הפתעת השנה בגרסת הבנזין: סיבוב על קיה סורנטו החדשה

לפני כשנה הצגנו לכם כאן לראשונה את קיה סורנטו החדשה. הסורנטו היוותה בשורה של ממש לשוק הרכב, ולמרות שהופיעה כאן בכמה גרסאות ב-15 השנה האחרונות, הגרסא החדשה – במראה ובתוכנה - הפכה ללהיט של ממש. אבל מאז קרו עוד 2 דברים

הפתעת השנה בגרסת הבנזין: סיבוב על קיה סורנטו החדשה

באדיבות המצלם

אבל מאז קרו עוד 2 דברים. הראשון – דגמי הדיזל של הסורנטו אזלו במהירות מהשוק וכיום, בעיקר בשל קשיים בנמלים ובייצור, הסורנטו בנזין הפכה להיות גרסת הבסיס. זה גרם לקוראים שלנו לבקש לקרוא עליה. השני – קיה מכרה בשנה הלועזית החולפת מספר אסטרונומי של הסורנטו – לא פחות מ-2,437 (!) יחידות. ובאחוזים – 350% יותר מהדגם הקודם שלה.

שני הסעיפים האלו גרמו לנו כמובן להרים את הכפפה ולצאת לכתבה נוספת בעקבות הסורנטו האהובה: המראה החיצוני של דגמי הסורנטו השונים זהה ומרשים, ואם אתם הטיפוסים שמחפשים את תשומת הלב מהסביבה, מובטח לכם שתקבלו. כשיצאנו איתו למבחן לפני שנה הוא היה ממש חדש בארץ ולכן סיבב ראשים, אבל גם התרגלנו אליו, הוא עדיין משהו שמושך את תשומת הלב.

כניסה פנימה מגלה חלל עשיר המורכב מכיסאות עור בצבעי בז' – בניגוד לדגם הדיזל שהתייצב כאן עם כסאות בד. גם כאן תקבלו דיפון משולב בצבעי בז' ובנגיעות כרום נדיבות. בקיה, בניגוד לרכבים של חברות אחרות מנסים לקרוץ גם לשוק האמריקאי ולכן, במקום ליצר לנו דשבורד חף מכפתורים, הם מילאו אותו במספר לא מועט של לחצנים. זה מיצר פוזה ונראות שאמריקאים אוהבים. בלילה, תגלו תאורת אווירה מרשימה.

אבזור הבטיחות עשיר בכל רמות הגימור וכולל בין היתר מערכת מולטימדיה רחבה, מרשימה ודוברת עברית, המפעילה אפשרויות רבות עם הצמדת המכשיר באמצעות כבל USB. לצד זאת תקבלו 7 כריות אוויר – מהן אחת בין הנהג לנוסע, בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים הפועלת גם בקרבה לצומת, מערכת 'אוטו הולד', מערכת בקרת סטייה אקטיבית, ניטור שטח מת, בקרת שיוט אדפטיבית חכמה עם עצירה מלאה והאצה מחדש, בלימה אוטונומית בנסיעה לאחור – ואף יתירה מכך: הכסא רועד כדי להעביר לעצמותיו של הנהג את הסכנה בצורה ממשית (משהו שפגשנו בעבר רק בקדילאק). עוד תקבלו פה מערכת ליציאה בטוחה מהרכב אשר נועלת את הדלתות אם רכב חולף במקביל אליכם, בקרת אקלים מפוצלת עם פתחי מיזוג לכל שורות המושבים, לחץ קריאת SOS, בלם חניה חשמלי, והתרעה על עייפות הנהג. מה שעוד מצאנו כאן שאין ברכבי הדיזל הוא גג נפתח ענקי.

יחד עם זאת, גם בגרסת הבנזין לא קיבלנו כוונון חשמלי של הכיסאות, או אפשרות לחימומם וקירורם. יחד עם זאת דלת תא המטען נפתחת חשמלית וניתן לקפל את השורה השניה והשלישית באמצעות לחצנים חשמליים שנמצאים גם במרכז הרכב וגם בתא המטען שלו – לטובת מי שרוצה להעמיס מאחור וחייב לקפל את המושבי מבלי להסתבך. אפרופו השורה השניה והשלישית - מדובר ברכב שמעניק נוחות של רכבי מנהלים ליושבים בשורה הראשונה ובשנייה, ואילו בשורה השלישית ניתן להושיב בקלות גם נערים מתבגרים. שמחנו לראות גם שלטובת היושבים מאחור ישנם שליטה מלאה על האוורור, אפשרויות הטענה ושליטה משלהם על מערכת התאורה.

גרסת המבחן שלנו כאמור, היא זו המצוידת במנוע בנזין בנפח 2.5 ליטרים המפיק 180 כ"ס ומומנט של 23.7 קג"מ המושגים ב-4,000 סל"ד. זה נתון נאה אבל חלש מאשר בגרסת הטורבו-דיזל והוא מורגש בשטח. כך למשל, בעוד בגרסת הדיזל התאוצה מ-0 ל-100 אורכת 9 שניות, כאן זה קורה בתוך 10.1 שניות. נדגיש: הסורנטו לא עצל. נהפוכו. אבל הוא רכב כבד ודינאמיות וזריזות כביש הם לא המאפיין הבולט שלו גם בגרסא הזו.

כפי שהזכרנו בעבר - הוא יותר רגוע. מיועד לנהגים בוגרים ומיושבים יותר ולא לצעירים שמחפשים איך לחרוך את הכביש.

תא המטען של הסורנטו, וזו רעה חולה של רובם המוחלט של רכבי השבעה מקומות ולא משנה מה מחירם, קטן משל משפחתית ממוצעת, ועומד על קרוב ל-200 ליטר. זה אומר שאם כל הנוסעים ישובים במקומותיהם ותצטרכו להעמיס מזוודה גדולה, כנראה שזה יהיה נוח יותר לשים אותה במרווח הנדיב מאוד שנמצא בין שורת המושבים הראשונה והשנייה.

הסעיף האחרון הוא כרגיל צריכת הדלק. כך בעוד הסורנטו דיזל צרך ליטר דלק ל-13.8 קילומטר של נהיגה ארוכה ומאומצת, כאן הגענו לליטר דלק לכל 11 קילומטרים.