הרב שמעון גד אליטוב

חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל

בשנות בחרותי למדתי בישיבת חב"ד בלוד, הייתי כותב רבות לרבי וזכיתי לקבל מכתבי תגובה, התשובות של הרבי היו בצורה אישית, בסגנון של משפיע ומושפע. קיבלתי לאורך השנים כמעט מאה מכתבים מהרבי. במשך שנות בחרותי רציתי לראות את הרבי אבל התנאים היו קשים מאד. לאורך כל הדרך הרבי הכווין אותי, לדוגמא אחרי נישואיי רציתי ללכת לתפקידים רבניים – הרבי הורה לי להתחיל בקטן והסוף יהיה גדול מאד.

כשלמדתי בישיבה בלוד שלחו הבחורים תמונות שלהם לרבי באמצעות העסקן החסידי ר' פיניע אלטהויז, שנסע אז לרבי. המשפיע ר' שלוימע חיים קסלמן אמר לנו הבחורים "כשאתם שולחים תמונה שלכם לרבי והרבי רואה אותה זה כמו להיכנס לרבי ליחידות, ממילא עליכם לחשוב חסידות בעת צילום התמונה". ובאמת חשבתי חסידות.
לאחר מכן קיבלתי מכתב מהרבי ובו הרבי אמר לי כי על פי התמונה שלי עלי ללכת לעבוד בחינוך, אז ראיתי שדברי הרש"ח קסלמן צדקו שהתמונה היא ממש כמו יחידות.

התחלתי לעובד בחינוך ובהמשך קיבלתי הצעה להיות שוחט ברומניה, יוגוסלביה ואחר-כך בארגנטינה, הרבי אמר לי לקבל את ההצעה אך שזו הסתדרות זמנית וההסתדרות הסופית תהיה בארץ – ואכן כפי שהרבי הבטיח כן היה.

בקיץ שנת תש"ל עברתי עם משפחתי לשמש כראש צוות שחיטה בארגנטינה מטעם הרבנות הראשית לישראל. מראש הוגדרה תקופת הנסיעה לשנה בלבד, אך בפועל נשארנו שם כתשע שנים.

בשנת תשל"א נסעתי לראשונה לרבי, במהלך השבוע זכיתי להיכנס ליחידות פרטית אצל הרבי.

נכנסתי לקודש בשעה 4:10 לפנות בוקר. הרבי קיבל אותי בחיוך לבבי ובחיבה יתירה. היחידות ארכה כעשרים ושתיים דקות. בתחילת היחידות שאל אותי הרבי באיזה שפה ברצוני לדבר – "אויף אידיש אדער לשון הקודש" – האם לדבר באידיש או בלשון הקודש. כיוון שהרבי נקב תחילה באופציה לדבר ביידיש, עניתי: אויף אידיש. והרבי החל לדבר עמי ביידיש.

השיחה נסובה על ההתעסקות ברבנות בקהילה הספרדית בבואנוס איירס. הרבי אמר לי שבקרב בני עדות המזרח ישנה משיכה לעניינים רוחניים, ולכן יש לקרב אותם ולהתעסק עמם במסירת שיעורי חסידות, וכן במסירת שיעורי 'חוק לישראל'.

הרבי הרחיב ודיבר עמי על האמונה התמימה שיש ליהודים הספרדים ועל הכבוד הרב שהם רוחשים לרבנים, ודחק בי לנצל זאת כדי לעורר אותם להתחזק בנושאים כמו טהרת המשפחה וחינוך יהודי על טהרת הקודש – שבהם חל רפיון עם השנים. בנוסף, הרבי עורר אותי על הצורך לפעול במרץ כדי למשוך את הדור הצעיר להגיע לבתי הכנסת לתפילות גם בימי החול, ולמלא את מקומו של הדור המבוגר ההולך ונעלם.

מאחר שניחנתי בחוש לשפות, הרבי תבע ממני שאנצל זאת להפצת היהדות ואתמסר לעבודה חינוכית בקרב המבוגרים בשפתם – השפה הערבית אותה הכרתי מהבית, ובקרב הגברים, הנשים והילדים – בשפה הספרדית. הרבי הוסיף ואמר: "יש לך כישרונות חינוכיים, אבל התוצאות תהיינה טובות ככל שהמסירות תגדל". הרבי חזר שוב על המשפט: "דאס ווענדט זיך אין די איבערגעגעבנקייט" ("זה תלוי בהתמסרות").

כמו כן הרבי תבע ממני שתהיה לי "א וואך ווינקעלע אין צייטונג" (פינה שבועית בעיתון). לא הבנתי את כוונת הרבי, והרבי אמר לי בלשון הקודש "אני מתכוון לטור שבועי...".

בשלב מסוים של היחידות הרבי קם ממקומו והמשיך את השיחה עמי בעודו עומד על רגליו הקדושות. היה שלב בשיחה שבו הרבי עצם את עיניו הקדושות ודיבר עמי בעיניים עצומות ובתנועת דבקות שטלטלה אותי. השיחה התארכה מעבר למצופה, וכאשר אחד מחברי המזכירות פתח את הדלת כדי לרמוז על סיום היחידות – הרבי רמז לו כי יסגור את הדלת...