ארבה

וְשׁוּב זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל פְּנֵי שָׂדֶה וָעִיר.
עַל אֲדָמָה רַכָּה הֵנֵץ גִּבְעוֹל זָעִיר.
אַךְ פָּקַח עֵינָיו, וּבְטֶרֶם יוֹם נִקְטַף.
אָבִי, קוֹרֵא הַבֵּן. בְּכוֹרִי, עוֹנֶה הָאָב.

אָבִי, חָשַׁך עוֹלָם. אָבִי, עֵינַי רוֹאוֹת.
צָבָא אַכְזָר הוֹפִיעַ וַיִּפְשֹׁט עַל הַגְּבָעוֹת.
הָעִיר אֲשֶׁר פָּרְחָה, הָעִיר אֲשֶׁר יָפְתָה,
בָּא אַרְבֶּה עִם רוּחַ וַיִּפְשֹׁט אֶת שִׂמְלָתָהּ.

בְּכוֹרִי, בְּכוֹרִי הַבֵּן, עוֹד נִשְׂמַח וּנְשׁוֹרֵרָה
עַל דְּבַר אוֹתוֹ אַרְבֶּה אֲשֶׁר כִּלָּה כָּל זֶרַע,
כִּי הָאַרְבֶּה, מֵאַיִן בָּא? מִתּוֹךְ הַהַבְטָחָה
לְאָבִינוּ אַבְרָהָם: "אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ".

כְּשֶׁלֶד חַי, אָבִי, רוֹעֶדֶת רַעַמְסֵס.
מַלְכָּהּ, בְּנִי בְּכוֹרִי, עוֹדוֹ יוֹשֵׁב עַל כֵּס.
אַך בְּאַבֵּד קְלִפָּה אֶת כֹּחַ הַצְּמִיחָה
שׁוֹאֵב הַטּוֹב מִנֶּגֶד תּוֹסֶפֶת שֶׁל בְּרָכָה.


הארבה המחסל את תנובת מצרים מסמל את הידלדלותה והיכחדותה של הקליפה, שמתוך חורבנה ואובדנה זוכה הקדושה לשפע ולצמיחה. כך תמורת זרע מצרים המתכלה מתקיימת בעם ישראל ההבטחה "ארבה את זרעך".

חושך

כּוֹכָב אַחֲרוֹן כֻּבָּה. אֵימָה נָפְלָה עַל כֹּל.
עָלוּ אֵדֵי הַחֹשֶׁךְ כְּמוֹ מִתּוֹךְ הַשְּׁאוֹל.
אָבִי, קָרָא הַבֵּן. הוֹשִׁיט יָדוֹ הָאָב.
וְרַק קוֹל צַעֲדָם הִדְהֵד אָז בַּמֶּרְחָב.

קְפוּאָה אַתְּ, רַעַמְסֵס. בָּנַיִךְ כְּמֵתִים.
פּוֹסְעִים בָּך אָב וּבְנוֹ, דּוֹלְגִים עַל פְּנֵי בָּתִים.
אָבִי, אֶל לֵב הָאֹפֶל אֶצְעַד וְלֹא אֶבְרַח!
מִתּוֹך הָעֲלָטָה לִי אוֹר גָּדוֹל זָרַח.

בְּכוֹרִי, גָּדוֹל הַחֹשֶׁךְ אֲשֶׁר הֵאִיר הַלַּיְלָה.
גְּדוֹלָה אֻמָּה, בְּכוֹרִי, אֲשֶׁר אוֹר יוֹם לֹא דַּי לָהּ.
כִּי שָׁם, בְּצֵל כְּנָפָיו, יָשֵׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ
וְאָנוּ, בְּנִי בְּכוֹרִי, זָכִינוּ לְאוֹרוֹ.

לֵיל רְפָאִים, אָבִי, עָלָה עַל רַעַמְסֵס.
מִתּוֹך הַחֹשֶׁךְ, בְּנִי, אוֹר לָנוּ מְפֵזִּז.
מָתַי יָבֹא הַסּוֹף? אָבִי, רֹאשִׁי סְחַרְחַר.
מָחָר לֵילְךָ, בְּכוֹרִי. הִכּוֹן לְלֵיל מָחָר.


חז"ל מציינים כי מכת חושך הביאה לעולם "חושך של מעלה", מעולמו של הבורא הנעלם והנסתר מכל. הופעתו של החושך העליון מפילה על מצרים אפלה ושיתוק, אך היהודים – גם כשהם מתהלכים בתוך בתי מצרים, כפי שמספרים חכמינו – חווים אותה דווקא כהתגלות של אור גדול ובלתי רגיל, אור הבא מן החושך.

מכת בכורות

אָרוּג יָרֵחַ זַךְ בִּרְקִיע הַקְּטִיפָה.
בָּתַּיִךְ, רַעַמְסֵס, לָבְשׁוּ גְּלִימָה כְּסוּפָה.
וּכְמוֹ צוֹפָה אִלֶּמֶת, מִבְּלִי לָדַעַת אֵיךְ
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה עָצַרְתְּ נְשִׁימָתֵךְ.

עַל בְּרַק סַכִּין חַדָּה יָרֵחַ זַך נִשְׁקַף.
אוֹת שֶׁל דָּם בַּפֶּתַח, זוֹהֵר מֵעַל לַסַּף.
נִצְמַד הַבֵּן לָאָב אֲשֶׁר חִבְּקוֹ נִרְגָּשׁ:
יִפֹּל מִצִּדְךָ אֶלֶף, אֵלֶיך לֹא יִגָּשׁ.

זֶה הַלַּיְלָה, הוֹ, אָבִי, מַה נִשְתַּנָּה?
מַה הַקּוֹל שֶׁבְּאָזְנַי עָלָה כְּמַנְגִּינָה?
עַל לֶחְיִי, אָבִי, זָלְגָה דִּמְעָה פִּתְאֹם.
רוֹגֵשׁ לִבִּי, אָבִי. סוֹעֵר וְלֹֹא יִדֹּם.

בְּכוֹרִי, בָּא לֵיל פְּלָאוֹת. זֶה לֵיל גְּאֻלָּתֵנוּ.
בִּכְבוֹדוֹ, בְּכוֹרִי, הָאֵ־ל נִגְלָה עָלֵינוּ.
כְּאֶפְרוחַ קָט, מִקְּלִפָּתוֹ בָּקַע,
בָּאָה פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ בְּבוֹא זוֹ הַמַכָּה.

שֻבְּרָה קְלִפָּה, אָבִי. אָכֵן אֵרַע הַנֵּס.
כְּמוֹץ רֵיקָן, בְּכוֹרִי, נוֹתְרָה לָהּ רַעַמְסֵס.
חִבֵּק הָאָב אֶת בְּנוֹ. נִצַּב הַשֶּׁקֶט רָם.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן עַמּוּד הַשַׁחַר קָם.


הבכורות מסמלים את ראשיתה של מצרים, ומשמעות הכאת הבכורות היא אפוא הכאת ראשית כוחה של הקליפה. מכה זו היא עת של התגלות, שהרי "ועברתי בארץ מצרים – אני הוא ולא אחר". ההתגלות משכה אליה את נשמות ישראל מתוך הקליפה כמגנט, ואילו הקליפה נבקעה והתבטלה. היתה זו המכה הקשה ביותר, אשר השלימה את השבירה של קליפת מצרים ומתוך כך הביאה גאולה לישראל.