בשבוע שעבר זכינו לביקורו של הרב הגאון רבי משה חיים לאו שליט"א, מרבני נתניה, בבית ספרנו באילת. הרב לאו היושב בשורה הראשונה של רבני ישראל שהה באילת במסגרת כינוס רבני ישראל והקדיש מזמנו היקר בועידה לסור לבית ספרנו לביקור.

זו לא הפעם הראשונה שהוא מבקר אצלנו. הביקור הקודם היה לפני כשש שנים כאשר התארח אצלנו ומסר מסה מאלפת בחינוך ילדים לפני עשרות מהצוות החינוכי.

בביקורו הנוכחי הוא נשא דברים בפני מאות הילדים בבית הספר בעת הכינוס השבועי מידי ערב שבת. הוא סיפר להם על אביו הדגול הגאון רבי ישראל מאיר לאו שליט"א ששרד את השואה ולמרות כל מלחמת הקיום שלו בילדותו הוא הגיע לתפקיד הרבני הרם ביותר בישראל להיות רב ראשי לעם ישראל.

שפתו העשירה והקולחת ובעיקר המרתקת של מי שנולד בבית המלכותי והאצילי של משפחת לאו שניחונה בכושר רטורי נדיר עשתה את שלה והותירה רושם רב על תלמידי בית הספר שבודאי יזכרו זאת לימים רבים.

הרב לאו שמע מפי מנהלת בית הספר הרבנית לאה אייזנבך את סיפוריהם של כמה מהתלמידים שבית הספר חולל שינוי ומהפך באורחות חייהם ובני משפחותם וביניהם את סיפור חייו המפותל של הילד שי מרוסיה שהתייתם מאמו לפני כחצי שנה והוא פורח בבית הספר גם בגשמיות אבל בעיקר ברוחניות.

התלמיד שי התפרסם כזכור בעקבות הסרטון שבו הוא נראה מדליק נרות חנוכה ומחקה את אמו כשהוא מכסה את שתי עיניו כפי שאמו היתה מדליקה נרות שבת.

לאחר מכן הוא ישב 'להתוועד' עם הצוות החינוכי וסיפר דברים מופלאים בקשר שלו עם הרבי ובתי חב"ד בכל העולם. בין היתר הוא סיפר כיצד היה מבין מתי המעט שזכו להשתתף בהלווית ג' תמוז. היתה זאת השגחה העליונה מופלאה שדאגה שיעלה אל המטוס למרות שלא היה לו כל סיכוי בדרך הטבע.

בבוקרו של אותו יום מר ונמהר התקשר אליו אביו הגרי"מ לאו וסיפר לו כי ראש הממשלה דאז שהיה גם שר הדתות מר יצחק רבין התקשר אליו ואמר לו שהוא מבקש ממנו שיסע להלווית הרבי כמייצג של מדינת ישראל. כמייצג הוא היה זכאי מטעם המדינה לצרף אליו איש נוסף מטעמו שילווה אותו.

הגרי"מ לאו שהיה מבקש בכל הזדמנות מבנו בכורו הרב משה חיים, להופיע במקומו כל אימת שנבצר ממנו להגיע לאירועים ולייצג אותו, פנה באופן טבעי גם הפעם לבנו וביקש ממנו להצטרף אליו. אלא שדא עקא אין לו לא דרכון ולא ויזה לארה"ב. השעה היא עשר בבוקר והטיסה תצא לדרך בשעה שתיים בצהריים לפי שעון ישראל.

הסיכוי להשיג אותם תוך כמה שעות היה קלוש ביותר ואולי נכון יותר לומר חסר סיכוי לחלוטין, אבל מלנסות לא מפסידים. הרב לאו סר ללשכת משרד הפנים ברחוב רמז בנתניה ו'למזלו הרב' הוא הגיע לשם בשעה 12:01. דקה לפני כן הגיפו את השער ואם בשעות הרגילות שהסניף פתוח לא קל להשיג את השרות המבוקש על אחת כמה וכמה כאשר הסניף נסגר.

הוא החל לנקוש על הדלת בחוזקה ולאחר כמה דקות של נקישות פותח לו א' הפקידים ואומר לו "תבוא מחר" וסוגר את הדלת בפניו. הוא לא אמר נואש והחל להקיש על חלונות המשרד, חלון אחר חלון עד שאחד מהם נפתח וא' הפקידים זועם עליו מדוע אתה דופק?! הרב לאו עונה לו הרבי מליובאוויטש הסתלק ואני חייב דרכון דחוף. הלה סוגר שוב את החלון אבל לאחר כמה שניות הוא פותח שוב ואומר לו תכנס מהדלת האחורית תוך שהוא מכוון אותו כיצד להגיע אליה.

