כמו לרבים מהשלוחים שרואים השגחה נפלאה בעבודת הקודש שלהם, גם השליח הרב נועם כהן ורעייתו השליחה הרבנית מרת כוכבה שתחי' מאושן סיטי במרילנד ראו אותות ומופתים בדרכם להרחבת בית חב"ד שלהם.

הכל החל כאשר לפני כמה שנים מקום הבית חב"ד שלהם היה צר וקטן להכיל את הבאים בשעריו והיה צורך למקום גדול יותר כדי להרחיב את הפעילות. השליח הרב נועם כהן שיצא לשליחות בתאריך יום ב' אייר תשנ"ו, יום הולדת אדמו"ר מהר"ש בעל ה"לכתחילה אריבער", סבר שעליו לזרוק את עצמו אל ים הפעילות וללכת בדרך של לכתחילה אריבער ברכישת מקום חדש גם אם זה כרוך בתשלומים שהם למעלה מיכולתו.

אלא שרעייתו השליחה שחששה מכך, נרתעה והניאה אותו מלעשות צעדים מרחיקי לכת אלא אם כן הם יקבלו רמז ואות מהרבי שמכוון אותם לעשות את הצעדים הענקיים הללו.

אל מול זוג השלוחים עמדה הצעה לרכישת בנין גדול שדמי הקדימה שלו היו 80 אלף דולר וכל היתר בפריסה ארוכת טווח, אך דא עקא, בדיוק באותם הימים הממון לא היה מצוי בידו והסכום המדובר היה גדול ממדתו ולכן ההתלבטות היתה קשה האם 'להזרק' לתהליך הרכישה או להמתין לכשירווח.

היה זה בסמיכות לכינוס השלוחים תשע"ה והזוג כהן נסעו להשתתף בגופם בכינוס כמו כל חבריהם השלוחים. ביום שישי בעת רצון כאשר קוראים את הפ"נ בציון הקדוש הם נכנסו לאוהל והשליחה ביקשה מעומק הלב מהרבי שאם אכן הרבי מעוניין שירכשו את המבנה הרחב שיתן להם סימן ברור ומובהק.

מכאן ואילך החלו הרבי 'היה נותן בהם סימנים' והחל לאותת להם.

בליל שבת התעוררה השליחה משינתה והיא מעירה את בעלה ומספרת לו כי חלמה שהרבי עומד מולה כאשר שרים מסביבו והוא מעודד אותה בכל כוחה. בעלה מיד שאל אותה האם זה הסימן לו את מייחלת? תשובתה היתה שעדיין אין זה מספק אותה, היא היתה שמחה לסימן ברור יותר.

לפנות בוקר החלום חזר על עצמו והנה היא חולמת שוב שהרבי עומד מולה ומעודד אותה בכל כוחו אך גם כשסיפרה בבוקר לבעלה על השנות החלום פעמיים היא עדיין לא שלמה עם עצמה שזהו הסימן אליו היא ממתינה והיא חפצה בסימן מובהק יותר.

ביום ראשון למחרת השבת הגב' כהן יצאה מעזרת הנשים של 770 לכיוון רחוב קינגסטון ועל הרצפה היא רואה מולה מעטפה על הרצפה. בתוך המעטפה דולר של הרבי ורשום עליו שהוא נתקבל בשנת הבנין עבור ברכה לבנין.

מאוחר יותר התברר שהשטר הזה נפל מחיקו של השליח למצפה רמון והוא הוחזר לו אך עבורה היה זה כבר סימן ברור שיש לעשות הכל כדי לקדם את ענין הרחבת הבית חב"ד למרות שבדרך הטבע לא היה נראה באופק פתרון כלשהו.

השליח דנן היה באותה השעה באולם 'אהלי תורה' שהוסב לכבוד כינוס השלוחים ליריד ענק של משווקים ובעלי מלאכה שהציעו את מרכולתם ותכניותיהם לאלפי השלוחים בכל הקשור לעבודת השליחות.

כאשר הוא מסייר בין הדוכנים הרבים הוא שומע את הנייד שלו מצלצל ואשתו על הקו אומרת לו כי אשה אחת ממקום שליחותו מבקשת שיתקשר אליה בהקדם. הוא מחפש עט כדי לרשום את מספר הטלפון של אותה אשה ומאחר שאין בכיסו עט הוא פונה אל האיש העומד מאחורי הדוכן של "רהיטי קיבוץ לביא" לייצור ריהוט בית כנסת ומבקש ממנו עט לרשום את המספר.

