הָעוֹבֵד | שִׁיר

מאת: שלום לאופר

עוֹד יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים, בֵּין כְּתָלִים
בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, בֵּין קִירוֹת הַבָּתִּים
בָּהֶם בְּיוֹמָהּ שֶׁל שַׁבָּת כְּשֶׁהַשַּׁחַר מַפְצִיעַ
עֹלָה נְעִימָה מִפִּיהֶם וְתַגִּיעַ
עוֹד קַיָּמִים יְהוּדִים, נְדִירִים
מִסְתּוֹבְבִים הֵם כִּרְגִילִים בֵּינֵינוּ הַחַיִּים
עֵדוּת נוֹשָׁנָה לְיָמִים בְּהִירִים
אֲשֶׁר מִלְּפָנִים שָׁקְקוּ בַּעֲיָרוֹת, בֶּעָרִים
הָיֹה הָיָה כְּפָר, אִם תִּרְצוּ קִרְאוּ לָהּ עֲיָרָה
יִהְיוּ שֶׁיַּחְפְּצוּ וִיכַנּוּ אוֹתָהּ עִיר, בִּירָה
וְהָיָה לוֹ הָאִישׁ הַזָּקֵן שֶׁסִּפֵּר אָז
לִילָדִים רְתוּקִים, סַקְרְנִים קְבוּצִים
שְׁמָהּ הָאֲמִתִּי הוּא "עִיר הָאַהֲבָה"
יַעַן כִּי הָיְתָה הִיא לֵב אֵלָיו כָּל אִישׁ אָבָה
וּבְבֵית מִדְרָשׁ אֶחָד, כְּתָלָיו אֲפֵלִים
וְאוֹר זָרוּק בַּפִּנּוֹת
עַד שְׁעַת בֹּקֶר מְאֻחֶרֶת יוֹשְׁבִים בַּחוּרִים
וּפִיהֶם מְפַזֵּם מַנְגִּינוֹת
הַמַּנְגִּינָה הִיא דְּגוּלָה, מְפֹאֶרֶת, מְהַפֶּכֶת לְבָבוֹת
בָּעֵינַיִם אֵשׁ יוֹקֶדֶת, לֵב רוֹשֵׁף, כֹּסֶף נוֹרָאוֹת
וְהַמֹּחַ קוֹדֵחַ, שְׁקוּעַ מַחֲשָׁבוֹת
מִתְרַכֵּז, מִתְיַגֵּעַ, הַמֵּצַח נִגָּר טִפּוֹת
כֵּן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל
כְּבָר סִיְּמוּ לֶאֱכֹל אֲרוּחָה
וְגַם חַבְרוּתוֹת הִתְיַשְּׁבוּ, גְּמָרָא נִפְתְּחָה
כֵּן בַּשּׁוּלַיִם קַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם נֶטַע זָר
כִּתְבֵי עֵת מַשְׂכִּילִיִּים וְסִפְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת
וְשִׁירֵי מְשׁוֹרְרִים – אֲבָל זֶה מוּזָר
כֵּן קַיָּמִים אֵלּוּ אֲשֶׁר אֵינָם מַקְפִּידִים
עַל טְבִילָה בְּמִקְוֶה, עַל קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה
אָמְנָם לֹא כֻּלָּם הֵם עֲלֵיהֶם אָנוּ מְדַבְּרִים
לֹא אוֹדוֹתָם נִלְחָשִׁים סִפּוּרֵי אַגָּדָה
כִּי אִם עַל אוֹתוֹ הַבָּחוּר הַיּוֹשֵׁב בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי
טַלִּית זְרוּקָה עַל רֹאשׁוֹ הַמִּתְנוֹעֵעַ בֵּינִי לְבֵינִי
אָמְנָם גּוּפוֹ פֹּה, אַךְ רֹאשׁוֹ, לִבּוֹ, נִשְׁמָתוֹ וְרֻבּוֹ בָּרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי
