עיתון חדש, כַּתָּבָה. צבעונית כזו, רחבה. פתיחת דלת, הצצה. אין חציצה. הכל, מהכל. לא בשקט. בקול. מה חשבתי, חבשתי. לבשתי, הרגשתי. בבית, בחופשה. נופשת הבושה. אין נפה, אין מסננת. אבסולוטית מסונכרנת. פוגענית, קולנית. פתיחות כזו, הרסנית. מכבסת בחוץ, אין חשבון. יש מים, יש סבון…

ואז בום! טריקה. עזבתי עבודה. הפרנסה... מתביישת בַּמַּרְאֶה, במשקל. גם בהרגשה. להיתפס חלשה. ברוכה הבאה לך, בושה. נועלת עם מנעול, מדחיקה. מסתירה סוד, לא מודה. מסתגרת, נמנעת. להתקרב לא יודעת. חסרת יכולת, קטנה. גם פחד, גם אימה. שלא יאהבו, אתבייש. שאולי אֶנָּטֵשׁ…

הקב"ה בפרשת וארא מעניש בעשר מכות על הרע. אפשר באחת להכניע את העם. בשביל מה הטררם? להוציא משיעבוד, מעבודה. מדפוסי חשיבה. מהגבלה לגאולה. תהליך, לא פעולה. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן… וְהָיָה… לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת…". למצרים בושה מהנראות הקשה. את הרגש לעבד, לא לאבד. גם לא להשתעבד. 

דופקת, משתחלת. הבושה מתנחלת. מבקרת אצלי, אצל השכנים. לכולנו שדונים. לַשמן, לָרזה. לַמצליח, לַמתחזה. רעילה, פולשנית. קשה לעיכול, הרסנית. לקחת סיכון, להיחשף. משהו, מישהו לשתף. להבחין בין אשמה לְבוּשָׁהּ, בין מי שאני למה שעושה. לאפשר אותנטיות, פגיעות. להיפרד משיפוטיות.

כי אולי הבושה היא בחוסר, גם באוֹבֶר. לְמַנֵּן את ההרגשה…

זמני הדלקת נרות:
לוגנסק - 16:48
קייב -  16:12
באר שבע - 16:45
חיפה - 16:31
ירושלים -  16:22
תל אביב  - 16:41

שבת שלום!
חנה גופין