ללא כל הסבר והגיון לאחר כעשרים דקות הוא מקבל לידיו דרכון חתום בידי מנהל הסניף. עכשיו הוא שוקל את צעדיו לאן פניו מועדות, האם לגשת לנתב"ג עם דרכון ללא ויזה או אולי לנסוע לשגרירות ארה"ב בתל אביב לנסות גם שם את מזלו.

הוא הזמין מונית לנתב"ג עם עצירה בשגרירות בתל אביב כשהוא מהרהר בליבו שאם לא יצליח להשיג ויזה הוא ישוב עם המונית לביתו לנתניה. הוא נכנס אל המונית עם מזוודתו הקטנה ובליבו תפילה שיסייעוהו מן השמים.

מיד עם הוודע השמועה הנוראה היו כמה מחסידי חב"ד שרצו להצטרף לטיסה המיוחדת ללוויה אך לא היתה להם ויזה. עסקני חב"ד פנו לידיד חב"ד הרב מנחם פרוש ז"ל שהיו לו קשרים ענפים עם שגרירות ארה"ב בישראל ועם הקונסול שלה. הרב פרוש התקשר לקונסול באופן אישי וביקש ממנו להנפיק ויזה לכמה מחסידי חב"ד הזקוקים לכך בדחיפות כדי להשתתף בהלווית מנהיגם.

הקונסול הסביר להרב פרוש שכיון שהם ביום ראשון אין כל סיכוי שזה יקרה. השבתון ביום ראשון הוא ערך נעלה במוסד השגרירויות בכל העולם כולו והוא קודש הקדשים שאין להפר אותו, כך שאין כל אפשרות לפתוח את השגרירות והוא דבר שלא נעשה מעולם. הרב פרוש חשב באותו רגע עד כמה שיש ללמוד מהם כיצד עלינו לשמור את השבת בנחישות ובהחלטיות.

הרב פרוש לא הרים ידיים והחל להטיל את כל כובד משקלו לשכנע את הקונסול. הוא הסביר לו את דחיפות הדבר וכי מדובר באירוע החריג ביותר שהוא מכיר. גם כאן באופן בלתי צפוי הודיע הקונסול הראשי שכיון שאסור לו לקרוא לעובדים ביום ראשון על פי החוקה האמריקאית הוא יבוא בעצמו לפתוח את השגרירות בשעה הקרובה למשך עשרים דקות בלבד! וכל מי שיספיק להגיע יקבל ויזה.

שערי השגרירות נפתחו ומן השמים הובילו את הרב משה חיים לאו אל אותן עשרים רגעים מבלי שידע על המתרחש מאחורי הקלעים. המונית נעצרה בפתח השגרירות ולאחר זמן קצר ביותר הוא היה מצוייד בדרכון ובו ויזה עדכנית והוא מורה לנהג להמשיך לנתב"ג, שם הוא חבר לאביו הגדול ויחד הם נסעו למסע הלא פשוט.

אל אותה טיסה הגיעו רבים מחסידי חב"ד ומעסקניה שהצליחו להזדרז ולהגיע למטוס, ביניהם היה גם המשפיע הנודע רבי מענדל פוטרפס ע"ה שעיני הנוסעים היו נשואות אליו ולמוצא פיו בשעה כה קשה. הרב פוטרפס לא חש בטוב כל משך הטיסה והוא הועלה לקומה העליונה של המטוס כדי שיכול לשכב באחד המושבים המרווחים במחלקת האח"מים.

הרב לאו ממשיך לספר שכאשר המטוס נחת בשדה התעופה של קנדי הם זכו לשירות מיוחד כפי שיאה לנציגים שנשלחו מטעם המדינה. אל מרגלות מדרגות המטוס הגיע רכב מיוחד בליווי משטרתי. החתמת הדרכונים נעשתה ע"י פקיד מיוחד שהגיע עם חותמת עד לחלונות הרכב ושם הטביע את חותמתו על גבי הדרכונים.

משם פילסו דרך למשלחת החשובה בכבישים העמוסים לעייפה ותוך זמן קצר הגיעו הרבנים להלוויה בבית העלמין 'מונטיפיורי' כשהם בוחנים בעיניים טרוטות ובוהות את רגבי האדמה שזה עתה הונחו במקום הקבורה. משם הם שמו את פעמיהם לעבר בית המדרש 770, שם נשא הרב הראשי דברים לאחר ההלוויה לאוזני חסידי חב"ד על השבר הגדול שפקד את העם ועל הצורך החשוב להמשיך בדרך המיוחדת שתביא לגאולתם של ישראל ולתחיית המתים.

•

במוצאי שבת כאשר שוחחתי עם אחד מרבני חב"ד ששהו במלון בכינוס רבני ישראל האמור הוא סיפר לי שבמהלך השבת כאשר הרמ"ח לאו נשא דברים באוזני המשתתפים הוא סיפר על מלאכת הקודש הנעשית בבתי ספר חב"ד ובין היתר סיפר בהתרגשות את סיפורו של הילד שי אותו פגש ביום שישי בבית הספר.