בֶּטַח תִּרְצוּ לָדַעַת אֲשֶׁר עוֹלָמוֹת יֶשְׁנָם אַרְבַּע
הַלֹּא וַדַּאי שְׁמַעְתֶּם עַל כִּי הַמּוֹחַ מֻרְכָּב מִדַּעַת, חֲכָמָה וּבִינָה
וְגַם עֶשֶׂר כּוֹחוֹת לְנֶפֶשׁ, וְעֶשֶׂר סְפִירוֹת לְעוֹלָם
וְגַם אוֹר סוֹבֵב וְאוֹר מְמַלֵּא מְחַיִּים, מַקִּיפִים אֶת כֻּלָּם
בְּכָל אֹפֶן נָשׁוּב לְהִתְרַכֵּז בְּמִזְמוֹר שִׁיר
הַמְּסֻפָּר עַל אוֹתוֹ הָאֶחָד הַמְּיֻחָד שֶׁהוּא הוּא הֶעָשִׁיר
גַּם דַּעְתּוֹ מֻסַּחַת מִדַּי עֵת
וְעַל כֵּן הוּא מְאֹד מִתְאַמֵּץ
לְהִתְרַכֵּז וְאֶת הַמַּחֲשָׁבָה לָתֵת
רַק עַל, וּבְכֵן, מֻרְכָּבוּתוֹ שֶׁל עֵץ
יֵשׁ לוֹ גֶּזַע וְאַלְפֵי שָׁרָשִׁים
יֵשׁ לוֹ עֲנָפִים וְעֶשְׂרוֹת אַלְפֵי עָלִים
וּפֵרוֹת – פִּירֵי פֵּרוֹת נוֹתְנִים
וְגַם עַל תּוֹלַעַת קְטַנָּה מַשְׁגִּיחִים
וְאָז כְּשֶׁמּוֹחוֹ מִתְפַּעֵל מִגַּדְלוּת הָא-ל
לְפֶתַע נִרְעַד הוּא וּמִתְרַגֵּשׁ בְּיוֹתֵר
וּבְלִבּוֹ נוֹצֶרֶת אַהֲבָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקְקָהּ
לָהּ' יִתְבָּרַךְ הִיא רוֹצָה לְהִתְקָרֵב, נוֹאֲשָׁה
וּלְפֶתַע מִתְמַלֵּא לִבּוֹ פַּחַד וְיִרְאָה
מֵאֱלוֹקִים הַגָּדוֹל לִיתְבּוֹשְׁשׁ וְלִירַא
וְנַפְשׁוֹ מִשְׁתַּפֶּכֶת, וּמִשְׁתּוֹלֶלֶת וְרוֹצֶה אֶל דּוֹדָה
כִּמְעַט מֵהַגּוּף הִוא נִשְׁפֶּכֶת, כִּמְעַט חוֹזֶרֶת לִמְקוֹרָהּ
וְכָךְ גַּם הַיּוֹם נִשְׁאֲרוּ עוֹד אֲנָשִׁים
הֵם מִתְהַלְּכִים עוֹד בֵּינֵינוּ, עֲדַיִן חַיִּים
לֹא תָּשִׂימוּ אֲלֵיהֶם לֵב, כִּי הֵם צְנוּעִים וְנִסְתָּרִים
אַךְ בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט תִּלָּחֵשׁ סְבִיבָם הַלְּחִישָׁה:
"עוֹבְדִים".
כִּי בְּבוּקְרָה שֶׁל שַׁבָּת, בִּתְפִלַּת הַשַּׁחֲרִית
הוּא יֵשֵׁב עַל סַפְסָל, עַל פָּנָיו הַטַּלִּית
יִתְנוֹעֵעַ בִּתְשׁוּקָה, בִּתְנוּעָה מִדַּבֶּקֶת
וְנִשְׁמָתוֹ כִּמְעַט תִּפְרַח אֶל מְקוֹרָהּ מִתְלַהֶטֶת
וּבַלַּיְלָה בַּמִּטָּה בִּקְרִיאַת שְׁמַע
דְּמָעוֹת יִזְלְגוּ עַל לֶחְיוֹ לְלֹא הֲפוּגָה
חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ! חֶשְׁבּוֹן צֶדֶק! מֵהַשֵּׁם סְלִיחָה
אֲבָל גַּם אָבִיו בַּשָּׁמַיִם יוֹרִיד דִּמְעָה:
הִנֵּה הִנֵּה, בִּשְׁבִילוֹ הָיָה שָׁוֶה כָּל מַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה

תפילה בבוקרה של שבת. מאת: זלמן קליינמן.