה את מעשה המשכן אשר עשה משה רבינו במצוות השם?", "כן." השיב הילד, ותיכף שטח בפניו את מעשה המשכן והמקדש שבנה שלמה, את ההיכל וקודש הקודשים ואת עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים אשר נכנס לפני ולפנים. "מי נכנס עם הכהן הגדול לבית קודש הקודשים ביום הכיפורים?" שאל האב את הבן. "רק הכהן הגדול לבדו" משיב הבן. "ומה עשה הכהן הגדול בגמר עבודתו ביום הכיפורים?", "היה הולך לביתו וכל עם ישראל מלווים אותו בשירה ובזמרה שמחים על שנתכפרו להם כל עוונותיהם". "ועתה יש לנו בית מקדש?", "לא." ענה הבן ואנחה פרצה מלבו, "אין לנו היום בית המקדש ולא קודש הקודשים..." השיב בן השש ועוד בטרם הספיק האב לענות הוא נמשך בידו לעבר הריקודים הסוערים.
עתה שתי השאלות רק התחזקו והתמזגו לכדי שאלה אחת קורעת לב: אם אין לנו בית מקדש, ואין קודש הקודשים מדוע זה ישושו וישמחו ויעלצו החסידים?
רק כאשר נגמרו הריקודים פנה הבן לאביו ושאלו את השאלה המציקה. או אז ענה האב:
"צדקת בני צדקת, עתה אין לנו בית מקדש, וכאשר ישובו היהודים בתשובה שלימה יבנה לנו השם-יתברך את בית המקדש ויעלנו לארץ הקודש ולירושלים. אבל עתה - ליובאוויטש היא ירושלים שלנו, ובית-הכנסת בו מתפלל הרבי הוא בית המקדש שלנו, והחדר בו יושב הרבי הוא קודש הקודשים שלנו, והרבי הוא הארון – אשר בו לוחות תורת השם יתברך – שלנו..."
"הידעת בני שבעת שהכניס משה רבנו את הארון עם הלוחות לקודש הקודשים, שמע קול השי"ת מדבר אליו מבין הכרובים אשר על הארון?".
"כן." השיב הבן לאביו.
"אלה הדברים – ממשיך האב את דבריו – שהרבי אומר לכל אחד ואחד מהחסידים הנכנסים אליו לחדרו, הם דברי השם יתברך, וכשם שהכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים יחידי, כך כל מי שנכנס לחדר הרבי – שהוא קודש הקודשים שלנו – הוא נכנס יחידי, ולכן כניסה זו נקראת "יחידות".
וכשם שבצאת הכהן הגדול מקודש הקודשים היה הוא וכל ישראל ששים ושמחים, כך אנחנו כל החסידים בצאתנו מן הקודש הקודשים שלנו, הננו ששים ושמחים על כל החסד הגדול שעשה השם יתברך עמנו וזיכנו להיות בקודש הקודשים ולשמוע ברכת הרבי."
מילות השיר המלא
ליובאוויטש מקדשינו
כאשר נסע החסיד ר' ירמיה מבוברויסק לליובאוויטש עם בנו הקטן, נפעם הילד מהאווירה המיוחדת שפיעמה בחצר ליובאוויטש. מראה החסידים מתעמקים בחסידות ולוגמים כוסית יי"ש, הכנה ליחידות ושמיעת המאמר מאדמו"ר הצמח צדק, וכמובן רוח של התוועדות חסידית אמיתית.
המראות הגדולים חרתו על ליבו של ר' אברהם דב את אהבתו לרבי ולחסידות, ובמשך השנים הוא הוריד את רשמיו על הכתב מביקור נשגב זה.
בלהט הכתיבה הוא משוה את נסיעתו לרבי בליובאוויטש כעלייתם של ישראל לרגל.
בן שש בלבד הייתי אז, אזכור את המראות
לליובאוויטש חסידים נסעו לשבועות
בארבע עגלות יצאו, החסידים אותן מילאו
עונג ושמחה בלבבות
עברו כפרים ועיירות, ובכל מקום יישוב
יום טוב הפך היום להיות, רבים גם הצטרפו
אל הרבי, אל ליובאוויטש, ממינסק, מהומיל וחסלאוויטש
הלכו, רקדו וכלל לא התעייפו
ליחידות זכיתי ונכנסתי
בכנף בגדו של אבא נאחזתי
הרבי העניק ברכה, אבי רעד וגם בכה
יצאנו, הסתיימה אז השיחה
ובמחול, מוקף בין חסידים
כולם ששים, שמחים בריקודים
אך לי היו גם שאלות בפני אבי להעלות
אודות היחידות והשמחה
אבא לי, בבקשה, אמור את התשובה:
מדוע אחר יחידות רבה כה השמחה?
אין מקדש ואין קרבן, כי בגלות אנחנו כאן
מדוע עליזה החבורה?
פעם בירושלים המקדש עמד
ארון, מזבח ומנורה, ולחם מיוחד
ולקודש-קודשים נכנס כהן גדול ביום מיוחס
- וכניסתו רק פעם בשנה
אבל היום ליובאוויטש מקדשנו
חדר היחידות - קודש קודשנו
הרבי הוא ארון הברית, קולו מן הכרובים תמיד
משמיע לנו את דברי השם
ומקדשי הקודשים יצאנו
ששים, שמחים כאן כל אנ"ש עימנו
זכור היטב את הברכה, ספר עליה לאמך
ואת דברי הרבי נא קיים
***
מול סעווען סעווענטי עומד לו מענדי הקטן
לראשונה מאז נולד הגיע הוא לכאן
מולו מבנה אדום, גבוה, הוא לא יכול ממש לקבוע:
מה המיוחד שבבניין?
מענדי דע כי המבנה - אינו עוד בית מדרש
כי סעווען סעוונטי הוא קודש, הוא בית המקדש
ובו גם קודש קודשים, אליו הגיעו אנשים
להתקשר כל פעם מחדש
זכור היטב ליובאוויטש מקדשנו
בבבל עומד פה בית רבינו
הוא יתחבר אל המקדש, את קדושתו אתה כאן חש
כי הקודש ממקומו לא מש
והיום ליובאוויטש מקדשנו
חדר היחידות - קודש קודשנו
ואנחנו כה קרובים לשמוע שוב מבין כרובים
את קול הרבי בקרוב ממש!
מאחורי השיר
את השיר כתבה הגב' פרדי ברוד עבור מחנה גן ישראל השלוחים הצעירים כאשר בנה היה מדריך במחנה, כך היא מספרת:
"כתבתי את השיר עבור קעמפ בני השלוחים כאשר הבן שלי פאלע היה ה'מרכז'. הוא ביקש ממני שיר שיחבר את הילדים עם סעוון סעוונטי ועם הרבי - וזהו. כך נכתב השיר. זה על בסיס יומן שנמצא ב'התמים'. כתבתי באופן מאד מדוייק. לא שיניתי את התוכן בשביל החרוזים. יש בשיר המון תקווה שנשמע שוב את הקול שיוצא מבין הכרובים, שנשמע את הרבי..."
הביצועים הבלתי רשמיים
עוד ביצוע:
מאפשרים לכם לקבל
