בשנת תשי"ב פרסם העיתונאי הירושלמי מלכיאלי גרינוולד כתבה שבה האשים את ישראל קסטנר, עיתונאי ופעיל פוליטי, כי שיתף פעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה.

היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, הגיש כתב אישום נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה.

משפטו של גרינוולד הפך לבירור רחב יריעה של שואת יהודי הונגריה ופעילותו של קסטנר במהלכה ונודע כ"משפט קסטנר".

את מלכיאלי ייצג עורך הדין שמואל תמיר.

בתמוז תשט"ו זיכה בית המשפט את מלכיאלי מההאשמות וקבע כי קסטנר "מכר את נשמתו לשטן". בעקבות המשפט נרצח קסטנר בתל אביב.

התברר כי במהלך המלחמה קסטנר שעמד בראש "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט" שנועדה להציל את יהודי הונגריה קיים קשרים נרחבים עם נאצים בכירים. לאחר השואה חקר שמעון ויזנטל את קצין המודיעין הנאצי יוזף אדולף אורבן שהעיד כי קסטנר היה אחד המודיעים שלו. אלי ויזל ראיין את רופאו האישי של היינריך הימלר והוא סיפר שקסטנר היה סוכן שעשה עבודה טובה עבור הגרמנים. נאצי אחר אמר כי: "בזכות קסטנר הצלחנו להרדים את העולם באשר לנעשה עם היהודים".

במהלך השואה ניהל קסטנר משא ומתן עם הנאצים והביא לידי כך שהנאצים שחררו רכבת שלימה ובה עשירים ומיוחסים. רכבת זו נקראה "רכבת המיוחסים" ובין היתר ניצלו על גביה האדמו"ר מסאטמאר ומשפחתו.

במהלך משפטי נירנברג קסטנר העיד לטובתם של נאצים בכירים על מנת להצילם. הוא העלים מידע שידע עליהם וניסה לפעול לטובתם.

ישראל קסטנר

*

מר ש.מ. תמיר (כצנלסון) היה הסניגור שייצג את מלכיאלי גרינוולד במשפט הדיבה.

בניגוד לכללי הטבע ששררו באותה תקופה בארץ – כששלטון מפא"י בראש – התברר שקסטנר אכן שיתף פעולה עם הנאצים.

בכ"ז חשוון תשל"ב כותר הרבי למר תמיר אגרת ארוכה שתחילתה אישור קבלת הספר "כחש" לבן הכט, תל אביב תש"ל.

(אגרת י'רסג ב'אגרות קודש' כרך כ"ז עמודים רסד-רסו:)

לכבוד מר ש.מ. תמיר (קצנלסון)

ת.ד. 1889 תל אביב

שלום וברכה!

זה עתה נתקבל הספר כחש לבן הכט, וכיון שרואני שההקדשה נכתבה בשנת תש"ל, והוא פלאי, רצוני לאשר הקבלה תיכף, מתאים להכתוב והייתם נקיים מה' ומישראל.

והנני מביע תודתי הלבבית למר עבור שימת לבבו לשלוח לי הספר, שמהספר אפשר להכיר מקרוב את המחבר ואת גיבוריו הראשיים שבעלילה, נוסף על פגישתנו האישית במסיבת התועדות.

ובודאי לדכוותי' דמר למותר להדגיש שעדיין רב הצער והכאב, ולא כדעת הטועים החושבים שכיון שהיטלר מת וימח שמו זה מכמה שנים גם כל התופעות הכרוכות בו כלו ועברו. ולא היא, כי למרבה הצער הרי השאיר אחריו תלמידים ההולכים בעקבותיו והם חיים ופועלים גם בימינו ובשטחים השונים ומשונים, עם כל התופעות המצערות והמכאיבות הקשורות בזה, כולל פגיעה אנושה ("קריפּלינג" בלע"ז) בגופם ובנפשם של כמה וכמה מאחינו בני ישראל.

הנני מוצא חובה לעצמי לא להחמיץ הזדמנות זו בנוגע ענין הבא להלן, כיון שלדעתי הוא ענין חיוני ונוגע לקיום עמנו בני ישראל בכל מקום שהם, בארץ הקודש ובתפוצות, כוונתי להפרשה האיומה דמיהו יהודי.