כשהוא מחזיר לו את העט קופץ עליו נציג רהיטי לביא וכמעט דורש ממנו בנחישות לרכוש ממנו סט מלא של ריהוט לבית הכנסת. הוא מספר לו באריכות שהמפעל שלהם בארץ הכין ריהוט לבית כנסת מסויים בארה"ב ולאחר שעשה את כל הדרך מעבר לים והגיע ליעדו התברר שהיתה טעות משמעותית בסוג העץ ובגוון שלו והגבאים מסרבים לקבל את הריהוט.

הוא מספר לו כי ההובלה חזרה לארץ או לחילופין האחסנה לטווח ארוך עד שימצא קונה מתאים יגרמו להם להפסד ענק והוא אובד עצות. הוא חייב למכור את הריהוט בכל מחיר וכמובן במחיר של הפסד. הרב נועם כהן מסביר לו שאין לו עדיין את בית חב"ד הגדול שעליו הוא חולם ואיך יקנה את הכלים לפני הבית?

משום מה באופן פלאי הלה לא הניח לו ודחק בו בכל הכח כאשר הוא מפחית מרגע לרגע את מחיר הריהוט שהפך למחיר מציאה של ממש. הוא ירד כמעט עד לכשליש מחיר ובתשלומים לפריסה ארוכה עד שהרב כהן לא יכול היה לסרב להצעה והוא נענה לה. הפרטים סוכמו והריהוט על כל מרכיביו יעשו בימים הקרובים את דרכם למרילנד.

מה עושים? היכן מאחסנים את הריהוט? הרי הם עדיין לא קנו את הבית שאמור להכיל את הרהיטים הללו? או אז נצנץ במוחו של הרב נועם רעיון. הוא חייג אל בעל הבית של הנכס המוצע להם לרכוש אותו ושאל אותו האם בינתיים עד שימכור את המקום ניתן לאחסן שם את הריהוט? הרי בלאו הכי הוא שומם. למרבה הפלא בעל המקום הסכים ואמר לשליח כי אין לו מפתח כרגע ושיקרא לפורץ לפתוח את השערים והוא מקבל הורמנא להשתמש במקום עד שיצליח למכור אותו. בעה"ב הוסיף ואמר לשליח כי אתם היהודים יודעים להסתדר יפה ואני סומך עליכם. הוא אמר להרב כהן שמפתחות המקום אבדו ושיזמין פורץ למנעולים והוא יכול להשתמש בשטח הנכס כאוות נפשו.

בשובו של השליח מהכינוס הוא נכנס לבית חב"ד וריח חריף של טחב עלה באפו. מתברר כי בימים שהוא נעדר התפוצף צינור מים והוא גרם לנזק רציני למקום. הוא מיד קרא לנציג הביטוח וביקש שישלמו לו את הנזק כדי שיוכל לתקנו.

חברת הביטוח שלחה נציגה מטעמם אל המקום כדי לראות מקרוב את הנזק וכאשר היא נכנסה למקום הוא הצביע לה על המקום שבו ארע הפיצוץ והראה לה את הנזק שנגרם עקב פיצוץ הצינור.  הנציגה שכנראה לא היתה אי פעם בבית כנסת התרגשה לראות את המקום ואת ארון הקודש שבתוכו ספרי תורה וכתרים מהודרים על ראשם ואלו הרשימו אותה מאוד, דבר שבטח השפיע על הערכת הנזק לטובה.

להרב כהן לא היה מושג איזה סכום הוא עומד לקבל מהביטוח. הוא צפה שיקבל סכום של כמה אלפי דולרים לכסות את הנזק, אלא שהנציגה שואלת אותו: "האם סכום של 80 אלף דולר יספיקו לך?" הוא לא האמין למשמע אוזניו. באותו רגע הוא השליט את מוחו על ליבו והוא ענה לו שהוא מאוד מקוה שכן...

הוא חתם על המסמכים הנדרשים וכמובן שהסכום האגדי שהוא לא חלם עליו הועבר ממנו ישירות כתשלום ראשוני עבור המשכן החדש אותו הם קנו כדת וכדין. בימים הקרובים נחתם החוזה עם בעל המקום והבנין שהיה להם תחילה לאכסניה עבור הריהוט נקנה בשעה טובה ומוצלחת כאשר זוג השלוחים רואה כיצד הרבי מצעיד אותם צעד אחר צעד לרכישת הבנין באופן מופתי.

תפילתם באוהל באותו יום שישי של כינוס השלוחים נתקבלה וחלומם התגשם על הצד הטוב ביותר.