כריכת הספר 'כחש' של שמואל תמיר

ולפלא אשר לא שמעתי עד עתה מחאת מר בענין זה, מחאה בסגנונו החריף והמודגש והקולע אל הנקודה. שהרי אין לי ספק כלל יחסו של מר לענין זה. וכפי שאמרתי בהזדמנות אחרת, חוק אומלל זה הוא מהחוקים הנדירים שצריך לחפש מי נהנה ממנו (לבד אולי ממחוללי החוק שיכולים לומר דידן נצח) ומיום ליום מתרבים הניזוקים על ידו. ומעולם לא הי' כדבר הזה, אשר ממשלה תכריז על עצמה גלוי לעיני כל, אשר תעודה הניתנת על ידה אין להתחשב בה כלל וכלל, ומה שרשום בה, יהודי או נוצרי וכו', אין זה אלא בשביל מירשם התושבים בלבד, וזולתי זאת אינה ולא כלום, אף שמשרד הפנים נותן תעודה זו בשם ובתור בא-כח הממשלה. וכפי ששמעתי אך ימים אלו שמנהיג ציוני מפורסם בעיר גדולה התאונן לפני ב"כ הממשלה, ובלשונו, אַז דאָס איז דער גרעסטער פּאַטש וואָס ער האָט באַקומען מממשלת ישראל בעקבות חוק האמור, שמוכרח לומר להבאים אליו שאל יתחשבו כלל וכלל בדרכון ישראלי ובהכתוב בו, כי איש כל הישר בעיניו יעשה לצוות להפקיד כיצד לרשום אותו ואותה, והפקיד בתור ב"כ הממשלה כותב וחותם.

איני בא כאן לגולל כל פרשת ההיזק שבחוק זה מנקודה דתית, מנקודה לאומית, מנקודה בטחונית, וכו' וכו', שבודאי ידועים הם למר, וכבר נכתב ונדבר עליהם כמה וכמה. וכנראה, כמו שיש נס לטובה כך, למרבה התמהון, יש "נס" לעומת זה, והוא עצם קבלת חוק זה, ואשר עדין בתוקפו למרות שכבר עברו קרוב לשנתים ימים וההיזק הולך וגדול והחוק עומד בעינו.

מובן שאין כוונתי בזה להתאונן ולצעוק על העבר, כי אם בתקוה שינצל מר את הכשרונות שחונן בהם וההשפעה שיש לו בחוגים ובכל מקום שידו מגעת, להגיב על החוק המשונה האמור, המחבל ומזיק ומתנכר לעצם קיום עמנו בני ישראל בכל מקום שהם.

אומרים בשם היטלר י"ש שהי' רגיל לומר אשר שקר קטן סופו להתבטל ודוקא שקר גדול ומוחלט אפשר שיהי' לו קיום לשנים ולדורות. ואין צורך להאריך בדבר שהוא נגד אמונת ישראל בבורא עולם ומנהיגו, ולא עוד אלא נגד האמונה בעם ישראל, אשר סוף סוף יתנערו מכבלי המפלגתיות וינצלו החוש הבריא בו חונן "עם חכם ונבון", ויבטלו חוק זה מעיקרו עם כמה חוקים הדומים לו.

אשמח לשמוע מכ' בכל האמור לעיל ות"ח מראש.

בכבוד ובברכה.

*

בהזדמנות סיפר המשגיח בתומכי תמימים לוד הרה"ח ר' חיים אשכנזי (ז"ל):

היה פעם ששמואל תמיר ביקר ביחידות אצל הרבי. בסיום היחידות הרבי סיפר לו שעוד מעט הוא יוצא להתוועדות והרבי שאל אותו ובעצם הזמין אותו להשתתף בהתוועדות ותמיר אמר לרבי:

"אינני חסיד, אני בסך-הכל אוהד..."

הרבי הגיב בחיוך תוך הנפת יד:

"רבים מהמשתתפים הם אוהדים..."

ופירש ר"ח אשכנזי: שרבים מאלה הסבורים שהם בגדר של 'חסידים' מעיד הרבי עליהם שאינם אלא בגדר של 'אוהדים'.

שמואל תמיר בגלימת עורך הדין במהלך משפט

*

כשהרבי הסביר את גודל חסדי וניסי ה' במהלך מלחמת ששת הימים והיו שהתפלמסו בטענה שלא ייתכן שה' יעשה נס על ידי כאלה שהם בכלל "מנגדי ה'" והרבי ציין על כך ('אגרות קודש כרך כ"ז עמ' תה):

"ד"ר קסטנר היה כו' ובכל-זאת באמצעותו ניצולו כו' [= גדולי ישראל זצ"ל כהאדמו"רים מסטמער ובעלז וכן למעלה מאלף ושש מאות יהודים.] אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וישאלו דייני ירושלים-תבנה-ותכונן ה[אם] היו ניסים..."

מלכיאלי גרינוולד לאחר שבית המשפט קבע כי הוא זכאי